מס השפתיים של ביבי

1. איזה צירוף מקרים מעניין!

רק יד המקרה זימנה את הפגישה בין מיט רומני, מועמד המפלגה הרפובליקנית לנשיאות בארה"ב, לראש הממשלה נתניהו, סמוך לגיבוש ואישור חבילת הקיצוצים והגזירות בממשלה. החבילה שגובשה הותירה מחוץ לחבילת הגזירות את ה"בייבי" של נתניהו: המיסוי התאגידי - מס חברות או הטבות המס התאגידיות באמצעות החוק לעידוד השקעות הון. מס החברות לא עלה, הטבות המס השוות מיליארדים מדי שנה לא בוטלו או קוצצו, וספק אם כל הטררם סביב הרווחים הכלואים של חברות הענק יתרום בסופו של דבר משהו משמעותי להכנסות המדינה ממסים.

רומני ונתניהו חולקים, פחות או יותר, אותה אג'נדה כלכלית. אג'נדה שסוגדת בכל מחיר לסקטור העסקי מתוך אמונה עמוקה שקיצוצי מס תאגידים והטבות מס מלוא החופן לחברות עסקיות ידחפו את הצמיחה במשק, ייצרו השקעות חדשות, יוסיפו מקומות עבודה חדשים ובסופו של דבר יחלחלו גם למטה, למעמד הבינוני והחלש. למרבה הצער, לאג'נדה הזו היה חלק נכבד בגיבוש חבילת הגזירות הנוכחיות.

הצמיחה לא חלחלה למטה, היא נתקעה למעלה. קיצוצי המס התאגידיים היטיבו בעיקר עם השכבות החזקות, כל השאר קיבלו את הפירורים. למרות זאת, נתניהו עדיין נחרץ בדעתו, ולולא הביקורת הציבורית וההמלצות של ועדת טרכטנברג, מסי החברת היו ממשיכים לרדת בהדרגה ל-18% בלבד, לעומת 25% כיום.

המרוץ להטבות מס תאגידיות ומרחב הגמישות לתכנוני מס מקומיים וחוצי גבולות הוא לא פטנט ישראלי, הוא פטנט כלל-עולמי. התוצאה היא כלכלה שמייצרת אנשים ותאגידים שמפוצצים בכסף ומדינות עניות, שהסתבכו בגירעונות כבדים ובלית ברירה מגישות את החשבון לחלשים.

לכן, כשהנגיד פישר מכריז בראש חוצות שהכלכלה הישראלית היא סיפור הצלחה, מרבית הישראלים חושבים שפישר לא חי באותה מדינה. סיפור הצלחה למי? אולי סיפור הצלחה של "מאקרו", עם נתונים רשמיים כביכול מעודדים (שהחמירו בחודשים האחרונים), אבל בהחלט לא סיפור של "מיקרו" (של אנשים, שנתקלים בקשיי היום-יום).

יזמות עסקית היא אכן חשובה בכל משק, היא אכן הדלק שמניע השקעות, מייצר מקומות עבודה, אבל ברגע שיזמות (בין אם חוקית ובין אם ב"שחור") גם לא מייצרת מסים למדינה, או מייצרת מסים מופחתים מאוד, שכרנו יצא בהפסדנו.

זה לא מפתיע שרומני עצמו, כאיש עסקים לשעבר בתחום הפרייבט אקוויטי, שילם מעט מאוד מס וחטף על כך לא מעט ביקורת. מהצהרות המס שהוא פרסם השנה עולה שרומני שילם כ-14%-15% בלבד על הכנסותיו ההוניות בשנים 2010-2011 וככל הנראה השתמש גם במקלטי מס בחו"ל. כשאיש עשיר כמו רומני משלם הרבה פחות מס משכיר אמריקני ממוצע, זה מקומם, בדיוק ככפי שזה מקומם כל שכיר ישראלי לשלם הרבה יותר מס מתאגיד שנהנה מהטבות ענק מהמדינה, שמורידות את המס שלו לרצפה, אפילו לשיעורי מס של 0%.

זה גם לא מפתיע שרומני הצליח לגייס בישראל מיליון דולר בארוחה שכרטיס הכניסה שלה עלה למשתתפים עד 50 אלף דולר. בסופו של דבר, כשהתרומות שלך מגיעות מאנשים שהפרוטה נמצאת בכיסם, שלא מתקשים לשים מזון על שולחנם, אתה נוטה יותר להבין ללבם. כשאתה סוגד לעושר ולאנשים עשירים, כשאתה נהנה בחברת מיליארדרים, כשאתה סועד ומתרועע איתם, שהם לוחשים על אוזנך, אתה נוטה להסכים איתם, לחלוק איתם אותה אמונה כלכלית וגם ליישם את האג'נדה שלהם. ובאג'נדה הזו אין דבר שהם מתעבים יותר מאשר לשלם הרבה מסים. בדיוק כמו מיט רומני.

