הצעת חוק תשים סוף לדוחות חניה ברחובות "מיוחסים"?

בהרבה פעמים, תוך כדי חיפוש נואש אחר חניה, אנחנו מפספסים אותו, אבל במספר לא מבוטל של רחובות בערים הגדולות, ניצב תמרור המכריז כי החניה מותרת לדיירים בלבד. בלא מעט מקרים, התסכול גדול שבעתיים, הואיל והתמרור שבא להזהירנו מפני הדוח הצפוי למי שאינו מדיירי הרחוב המיוחס, ניצב במקום נסתר או מנוסח בלשון מבלבלת.

הבעיה נפוצה דיה עד שגם המחוקק כבר נדרש לה. לאחרונה הגיש ח"כ יואל חסון (קדימה) הצעת חוק ולפיה חניה המיועדת לכולם תסומן בצבע כחול לסירוגין, ואם היא מיועדת לתושבי הרחוב או האזור בלבד, בצבע ירוק לסירוגין.

"העובדה שהרשויות מסתפקות בהצבת תמרור אחד בתחילת הרחוב, שלעתים מצוי במרחק רב ממקום החניה, מאלצת את הנהג לחפש את התמרור האמור ולעתים אף יוצרת בלבול בקרב הנהגים, שאינם שמים לב לתמרור המרוחק או לתנאיו", נכתב בהסבר שנספח להגשת החוק.

רמת אביב, שינקין ונווה צדק

בדיקת "גלובס" בארבע הערים הגדולות בישראל מעלה כי בתל אביב 31 רחובות שבהם חניה בלעדית לתושבי הרחוב למשך 24 שעות ביממה, בירושלים 125 רחובות כאלה ועוד 14 שבהם המגבלה בשעות הלילה בלבד. בחיפה יש שניים - מיכ"ל ומגידו שעל הכרמל.

בראשון לציון יש 3,150 מקומות חניה הפזורים ברחבי העיר ומיועדים לדיירי הרחוב בלבד בין השעות 17:00 בערב ועד 08:00 בבוקר שלמחרת ומסומנים בפס לבן לאורך שפת המדרכה, וחמישה רחובות במרכז העיר, סמוך למרכזי מסחר ובילוי, שבהם החניה לדיירים בלבד 24 שעות ביממה, למשל רחובות רוטנברג וגרינבוים, הסמוכים להיכל התרבות ולקניון G רוטשילד.

בתל אביב, הרחובות שבהם מותרת החניה לדיירי הרחוב בלבד, הם רחובות ללא מוצא, סמטאות צרות במרכז העיר ומתחמים ייחודיים כמו רחוב ביאליק. רחוב ברזיל ברמת אביב, הצמוד לקניון רמת אביב, גם הוא כזה, וכן סמטות לאן א' ולאן ב', פלונית ואלמונית - הסמוכות לרחובות שינקין והמלך ג'ורג' והן ללא מוצא.

ואם זה לא מספיק: בתל אביב יש רחובות שבנוסף לחניה, גם הכניסה אליהם ברכב מותרת רק לדיירים. כאלה יש למשל בשכונת נווה צדק המבוקשת.

עם הקמת מרכז סוזן דלל בשכונה, נקבעו בה רחובות שהכניסה אליהם מותרת רק לתושבי הרחוב. זאת בשל היותם רחובות משולבים וצרים, שבהם מעדיפה העירייה למנוע כניסת כלי רכב לחיפושי חניה הגורמים לבעיות תנועה. כזה הוא גם רחוב הרב עמיאל בצפון העיר, הסמוך לפארק הירקון ולדרך נמיר.

עיריית רעננה התקפלה

הגבלת חניה לדיירי הרחוב בלבד מעוגנת בחוקי עזר עירוניים, וכפופה לאישור רשות התמרור המקומית. עו"ד אילן בומבך, מומחה למשפט אזרחי ומנהלי, מספר שלבתי המשפט הוגשו תביעות יצוגיות רבות בטענה לאי-שוויון בין אלה שקיבלו את ההטבה בדמות הגבלת החניה לדיירי הרחוב לבין אלה שלא.

עו"ד לילך אקרמן הגישה ב-2008 תביעה נגד עיריית רעננה, בטענה שהאחרונה גבתה ממנה קנסות חניה שלא כדין. אקרמן חנתה ברעננה במקום שבו ניצב תמרור "החניה מותרת לבעלי תו חניה אזורי בלבד", וקיבלה דו"ח בשעה שלטענת אקרמן לא היה בחוק העזר העירוני של רעננה המושג "תו אזורי". לפי המלצת ביהמ"ש הודיעה העירייה על הפסקת הגבייה, מבלי להודות בטענות אקרמן, ובמקביל שינתה את נוסח התמרורים בעיר.

