משה גרטל: אני לא הולך לשדר במחשבה 'רק שתהיה ביקורת טובה'

המשחקים האולימפיים שנפתחו השבוע מספקים לערוץ 1 לא מעט רגעי נחת. אמנם יש ביקורות רבות על בחירת השידורים, הרכב השדרים והפרשנים ועל היכולת של רשות השידור לשדר אירוע כה גדול, אבל בשורה התחתונה - אלה רגעי השיא של השידור הציבורי. ומעל כולם, לפחות בשבוע הראשון של המשחקים, מככב שדר השחייה הוותיק משה גרטל.

גרטל, שחיין עבר שפספס נסיעה למשחקים האולימפיים רק בגלל משחקי כוחות בין מרכזי הספורט, חי את עולם השחייה בצורה ייחודית, והסגנון שלו יצר מעין "דמות קאלט" של שדרן ספורט. לאורך השבוע נשמעו לא מעט "פניני לשון", שינויים דרמטיים בטונים ושידור נלהב ומלא תשוקה שלא מותיר את הצופים אדישים - חלקם אוהבים אותו, ואחרים מסתייגים.

"הקאלט" התחיל למעשה עוד לפני המשחקים, כאשר בכתבה ששודרה בערב הפתיחה תיאר גרטל את עמדות השידור ואת אולם השחייה, וטען כי בשל תקלות בנייה ותכנון הוא אינו יכול לראות את הבריכה.

- הגזמת עם הביקורת בכתבה המקדימה?

"ממש לא. זו עמדת השידור הגרועה ביותר שהייתי בה בכל האולימפיאדות. המטרה של עמדות שידור היא לאפשר לשדרים להביא את הערך המוסף אל הצופה שרואה את התמונה. כאן אני מרגיש שכיסו לי את העיניים.

"זו כמובן חגיגה אמיתית, אבל היא לא מאורגנת כל-כך טוב כמו האולימפיאדות האחרות. הפכו כל מיני דברים לפי סדר אנגלי. כך למשל, סדר המסלולים הפוך, וכל העולם מרים ידיים בתמיהה על כך.

"גם בנושא התקשורת יש לא מעט בלגן. מלבד המיקס זון, עמדות שידור קרובות שעולות כסף רב וששם אפשר לדבר עם השחיינים מיד אחרי המשחה, יש אזור כללי נוסף שבו אנחנו עומדים כמו עניים בפתח. השחיינים יוצאים לשם, ויש עליהם התנפלות המונית. זה כמו מסיבת עיתונאים שיצאה משליטה".

- אבל לפי התיאורים שלך, אתה דווקא נהנה.

"אני יודע שזה נראה כיף, אבל מדובר בעבודה קשה. עמדות השידור בנויות גבוה, ובנו אותן בצורה כזאת שהשולחן מגיע לגובה הצוואר. אם אתה מרים את הראש, אתה רואה מסכים ואת היציע ממול, אבל אתה לא רואה את הבריכה. בשביל לראות את המסלולים אני כל היום יושב וקם, יושב וקם. אבל כל זה מתגמד מול ההתרגשות. יש לי עבודה קשה, אבל תן לי לעבוד קשה כך כל יום בחיי".

- יש לא מעט ביקורת על הסגנון שלך. הפכת למטרה נוחה עבור מבקרי הטלוויזיה.

"אז מה עדיף? שאני אגיד שהוא שוחה? אתה רואה את זה בעצמך. אני מבקש להביא עוד קצת צבע לתוך העבודה העיתונאית. אני מקווה שאני מצליח לעמוד במשימה. אני לא הולך לשדר במחשבה - 'רק שתהיה ביקורת טובה'.

"אני לא הולך למצוא חן בעיני זה או אחר. תפקידם של הצופים והמבקרים להגיד את דעתם. תפקידי - אמת דיברתי. אני מרגיש שכך היה, ולכן אני מרגיש טוב. הצופים והמבקרים יכולים להגיד אחר-כך מה שהם רוצים, אבל אני ישן טוב בלילה".

אחד החידושים שגרטל הביא למשחקי לונדון 2012 הוא הערוץ הישיר שהוא פתח עם הצופים. באחד השידורים הראשונים אמר גרטל שמי שיש את הטלפון שלו מוזמן לסמס שאלות, והוא, יחד עם הפרשן ד"ר בוקי צ'יץ', יענו עליהן בשידור.

"אני מתפלא שאני הראשון שעושה את זה", אומר גרטל על החידוש הטכנולוגי שהביא לערוץ 1. "זה באמת לא היה בעבר, אבל אני חושב שזו עוד התקדמות של התקשורת. בהתחלה חשבנו שאפשר יהיה לצלם אותנו (השדרן והפרשן) מדי פעם כדי שיראו מיהם הקולות מאחורי השטויות, אבל זה מצריך היערכות טכנית מיוחדת, כך שברשות השידור אמרו לי 'תשכח מזה'.

"אמרתי לעצמי, כל עולם התקשורת השתנה - איך אני יכול להשתלב בזה? יהיה רק את הקול שלי וזהו? החלטתי לקחת יוזמה. אחרי הפעם הראשונה שהזמנתי צופים לשלוח לי שאלות חשבתי שיגיעו רק כמה בודדים, אבל לאט-לאט זה התגבר, ובתוך 4 ימים קיבלתי מעל ל-500 SMS'ים. הטלפון שלי התפוצץ. אני ובוקי כבר מתלוצצים שאנחנו צריכים מזכירה כדי לקרוא את ההודעות ולסנן את השאלות המעניינות".

- ולא חשבת להביא טאבלט כדי לפשט את הקשר עם הצופים?

"לא. הרעיון לפתוח את השידור לשאלות היה ספונטני".

אגב שאלות מעניינות, אתה לא ממש ממיין אותן. הרי השבוע גם דנתם בשאלה האם השחיינים משתינים במים.

"זו דווקא שאלה מאוד חשובה. שחיינים שותים מים מהבריכה כדי לווסת את טמפרטורת הגוף. השאלה היא כמה לשתות. לפעמים, תוך כדי אימון או רגע לפני זינוק השלפוחית לוחצת, ואין ברירה. ולכן השאלה במקום - השחיינים אכן משתינים במים".

 שעתם היפה