2. נתניהו עשה את מה שהוא היה חייב וצריך לעשות: לצמצם את הפער הגדול שנפער בין הכנסות המדינה להוצאותיה, לפני שהדברים ייצאו מכלל שליטה והשווקים ימהרו להעניש את ישראל ללא רחם בעלייה בתשואות האג"ח הממשלתיות ובמטבע מקומי חלש. הבעיה היא בתמהיל ובתחושה שהולכים תמיד על הדברים הכי קלים והכי מתגמלים מבחינת האוצר, ומוותרים, כרגיל, במקומות שצריך להזיע בהם או שיש בהם חשש למאבק פוליטי עם קבוצות לחץ הקרובות לצלחת (ראו הוויתור לש"ס ולברק).

כשיש לך מאגר של הוצאות ומאגר של הכנסות, המשחק בתמהיל, בסדר העדיפויות, הוא אינסופי, והפעם בחרנו להביא את התמהיל של התפלגות מס הכנסה בשלוש השנים האחרונות כדי להמחיש את העיוותים עם מסי חברות (ראו טבלה מצורפת). המספרים מדברים בעד עצמם: בראש הגבייה השכירים כמובן, ורק אחריהם התאגידים.

אבל מה שמעניין הוא ההתפלגות הפנימית בתוך מסי החברות. ביקשנו ממשרד האוצר את גביית מס ההכנסה רק בענף הבנקאות, הביטוח ויתר הפיננסים ונדהמנו מהתוצאות: למעשה, כמה תאגידים פיננסיים גדולים (5 בנקים גדולים ו-5 חברות ביטוח גדולות ואולי עוד כמה חברות ברוקרים) תורמים כרבע(!) ממסי החברות בישראל מדי שנה.

הבנקים, למשל, משלמים שני סוגי מס: מס חברות כמקובל ומס רווח המוטל על מוסדות כספיים ושיעורו עומד על 16%. בפועל, שיעור המס האפקטיבי ששילמו הבנקים בשנים האחרונות עמד בממוצע על קרוב ל-35%, גבוה משמעותית משיעורי המס האפקטיביים הממוצעים שמשלמות החברות בישראל, שעומדים על פחות מ-20%.

התוצאה היא אבסורדית ודי מעוותת: האויב התאגידי מס' 1 של הציבור בישראל, הבנקים וחברות הביטוח, הוא ספק המסים התאגידי מס' 1 בישראל. זה רק אומר ששאר החברות, וביניהן חברות שנחשבות מופת ליזמות ולחדשנות, משלמות הרבה-הרבה פחות מסים. בנקאי בכיר אמר פעם שאם כל 100 החברות הגדולות במשק היו משלמות מסים כמו שהבנקים משלמים, לא היו בעיות עם גירעונות בתקציב. הוא צודק, הבעיה היא שנתניהו מתעקש שמסי חברות נמוכים מייצרים מקומות עבודה ואפילו לוחצים מעלה את שכר העובדים. זו הבעיה, הכסף הפנוי מהחיסכון במסי חברות נתקע למעלה - אצל בעלי השליטה והמנהלים - בדיבידנדים, בשכר מנופח ועוד תופינים. השכר של כל השאר, של הרוב, כפי שמעידים הנתונים הרשמיים, רק נשחק.

3. זה די מוזר שנתניהו ושטייניץ מרבים להשתבח בהטבות שנוצרו לחלשים ולמעמד הביניים (ירידה במחירי הסלולר, חינוך חינם מגיל 3, נקודות זיכוי וכד') ומתעקשים שמעמד הביניים נותר עם יותר כסף למרות הגזירות. הם רק שכחו דבר אחד, וכנראה במכוון: את מס הדיור.

אנחנו אולי משעממים אתכם עם הקביעה הזו, אבל מס הדיור מגמד את כל השאר והוא המס הגדול והגרוע מכולם, המס שמאלץ משפחות להוציא מאות אלפי שקלים יותר על דירה. "למזלם" של לוקחי המשכנתאות, בארבע השנים האחרונות הריבית במשק נוגעת ברצפה ובהתאם גם תשלומי המשכנתה החודשיים נמוכים יחסית. אבל משכנתה הרי לוקחים ל-20, 25 ו-30 שנה. מה יקרה שהגלגל יתהפך, כשהריבית תזחל מעלה? אלוהים גדול.

4. לא רק שמצבנו הכלכלי הנהדר מלפני כמה חודשים, התהפך פתאום פלאים. זו גם הפוליטיקה, שהחלה להתהפך, לפחות לפי הסקרים. נתניהו, שהדביקו לו את הכינוי החסין, הבלתי-מנוצח, הבלתי-מעורער - ביבי-קינג - מאבד מהפופולריות שלו, מפלגתו מאבדת מנדטים (ראו סקר בעמ'....). הוא עדיין מוביל, אבל הפערים מצטמצמים. זה רק מראה עד כמה הפוליטיקה, כמו הכלכלה, שברירית ונזילה, וממחישה את האמירה השחוקה: זו הכלכלה, טמבל.

 איך מתפלגת גביית מס הכנסה

eli@globes.co.il