סעו לשלום, שבו רחוק: איך אנשים נמנעים ממגע עם זרים?

רוב הגברים לא נושאים איתם תיק והם לא יודעים מה הם מחמיצים. לחפץ הזה יכול להיות תפקיד חשוב, בעיקר עבור מי שעושה שימוש בתחבורה ציבורית. ניתן להניח את התיק על המושב הסמוך כדי לאותת שאינכם מעוניינים בשכנים. ובהיעדר תיק? יש מגוון דרכים שבהן אפשר להימנע ממגע רגשי או פיזי עם אנשים אחרים בחלל סגור. זה לא פשוט, אבל בני אדם מוכנים להתאמץ מאוד כדי לעטוף את עצמם בבועת בדידות בתוך ההמון.

החוקרת אסתר קים מאוניברסיטת ייל מיפתה את כל הדרכים להימנע ממגע עם זרים בחללים צפופים, במחקר שפרסמה לאחרונה בכתב העת Symbolic Interaction.

קים בילתה שעות רבות, במשך 3 שנים, במסעות באוטובוסים ברחבי ארה"ב, כשהיא בוחנת כיצד בני אדם מתחמקים זה מזה. "אנחנו חיים בעולם של זרים", היא אומרת, "ומסתובבים במרחבים שבהם אנחנו חשופים להמונים, אך מתקשרים עם מעטים. ההימנעות ממגע הפכה לדרך חיים".

קים מצאה כי החוק הבלתי כתוב הוא שאם יש באוטובוס ספסל פנוי לגמרי, לא נהוג לשבת ליד אדם אחר. "זה גורם לך להיראות חשוד", אמר אחד הנוסעים. אם אדם כבר יושב בספסל, והאוטובוס הולך ונעשה צפוף, עשוי האדם היושב לנקוט במגוון שיטות סמויות כדי לכוון את יתר הנוסעים אל המושבים האחרים, כך שלא ישבו לידו: אולי הוא יפשוט רגליים באופן כאילו מקרי, כך שיבלטו מעט לכיוון הכיסא השני. אולי יאטום את אוזניו באוזניות של נגן מוזיקה, כך שיהיה קשה יותר לבקש ממנו לזוז. אולי יעשה כאילו הוא ישן וראשו נוטה מעט לתוך הספסל השכן וישנו כמובן התיק. קים מספרת כי ראתה אפילו אנשים שמשקרים וטוענים כי הכיסא שלידם תפוס על-ידי אדם נוסף.

כאשר נראה שהאוטובוס עומד להתמלא עד כדי כך שהישיבה המשותפת היא מחויבת המציאות, המטרה משתנה. במקום להישאר לבד, היעד הוא לגרום לכך שתייבש לידך מישהו 'נורמלי': לא מוזר, לא מפחיד, לא מסריח. אדם 'נורמלי' יכול להיות מכל מין, גיל או צבע, אפילו שונים לגמרי משלך, כל עוד הוא לא נראה קריפי מידי או מלוכלך.

כאשר שניים כבר יושבים בלית ברירה אחד ליד השני, הם נמנעים מקשר עין, פונים כלפי החלון, מביטים לתוך הטלפון הסלולרי או עוצמים עיניים. אם זה לא אפשרי, הם פשוט מביטים זה בזה במבט ריק, שאינו מזמין שיחה.

במקומות יותר רגועים, כמו בית קפה או מעלית במלון, אנשים נוטים להיפתח גם בפני זרים. במעלית אנשים עשויים לחייך זה לזה ואילו בבית קפה, ייתכן ויבקשו ממישהו להעיף מבט על החפצים שלהם כשהם הולכים לשירותים.

הסיבה היא כנראה שבסביבה של אוטובוס, אנשים מוטרדים ממאמץ ההגעה ממקום למקום בלחץ הזמן והצפיפות הרבה.

קו ישיר לרבנות

מחקר של הדוקטורנטית ריקה סנדאו מאוניברסיטת Umea בשווייץ, מצא קשר בין לו"ז שכולל נסיעות ארוכות (בתחבורה ציבורית או ברכב), לבין גירושין. למעשה, על-פי מחקרה של סנדאו, סיכוייו של מי שנוסע נסיעות ארוכות להתגרש עולים ב-40%. בנוסף נמצא מתאם בין נסיעות ארוכות לבין פרידות בקשרים זוגיים ללא נישואין. המחקר התבסס על איסוף נתוני הלמ"ס השבדי, ונדגמו בו נתונים מכ-2 מיליון שבדים.

סנדאו הראתה כי נסיעות ארוכות פירושן בדרך כלל משכורות טובות יותר וקריירות מספקות יותר, אולם בילוי זמן מועט יותר עם הילדים ועם בני הזוג. היא מצאה עוד כי אף שהשכר של משק הבית אצל הנוסעים המתמידים עלה, פערי השכר בין בני הזוג עלו גם הם, ושכרו של בן הזוג העובד קרוב יותר לבית, ירד.

בכל זאת, רוב מי שמתחיל לנסוע רחוק, ממשיך בכך לאורך זמן. הסיכונים למערכת היחסים הם גבוהים בעיקר בשנה הראשונה, אחרי תחילת הנסיעות הארוכות. מי ששרד כמה שנים בתנאים כאלה, מוצא ככל הנראה את הדרך להתאים את עצמו ואת משפחתו למצב.