אם יש משהו שלינוי בר-גפן מעידה שקשה לה לתפוס, זה את החשיבה הקבוצתית בגופי התקשורת. ומכיוון שאין לה עניין להצטרף לעדר באופן עקרוני, היא בחרה ללכת לקיצון, ולהצטרף למיזם הטלוויזיה החברתית "הירקון 70".
החיבור בין מי שמודה שבאה מ"מוצא מסחרי", שמודד ומתמחר כל אחוז רייטינג, לבין עבודה בהתנדבות, נדמה בלתי אפשרי, עד שבר-גפן חותכת את הקצוות החדים בשפה מדויקת ומנומקת היטב.
"אני לא בעד לשכנע שניים וחצי משוכנעים, שזה כמו להפיל עצים ביער כשאף אחד לא שומע", היא אומרת. "אבל הלב והבטן שלי לא נמצאים בלעשות עוד רייטינג ועוד כסף. הטלוויזיה הייתה תמיד אמצעי להעברת מסרים. והיו שנים שלא יכולתי להעביר מסרים".
- מתי?
"רוב הקריירה. תמיד את משפיעה פחות ממה שאת רוצה ויותר ממה שנדמה לך. 'הירקון' מכוונת למקום שהלב שלי נמצא, אבל יש לי הרבה ויכוחים עם מי שנמצא שם. אני בעד להיות יותר מתונים. גם אין לי ממנה סיכוי לרווח כספי, אלא נטו רצון טוב".
- את גודעת את הענף הכלכלי שעליו את יושבת.
"אני עושה בדיוק את ההפך. אם יש את המקומות האלה, ערוץ 2 לא יצטרך להשתנות. הפחד שלי הוא שנותנים לנו להוציא קיטור כדי להשתיק אותנו".
- למעסיקים שלך ברשת לא אכפת?
"שאלתי בהתחלה, ומעולם לא נאמר לי להפסיק. יש שם עיתונאים מקשת, מערוצים 10 ו-1, מחברות החדשות של שני הערוצים, מהאינטרנט, מהרדיו ומהעיתונות המודפסת. אנחנו לא עושים את הכתבות, אלה אנשים שעיתונות היא לא המקצוע שלהם. יש הנאה לחנוך אנשים אחרים. זה מאפשר לנו לומר דברים שברגיל אנחנו לא אומרים".
- לאחדים זה עשוי להישמע כמו מירוק מצפון.
"אני פעילה בעוד כמה דברים, בארגונים פמיניסטיים, למען בעלי חיים. ברור ש'הירקון' אינו תחליף לעשייה חברתית או להבעת דעה. גם כשהגשתי את תוכנית הבוקר הכנסתי את דעותיי".
- הבחירה שלך לעבור לרשת ולהצטרף לתוכנית "360" הייתה נקודת מפנה מהבחינה הזאת.
"כי עד אז התפיסה שלי הייתה 'להיות על הגלגל', גם אם זה מקום שאת לא נהנית ממנו. אני באה מבית בלי כסף, ואין לי זמן לחפש את עצמי. אני צריכה להרוויח, לחסוך. העצמאות הכלכלית הייתה אחד המניעים בבחירה שלי במקצוע. ראיתי סביבי מה קורה לנשים שתלויות בגבר לפרנסתן".
- עשית דברים שלא היית שלמה איתם?
"לגמרי. ופעם גם הייתי לוקחת את זה קשה".
- מה זה קשה? ייסורים ממש?
"כן. גם כשעבדתי על הסרט שלי, שהוא פסגת שאיפותיי ("השובה מדמשק", שישודר הערב בערוץ 2, במסגרת "הסיפור", רצועת הדוקו של רשת), ושמפגיש בין שבויים ישראלים למי שהיה המתורגמן שלהם בשבי הסורי; אם המוזיקה מתחת לקריינות הייתה לא טובה בעיניי, הלך הכול. אין לי את שביעות-הרצון הזאת מעצמי. עבדתי על הסרט שנה".
- עד כמה הרייטינג חשוב לך?
"הוא מעניין לי את התחת. כשאת עושה משהו שאת מאוד בתוכו, כמו הסרט הזה, הכול כל-כך קטן לעומת החוויה. הוא יטריד אותי בדיוק 20 דקות אחרי 9 בבוקר למחרת, אלא אם כן הוא קיצוני. הרייטינג הוא אישיו, אבל לא הדבר היחיד שחשוב. אין לי יכולת שליטה עליו, ואני לא מאמינה בשיטות החיזוי והניבוי של מחלקות המחקר. הלוואי שלמישהו הייתה נוסחה אמיתית ומנצחת".
- בדיעבד, אולי ההחלטה לעבור מקשת, שהיא זכיינית מצליחה יותר, לרשת הייתה טעות.
"היה מ-'360' רף ציפיות גבוה. זה היה הימור מבחינתי, אבל השיקול של איזה זכיין הוא יותר מצליח לא היה במכלול השיקולים שלי. כשבאו מרשת הם אמרו לי, 'אנחנו נותנים לך רצועת שידור מצוינת, עם סביבת עבודה טובה ותנאים נוחים'. התלבטתי לפני, אבל בשלב הזה בחיים שלי ובקריירה שלי, אני מבינה שכדי לחיות אני חייבת להסתכן. עד אז ניהלתי קריירה נטולת סיכונים. מחממה לחממה, העיקר להישאר על הגלגל. לא תרדי לשפל, אבל גם לא תעלי לגבהים. הרגשתי צורך בהרבה שינויים. גם התגרשתי".
