להלן טענותיי נגד המס על בירה

א.

הימים ימי גזירות כלכליות, ובאופק כבר מתחשרים להם עבים כהים של מיתון. מדורי הכלכלה הציבו כיסא, טיפסו אל הבוידעם והורידו משם אחר כבוד את המילה "צנע" - וראו זה פלא: רק מנערים ממנה את האבק, והיא שוב בוהקת ומוכנה לשימוש.

אם יש דבר אחד שעליו מסכימים הכול, כולל שר האוצר, זה שלא הולך להיות מי יודע מה כיף, והדברים ידועים. איך הולך הפתגם הישן? אם אין גזרים, שיאכלו מקלות.

בין שלל הגזירות, הגזרים והמקלות הועלה, שלא לומר כמעט הוכפל, מס הקנייה על הבירה (מ-2.2 שקלים ל-4.2). מס הקנייה מוטל על כל ליטר שנמכר, בלי קשר למחירו וללא שום קשר לשולי הרווח או לשאלה אם היצרן (ו/או היבואן) מרוויח או מפסיד.

אני יודע שמדובר בשולי השוליים של הדברים - תעשיית הבירה כולה תתרום למאמץ המלחמתי כ-350 מיליון שקל בשנה מתוך כ-13.5 מיליארד שחסרים בקופה - אבל אתם יודעים שאדם קרוב אצל עצמו, ואם אתם נוהגים לקרוא את המוסף הזה, ודאי נתקלתם בחיבה הגדולה שאני רוחש לנוזל המר-מתוק הזה.

אנצל, אם כן, את הבמה הצנועה שניתנה לי במטרה לנסות ולשכנע את קברניטינו לעזוב את הבירה - ואותי - בשקט.

ב.

ראשית, אבקש למחות על ההצמדה שנעשתה בהעלאת מס הקנייה לשני מוצרים בלבד: בירה וסיגריות. כמי שעישן עד לא מזמן, אני הראשון להודות ששני אלה יודעים טוב מאוד ללכת יחד, אבל עכשיו, אחרי שהפסקתי, השידוך הזה נראה לי כמו עלבון שאין כדוגמתו.

הרי סיגריות זה רע, על כך אין שום ויכוח. אבל בירה? בירה זה דבר טוב. תשאלו כל רופא. זה טוב ללב, מונע סוכרת ומשפר את המערכת החיסונית. וזה עוד לפני שדיברנו על המצב-רוח.

הבירה היא גם אחד מהתוצרים הראשונים והמובהקים של הציוויליזציה. היא עתיקה כמו התרבות, ואין לשלול את ההנחה שהשתיים מאפשרות זו את זו. כבר 6,000 שנה לפחות אנחנו לוגמים מהמשקה הזה בחברותא, משיקים כוסות זה לבריאותו של זה ומקנחים פס של קצף מעל השפה העליונה. ולכן, כשמצמידים את הבירה לסיגריות, מעליבים לא רק את השותים שאינם מעשנים - מדובר בעלבון להיסטוריה האנושית כולה.

ג.

אבל בואו נעזוב את העבר ונישיר מבט אל העתיד הקרוב. בעוד כמה שבועות יהיה המחיר של כוס בירה בישראל גבוה יותר ממחיר של מנת ויסקי, ערק או וודקה. בכל אחד מהמשקאות האלה יש פי שמונה אלכוהול (בערך). אתם מבינים מה זה אומר, נכון? יותר שיכורים, יותר אלימות, יותר תאונות, יותר מחלות ויותר מוות.

האינטרס של המדינה היה צריך להיות בדיוק, אבל בדיוק, הפוך: להעלות את מחירי האלכוהול לפי מפתח אחוזים, כך שככל שהמשקה יותר אלכוהולי - כך הוא יותר יקר.

אבל לא, החכמים שרואים כל דבר רק דרך החור של הגרוש, דוחפים את כולנו אל האלכוהול הכבד, המטמטם, המזיק. זו לא נבואת זעם, זה חשבון פשוט. אם אדם יוצא בערב, ויש לו, נניח, 70 שקל כדי לתפוס ראש - האינטרס שלו יהיה לנצל הכי טוב את הכסף שלו. עניין של עלות-תועלת.

מה גם שחצי ליטר בירה זה משהו שאתה יושב עליו בכיף, לוקח את הזמן, לא משתכר, לא מתנהג כמו אידיוט. גם שתיים או 3 בירות בערב לא יגרמו לנזק גדול. זה ממש לא המקרה עם וודקה, ויסקי או ערק. אלה כבר ספגו עלייה אי-אז ב-2010, אבל אין לי בעיה שיספגו עוד. להפך, זה טוב לחברה.

קברניטי הכלכלה חשבו ודאי שהם עושים מעשה טוב - לא אחשוד בהם בניסיון לגרום נזק בכוונה תחילה - אבל התוצאה היא בדיוק הפוכה. הם, אגב, הצהירו על כך בפירוש: משרד האוצר קבע בנימוקיו להטלת המס כי לצריכת אלכוהול השפעות חיצוניות שליליות.