הנושא הגיע עד לבית המשפט העליון, שדן בבקשתו של אביב מוזס שקיבל דו"חות חניה כיוון שהחנה את רכבו בחניה מותרת לדיירי הרחוב (וכן בגין אי ציות לתמרור שאסר על עצירה במקום). בקשתו של מוזס לערעור נדחתה בעליון.

לדברי עו"ד אלון מור יוסף, מומחה לדיני תעבורה, "לעיריות יש שיקול דעת די רחב לגבי מתן ההטבה לדיירי הרחוב, וכך נראה את ההסדר הזה ברחובות שהוקמו לפני 40, 50, ו-60 שנה ואשר לא מתאימים לתשתיות התחבורתיות של היום". עו"ד בומבך מוסיף שהעירייה משקללת בהחלטותיה היבטים רבים: היקף החניה שיש לדיירי הרחוב בבנייני מגורים, נפח התנועה, רוחב הכביש, שכיחות כלי רכב מסחריים, סמיכותם של מוסדות ציבור כבתי ספר ומרפאות ברחוב ואתרי בילוי כגון מסעדות, וכן מעבר תחבורה ציבורית".

לדברי עיריית תל אביב, הרחובות שזכו בפריבילגיה הם ללא מוצא, סמטאות צרות במרכז העיר ו"מתחמים ייחודיים כמו רחוב ביאליק". לדברי עיריית חיפה, הדבר נעשה בשני רחובות קצרים מאוד ללא מוצא - מיכ"ל המוביל לשער החירום של בית החולים כרמל ורחוב מגידו, המוביל ללב האזור המסחרי במרכז הכרמל, שבו ניצב בית הספר דוד ילין.

לדברי עיריית ירושלים, ההחלטה בבירת ישראל נגזרת ממצוקת חניה ומחסור במקומות החניה בהתאם לפניות דיירי הרחובות. ההחלטה מתקבלת על פי פניות מתושבי העיר, ונשקלת לפי מאפייני השטח וחוות דעת של מהנדס תנועה. בעיריית ראשון לציון אומרים שהקריטריון הוא מחסור בחניה, וכי כל בקשה להקצאת חניה לדיירי הרחוב נדונה בוועדת התנועה העירונית וכפופה להסכמת הרוב מקרב דיירי הרחוב.

תמרורים מבלבלים

בומבך אומר שהרשויות מסתפקות בהצבת תמרור אחד בתחילת הרחוב. לפי פקודת התעבורה זה תקין, אך התוצאה היא שהתמרור מוצב פעמים רבות במרחק רב ממקום החניה. כך קורה שבעלי רכב רבים, שאינם נמנים עם דיירי הרחוב, מקבלים דו"חות חניה כיוון שלא שמו לב לתמרור המרוחק או לתנאיו. בומבך מזכיר לנו שהמרחק בין התמרור למקום החניה, הוא בעיה חמורה יותר אם הנוהג ברכב קשיש או אדם המוגבל בתנועתו.

עו"ד מור-יוסף סבור שיש שיעור תמרורים גבוה שהעיריות מציבות בניגוד לחוק, ושיש התנגשות בין חוקי העזר העירוניים לחוקי המדינה. "את התמרורים שהוצבו בניגוד לחוק נמצא בעיקר בערים העמוסות והישנות יותר", הוא אומר, "הגיעו אליי לא פעם ולא פעמיים אנשים לגבי תמרורי חניה שהעיריות הציבו, ולבסוף זוכו בביהמ"ש כי התברר שהתמרור הוצב בניגוד לחוק".

ח"כ חסון מספר שהגיש את הצעת החוק שלו לשינוי סימון החניה בגלל התסכול של התושבים ממרחק התמרור ומכך שאינם מודעים לו.

"החלטת ראש עיר"

"בתור תושב תל אביב נתקלתי פעמים רבות בבעיה", הוא מוסיף, "בעיה שלדעתי עד כה אף אחד לא מיהר לתת לה פתרון, בוודאי לא הרשות המקומית, וזאת נוכח הרווח הכספי שהיא טומנת בחובה. היום ישנו סימון אחיד למקומות חניה שמיועדים לדיירי הרחוב בלבד ולכל הציבור - שפת מדרכה צבועה כחול-לבן. הציון היחיד לרחוב שבו מיועדת החניה לדיירי הרחוב בלבד הוא שלט שלעתים נמצא בתחילת הרחוב ומחייב את בעל הרכב לצעוד עד תחילת הרחוב בניסיונות לחפש את אותו השלט.

