עזוב את הזינוק, פשוט תרוץ

יוסיין בולט אמנם לא עמד במטרה הספציפית שהוא קבע לעצמו לפני שנה - "לעשות משהו מיוחד - כמו, נניח, 9.4 ב-100 מטר במשחקים האולימפיים" - אבל בהתחשב בקונטקסט של גמר ה-100 מטר בלונדון השבוע, ההופעה שלו הייתה לא פחות מיוחדת מהמטרה שלו.

***

הרבה דברים הלכו נגד בולט בהכנות למשחקי לונדון. הייתה לו עונה לא יציבה: הוא ירד פעמיים מ-9.80 שניות, אבל גם רץ 10.04 בתחרות באוסטרבה, צ'כיה - ולא כי הוא האט בכוונה בחצי הדרך. היו לו בעיות גב שיצרו בעיות בשרירי הירך. במבחנים הג'מייקנים למשחקים האולימפיים לפני קצת יותר מחודש, הרבה בגלל הבעיות הפיזיות האלה, הוא הפסיד ליוהאן בלייק גם ב-100 וגם ב-200.

בעקבות ההפסדים לבלייק, והפרישה שלו מתחרות במונאקו שבוע אחרי המבחנים, התחילו שמועות שלבולט יש פציעה רצינית; ואז שמועות על זה שכדי להסתיר את הפציעה הוא מתאמן מחוץ לעיני המצלמות במחנה של ג'מייקה בקמפוס של אוניברסיטת בירמינגהאם; ואז המומנטום השלילי הציף אירועים בכלל לא קשורים - כמו שבתחילת יוני בולט התרסק עם ה-BMW M3 שלו לתוך מעקה ביטחון באחד הצמתים העמוסים של קינגסטון קצת לפני הזריחה, בדרך חזרה הביתה ממסיבה, או שיום לפני שהמבחנים הג'מייקנים התחילו הוא חגג במועדון הכי פופולרי בקינגסטון עד 04:30 בבוקר.

כשמחברים לכל זה את הדברים הרגילים שהוא צריך להתמודד איתם באירוע כמו משחקים אולימפיים - התקשורת שנמצאת בכל מקום שהוא נמצא, הציפיות ממנו בג'מייקה ובעולם כולו לספק עוד אחד מאותם רגעים שכולם מדברים עליהם למחרת, ובעיקר מרווח הטעות שלמעשה לא קיים - אולי אפשר להתחיל להעריך כמה קשה היה לבולט לשמור בלונדון על הנכס הכי חשוב לספרינטר. והנכס הזה, אמר ואלרי בורזוב, האוקראיני שזכה בזהב ב-100 ו-200 מטר במשחקי מינכן 1972, הוא "היכולת להישאר רגוע".

***

בורזוב סיפר על התרגיל האהוב על המאמן שלו, בוריס וו*ייטאס, שהיה "פוקד עלינו לרוץ 100 מטר עם ניירות שגולגלו לצורת צינור בין השיניים. מי שלא נשך את הצינור נחשב ספרינטר. השאר נחשבו פשוט רצים". גם טוד טלז, המאמן של קרל לואיס האגדי, התעסק בעיקר בלמצוא דרכים להרגיע את הספרינטר שלו. טלז לימד את לואיס, מהמזנקים הגרועים בתולדות הספרינטים, שבני אדם יכולים לרוץ בשיא המהירות שלהם בדיוק 10 מטר - כדי לשכנע אותו שמיותר להילחץ אם הוא מפגר בפתיחה ולנסות לרוץ את כל ה-100 מטר בכל הכוח. "אל תדאג מאף אחד אחר במרוץ", טלז אמר ללואיס. "אם הם לפניך, אל תדאג. פשוט תמשיך להאיץ בין ה-60 ל-70 מטר, אתה תדביק אותם בסוף".

בולט הוא מזנק יותר טוב משלואיס היה, אבל זו עדיין נקודת התורפה שלו. את רוב 2011 בולט העביר בעבודה על הזינוק - ובמקרה או לא במקרה פסל בגמר אליפות העולם בדאאגו, דרום קוריאה. גם העונה הדגש באימונים שלו היה על הזינוק, שזו הסיבה העיקרית לתוצאות הלא יציבות. אחרי הזינוק המזעזע בגמר ה-100 מטר במבחנים הג'מייקנים, הוא יזם שיחה עם המאמן שלו גלן מילס. "הגענו למסקנה", אמר בולט, "שאף פעם לא הייתי טוב בזינוק, ואני אף פעם לא אהיה אדיר בזינוק. אז אני פשוט צריך להשאיר את זה מאחורי ולהתמקד רק בלרוץ".

זה בדיוק מה שהוא עשה בגמר ה-100 מטר בלונדון. זמן התגובה שלו ליריית הזינוק דווקא היה בסדר גמור - 0.165, החמישי בטיבו בגמר, יותר טוב משל בלייק ושל ג'סטין גטלין - אבל גטלין ובלייק עדיין הובילו עליו בפתיחה. בולט הדביק אותם בערך בקו ה-50 מטר, המשיך להאיץ בין ה-60 ל-70 מטר וניצח את השדה האיכותי בכל הזמנים (ארבעת הספרינטרים המהירים אי פעם השתתפו במרוץ) בפער של 12 מאיות. שזה די מיוחד בפני עצמו.