העברת שרביט לקרן צעירה

ההתנגדות של משקיעים במדיקה לעסקת ביומדיקס היא דוגמה מצוינת לבעייתיות בשלב הסגירה של קרנות הון סיכון.

קרן הון סיכון היא יישות משפטית המוקמת לתקופה קצובה, בדרך כלל שבע שנים, עם אופציה להארכה לעשר שנים.

הנחת העבודה היא, כי בתחילת חיי הקרן מתבצעת ההשקעה בחברות צעירות יחסית, וככל שהקרן מתקדמת היא תבצע בעיקר השקעות המשך בחברות שבהן כבר השקיעה, וכן השקעות בחברות בשלות יחסית.

אידיאלית, עד סיום עשר שנות חיי הקרן היא אמורה כבר לבצע אקזיטים בכל החברות הראויות למכירה, ולסגור את כל החברות שכשלו. כך היא נותרת עם הר של מזומן, רצוי גבוה מזה שאתו התחילה, ואותו היא מחלקת בחזרה למשקיעים.

לעומת זאת, הגורם המנהל של הקרן, שנקרא "השותף הכללי", הוא חברה שממשיכה להתקיים ברמה המשפטית גם לאחר שהקרן הגיעה לסוף דרכה.

היא מתוגמלת הן בדמי ניהול כשיעור מההון המנוהל בקרן, ללא תלות בביצועיה, והן בקופון מבוסס הצלחה, בדרך כלל כ-20% מרווחי האקזיט. בערך באמצע חיי כל קרן אמורה חברת הניהול להתחיל לגייס את הקרן הבאה, ולפעול לסגירת קצוות בקרן הקיימת.

אולם מה קורה אם בידי הקרן נותרו נכסים פעילים שלא נמכרו? עליה לחלקם כדיבידנד בעין למשקיעים.

במקרה כזה, אם לאחר מכן יהיה אקזיט בנכסים הללו, הקרן עצמה, או יותר נכון חברת הניהול שלה, כבר לא אמורה ליהנות ממנו.

הבעיה מחריפה בתחום מדעי החיים

לכן, האינטרס של חברת ניהול של קרן שנותרה עם נכסים הוא למכור אותם עוד בתקופת הקרן, גם אם זה לא מועד המכירה האופטימלי מבחינת החברה עצמה, כדי להספיק לרשום את האקזיט בתקופת חיי הקרן, ולסגור את הקרן ללא נכסים פעילים. גישה זו יוצרת לעיתים קרובות בעיות מול מנהלי החברות ויזמיהן, ומול משקיעים אחרים באותן חברות, שחשים פתאום את לחץ הקרנות למכור את החברה שלהם בכל מחיר, אפילו אם לדעתם היא עדיין איננה בשלה למכירה.

מנגד, לחברת הניהול יש גם אינטרס להאריך ככל האפשר את תקופת חיי הקרן, כדי לקבל דמי ניהול לאורך זמן רב יותר, ולאו דווקא משום שזה האינטרס העיקרי של המשקיעים בקרן. הדבר ניכר במיוחד כאשר לא גויסה קרן נוספת, שממנה יכולה חברת הניהול לגבות דמי ניהול. לכן ברוב התקנונים של הקרנות ישנה מגבלה לפיה לא ניתן לגבות דמי ניהול לאחר עשר שנות הקרן.

בתחום מדעי החיים הבעיה מחמירה, משום שאורך חיי החברות הוא ארוך, ולעיתים קרובות מאוד הן לא יגיעו לשיא ולבשלות למכירה בתקופת חיי הקרן.

לכן, במדעי החיים מנסים למצוא פתרונות לבעיה זו. האחד הוא מודל "העברת השרביט", שבמסגרתו יכולה קרן ותיקה למכור את חלקה בחברה לקרן צעירה יותר, עוד לפני שבוצע אקזיט מלא בחברה.

אפשרות אחרת היא לעבור למודל "ירוק עד", שבו הקרן פועלת ללא מגבלת זמן, ומבחינה משפטית הקרן וחברת הניהול חד הן.