אבל להעלות בשיעור מוגזם כל-כך דווקא את מחיר הבירה זו אינה מלחמה בשתייה המוגזמת ובתוצאותיה הגרועות - זו תרומה עבורן. האינטרס של המדינה היה צריך לדחוף את השותים (ודאי הצעירים שבהם) הרחק מהוודקה, לא היישר אל זרועותיה.

אז כן, העלייה במס הקנייה על הבירה תכניס למדינה כ-350 מיליון שקל בשנה, אבל העלויות העקיפות הולכות להיות גבוהות הרבה יותר, וכולנו נשלם עליהן. אין בזה שום היגיון.

ד.

עכשיו בואו נדבר על יין. ישמח לבב אנוש והכול, אין לי שום בעיה עם זה, אבל על יין - המכיל יותר מכפול אלכוהול מאשר בבירה - לא מוטל מס קנייה בכלל, אף לא אגורה. בקבוק יין באיכות סבירה ומעלה יכול לעלות לך משהו כמו 30 שקל, ולא יהיו לך שום טענות.

גם לי אין טענות אל האחיות והאחים שותי היין, אף שזה לא כוס הבירה שלי, אבל תמהני: למה הוא לא ממוסה? הרי אם חפצה הממשלה בכספי האזרחים, צריכה הייתה להחיל את המס גם על היין, כנ"ל אם מטרתה היא להילחם בשתייה.

אבל לא. למה? אפשר לחשוב רק על סיבה אחת: ליין - יצרניו וצרכניו - יש לובי טוב יותר, חזק יותר ומאורגן יותר מאשר הלובי של לוגמי הבירה. נסו רק לדמיין את תגובת האחים הדתיים לעלייה דרסטית במחירי היין.

אז אל תקשקשו לי על דאגה לשותים, כן? כמו בכל דבר, מדובר בקבוצות לחץ ובכניעה להן.

ה.

זווית נוספת היא העסקים הקטנים, שבתחום הבירה נקראים "מבשלות הבוטיק". מה שקרה לשוק הבירה בישראל מזכיר את מה שקרה בשוק היין, רק בהבדל של 20 שנה. פעם היו רק שני יקבים, וכולם שתו אמרלד ריזלינג ויין פטישים, אבל לאט-לאט באו משוגעים לדבר, ייסדו יקבים קטנים, הרימו את הרמה וחינכו את השוק כולו. היום היין הישראלי הוא תעשייה לתפארת ומקור לגאווה.

אותו הדבר קורה בשוק הבירה, רק בקטן. מבשלות קטנות ואיכותיות של אנשים טובים קמו בכל רחבי הארץ, מהגולן עד לנגב, מירושלים עד פתח-תקווה. יחד איתן קמו גם יבואנים קטנים שאתגרו את השוק, שפעם רץ רק על בירה נשר.

היום בירה זו סצנה מתעוררת, מרתקת, ישראלית נורא, אידיאליסטית אפילו. בזכותם של המשוגעים לדבר השתפרה מאוד איכות חייהם של חובבי הבירה, והדבר היטיב גם עם המבשלות הגדולות (הרי שוק הבירה הישראלי הוא דואופול מושלם: טמפו וקוקה-קולה).

העלאת מס הקנייה היא - בלי הגזמה - גזר דין מוות ליצרני בירות הבוטיק בארץ. גם ככה קשה להיות יצרן קטן בישראל; עלויות הייצור וההפצה גבוהות יותר, ואחוזי הרווח קטנים יותר. הם לא יוכלו, פשוט לא יוכלו לעמוד בזה.

וזה אפילו לא עניין של כסף: כל מבשלות הבוטיק ביחד (כן, ביחד) לא מגיעות ולו לאחוז אחד מהשוק, אז למה לא להחריג אותן? למה לא לחוס על חייהן? למה לא לעזור לתעשייה ישראלית צעירה ויפה? למה לא לנסות ולשנות שוק ריכוזי כמו שוק הבירה?

למה? ככה. את האוצר זה לא מעניין. אם הוא היה נוהג אותו הדבר בתחום היין, לא היו לנו היום יינות רמת הגולן, תשבי, רקנאטי, ססלוב ועוד. היינו ממשיכים לשתות ריזלינג של כרמל. האוצר הורג את הגאווה הישראלית הבאה.

ו.

כך שאתם רואים: זה ממש לא רק סיפור על כוס עם קצף או על הרצון שלי לשתות את הבירה שלי בשקט אחרי עוד יום במפעל. הסיפור של העלאת מס הקנייה על הבירה הוא לא פחות ממשל מושלם למתרחש בכלכלה הישראלית כולה: חוסר צדק, חוסר מידתיות, אפס ראייה למרחוק, התעלמות מהשלכות הרסניות, כניעה לקבוצות לחץ, דריכה גסה על ראשם של הקטנים, ועוד.

לחיים! לחייך, שר האוצר! הצלחת להרוס עוד משהו יפה. כל הכבוד.

הרהור

רגע, למה גם היין לא ממוסה? הנה אפשרות: נסו רק לדמיין את תגובת האחים הדתיים לעלייה דרסטית במחירי היין.