- התגמול הכספי היה שיקול?
"אחד הדברים שלמדתי מזמן בקשר לחרדה הכספית, זה שתמיד יש איך לייצר כסף, כי יש לי יכולות מסוימות ומוסר עבודה גבוה כדי להוציא לפועל רעיונות שיש לי. גם אם אמצא את עצמי מחוץ לשואו-ביזנס, אדע להתפרנס. המחשבה להיות מחוץ לעולם העיתונות קשה לי, כי זה מה שאני עושה כל החיים. מגיל 14 אני עובדת, החל מעבודות בייביסיטר, דרך להיות ברמנית ומלצרית ועד למשלוחי פרחים. כל החיים שלי אני עובדת. בתקופות שעבדתי פחות זה הציק לי יותר".
- היו לך תקופות יובש?
"כן. אחרי '360' לא ידענו מה קורה ועבדתי פחות. הייתי עוברת אצל המנכ"ל, אבי צבי, ואומרת לו 'תביאו עבודה'".
- מה אכפת לך? המשכורת נכנסה לחשבון הבנק.
"נכון. אז מה. עכשיו אני עובדת בשביל כל התקופה ההיא. תראי, אם אני זוכה מחר בסכום מטורף בלוטו או בטוטו, אני לא אעבוד ואעשה רק דברים שאני אוהבת, אבל כל זמן שזה לא המצב, אני אמשיך לרצות לעבוד. הסוכן שלי אומר שגם אם אני לא מכניסה מיליונים, אני מכניסה כסף. והיום אני מכירה תודה שלא היו לי תקופות של אבטלה. אף פעם לא נסוגותי לאחור בתנאי השכר".
- הצלחת לחסוך?
"כן".
- זאת אומרת שאת מחושבת כלכלית.
"לא. אם הייתי מחושבת, הייתי חוסכת פי חמישה. זה שאין לי דירה משלי אומר הכול. איתרע מזלי שיש לי את אורנה המהוללת מהמשרד של קוטלר, הסוכן שלי, שמוציאה את החשבוניות במקומי. אני לא עוקבת בדיוק מתי נכנס הצ'ק, אבל אני מעורבת מספיק. יש לי פוביית ביורוקרטיה. קשה לי להתמודד עם מזכירות, ללכת לביטוח הלאומי, אני מסוגלת לדחות את זה לנצח. לעמוד מול חיזבאללה יהיה לי קל יותר רגשית".
- בואי נחזור לסרט שלך. הביקורת על רצועת "הסיפור" היא שזו מעיין "עובדה" לעניים.
"'הסיפור' הוא רצועה דוקומנטרית, והיא ממש לא 'עובדה'. זו רצועת סרטים שעוסקת בנושאים לא פוליטיים במובן של יחסי כוח. זה ישתנה בעונה הנוכחית כשהסרטים יהיו יותר כבדי משקל. אני לא יודעת עד כמה ב-9 בערב, עם החינוך שהזכיינים נתנו לציבור לצרוך בידורונים ושעשועונים, עד כמה אפשר להחזיר את הגלגל אחורה. לעתים צריך לאתגר אותו, ובאקלים הטלוויזיוני הנוכחי אין לך סיכוי להביא תחקיר של חצי שעה על הביטוח הלאומי. יגידו 'איזה תחקיר חשוב', אבל אף אחד לא יצפה בו. ואין דבר יותר מבאס מלהבין שיש מיליה תקשורתי מנותק".
- עד כמה את מעורבת בהחלטות המערכתיות?
"אני לא בוחרת את הנושאים. בסרטים שבהם אני יותר מעורבת, אני מביעה את דעתי איך להציג את הדברים. היו מקומות ששמתי בהם קווים אדומים".
- הדיבורים על מיזוג בין ערוץ 10, שגם בו עבדת בעבר, לרשת, מטרידים אותך?
"לא ירדתי לעומק העניין. זה עובר לי מעל הראש".
- הדחקה?
"זה דורש בסיס מידע שאין לי. זה כן מעסיק אותי במידה מסוימת, הכותרת הדרמטית הזו. אבל המציאות משתנה בתהליכים, ולא נראה לי שיום אחד נקום למהפכת תקשורת עצומה".
- את מתגעגעת לעבודת השטח ככתבת?
"ככתב, בגלל שאתה עסוק בלרדוף ולהשיג, יש לך פחות זמן להעמיק ולחשוב. יש כיף מסוים לעבוד בחברת חדשות, כי האדרנלין גבוה. אתה נוכח במקומות וברגעים היסטוריים שלא היית יכול להגיע אליהם בדרך אחרת, כמו ההפסד של ברק בבחירות של 2001 והכניסה של דרעי לכלא. אבל זה לא ישווה לרגע שבו ראיתי איך הסיפור שעליו עבדתי שנה, הפנטזיה שלי, הופכת למשהו ממשי".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.