"פעמים רבות האזרח לא מודע לכך ובתום לב משאיר את רכבו כאשר הוא בטוח שהחניה מותרת גם לו. תכלית הצעת החוק שלי לשים סוף למצב הזה ולסמן בצבע שונה את שפת המדרכה, במקומות בהם החניה מותרת לכל הציבור לבין מקומות שהחניה מותרת רק לדיירי הרחוב. הצבע הזהה מבלבל ומאפשר לרשויות המקומיות להכניס לכיסן עשרות אלפי שקלים רק בגלל טעות תום לב שכזו".

עם זאת, חסון אינו שותף לעמדה שהטבת חניה לדייר רחוב אינה שוויונית. "כל עיר וכל ראש עירייה זכאים להחליט על מדיניות החניה", הוא אומר ומביא כדוגמא את תל אביב, שבה "האג'נדה של רון חולדאי היא להמעיט בכניסת כלי רכב כדי להקל על תושבי העיר ולהוריד את העומס מהצירים המרכזיים".

נגד כיוון התנועה: סיפורי נהגים מופתעים

האינטרנט גדוש בסיפורים על בעלי מכוניות שחנו בחניה שנראתה כשרה למהדרין, וכשחזרו לרכבם גילו הפתעה לא נעימה בדמות דו"ח חניה. בפורום הרכב קארספורום כתב גולש: "חניתי שם היום בשעה 22:30 עד 00:30. כשחזרתי ראיתי את הדו"ח על השמשה, 250 שקל. לי ידוע שבכלל אין פקחי עירייה בשבת, והמדרכה היתה בצבע אפור, ובנוסף לכך שני התמרורים מוצבים נגד כיוון התנועה. יש משהו שאפשר לעשות כדי לבטל את הדו"ח?".

בפורום המשפטי Lawforums נהג אחר מספר: "בחנוכה הגענו לביקור משפחתי אצל הורי אשתי בהרצליה, ולתומי חניתי במקום המיועד לדיירי הרחוב בלבד, מתוך הנחה שחניה המיועדת לדיירי הרחוב מיועדת גם לקרוביהם ואורחיהם (כך הדעת נותנת, לא? שאם לא כן - היכן יחנו?). יש לציין שזהו רחוב של כחול-לבן, אולם חניתי שם לאחר שעות התשלום. להפתעתי, עם סיום הביקור מצאתי 'הפתעת חנוכה' מעיריית הרצליה - דו"ח על חניה ברחוב המיועד לדיירים בלבד".

בפורום דיני התעבורה של תפוז עולה חוויה נוספת: "חניתי אתמול ברחוב ברזיל בתל אביב ולהפתעתי גררו את רכבי. על גבי הדו"ח צוין כי חניתי בקטע שבו מותרת חניה לדיירי הרחוב. האם חובת הסימון של הרשות הינה בשפת המדרכה הנושקת לכביש או לחילופין מותר לרשות לסמן איפה שהיא רוצה? האם מספיק לרשות להציב שלט בקצה הרחוב בו היא מציינת שהחניה מותרת לבעלי תו חניה (דיירי הרחוב)?".

תוספת 100 אלף שקל

"כשמישהו מגיע לקנות דירה שממוקמת ברחוב שבו החניה מיועדת לדיירים בלבד, הוא יודע שיש פתרון לחיפוש החניה בשעות הערב, וזה מקל על החלטתו לרכוש את הדירה, בייחוד בתל אביב", מעיד כפיר זוהר, מנכ"ל סוכנות התיווך אנגלו סכסון תל-אביב.

להערכת זוהר, נכסים הנמכרים ברחובות שבהם החניה מיועדת כאמור לדיירי הרחוב בלבד יימכרו בפרמיה בגובה 100 אלף שקל לדירה. זה מכבר הוצע לדיירים המתגוררים בסמוך למגדל בארי נהרדעא בתל אביב לרכוש חניה בפרויקט, בסכום של 100 אלף שקל.

עם זאת, הוא מציין, כמעט שאין פרויקטים חדשים למגורים שמשווקים ברחובות שבהם החניה מיועדת לדיירי הרחוב, היות שמדובר בדרך כלל ברחובות ישנים. "חניה לדיירי הרחוב מקלה על השיווק של הנכס לאור המחסור בדירות באזור המרכז והמחסור בחניה. זאת למרות שההגבלה מייצרת חיסרון בדמות היעדר חניה לאורחי הדיירים הבאים לבקר".