שיאים? נועדו להישבר

ארבע השנים האחרונות גרם יוסיין בולט באופן אישי לכמה חוקרים נחשבים לזרוק לפח עבודות מחקר של שנים, שעסקו בסוגיית "קצה גבול היכולת האנושית". עם כל התקדמות של שיא עולם ב-100 מטר, חוקרים ופיזיולוגים עדכנו כלפי מטה את קצה הגבול. עד שבולט קבע את שיא העולם בברלין לפני 3 שנים (9.58 שניות), אין כמעט מספר שלא נזרק עם טיעון מנצח: רוב המודלים המתמטיים הנפוצים גרסו ש"הקצה" הוא אזור 9.68 שניות; אח"כ כבר פורסמו מודלים מתמטיים שסימנו 9.21 שניות; ג'ון ברנקס בספרו "The Perfection Point" הכניס לתוך המודל אינספור מדדים, וקבע כי הגבול יעמוד על 9.01 שניות, אבל עד שזה יקרה יעברו מאות שנים.

***

בריצת ה-100 מטר השבוע בלונדון לא נקבע שיא עולם, "רק" 9.63 ליוסיין בולט, אבל יש טוענים שזו היתה ריצה לא פחות היסטורית מריצות שבהן נקבעו שיאי עולם: מלבד אסאפה פאוול הג'מייקני, שמתח שריר באמצע הריצה, כל שבעת הרצים האחרים ירדו מ-10 שניות. אם מתעלמים משתי התוצאות של ג'ים היינס (1968) וסילביו לאונרד (1977), שנקבעו באוויר הדליל של מקסיקו סיטי (היינס) וגוואדלחרה (לאונרד), הרי שרק ב-1983 הצליח קארל לואיס לרדת מגבול ה-10 שניות ב-100 מטר. עם הזמן שלו אז, לואיס ("האתלט הגדול בכל הזמנים") היה מסיים את הריצה בלונדון במקום השביעי.

ב"ניו יורק טיימס" השתעשעו קצת עם המספרים, ויצרו מרוץ דמיוני בין כל המדליסטים ב-116 השנים האולימפיות, בין היתר כדי להראות כי יוסיין בולט, שמוציא את העולם מגדרו, יהיה עוד נקודה קטנה בהיסטוריה בעוד כמה שנים כשיימחק על-ידי רץ אחר. תומאס בורק, מדליסט הזהב האולימפי הראשון ב-100 מטר, אם היה מתחרה היום נגד בולט - היה בקו 80 המטרים בלבד כאשר בולט חצה את קו הסיום עם ה-9.63 שלו. ההבדלים ב-116 השנים מאז האולימפיאדה הראשונה הם מדהימים: האצן הכי מהיר היום בארה"ב לגילאי 15-16 רץ 100 מטר ב-13.46 שניות, תוצאה שהיתה מבטיחה לו את מדליית הארד במשחקי מוסקבה 1980; הילד שמחזיק היום את התוצאה הטובה ביותר ב-100 מטר לגילאי 8 בארה"ב, היה מפגר אחרי מדליסט הארד במשחקים האולימפיים הראשונים בפחות משנייה אחת.

השיפורים בשחייה מפחידים עוד יותר. ניית'ן אדריאן האמריקני לקח את הזהב בשבוע שעבר ב-100 חופשי. אם היה שוחה נגד האלוף האולימפי הראשון, אלפרד האיוש, הוא היה מסיים את המשחה בזמן שהאיוש היה קצת אחרי הסיבוב (ליתר דיוק: בקו 58 המטרים). ג'וני וייסמילר ("טרזן"), שהיה הראשון שירד מדקה ב-100 חופשי בשנת 1922? אדריאן היה מסיים את המשחה כשווייסמילר היה עדיין בקו 80 המטרים.

בריצת 100 מטר לקח 116 שנה כדי להוריד 3 שניות שלמות. בשחייה, בחמישים השנה האחרונות, בכל 8 שנים מורידים בממוצע שנייה אחת מהזמן ב-100 חופשי גברים. לפי החשבון הזה, אדריאן הפנומן יפגר ב-5 מטרים אחרי האלוף האולימפי של 2024.

***

אחד מהמחקרים האחרונים שעוסקים בתחום מנסה להבין מה הסיבה לעניין: האם זו הגנטיקה? האם אלו יכולות פיזיולוגיות שאחראיות להישגים? ד"ר מייקל ג'וינר וד"ר מייקל בוסטוויק, שני חוקרים ממינסוטה, מצאו שאמנם מבנה גוף ספציפי מעניק יתרון. עובדה: רוב השחיינים המובילים כיום הם הרי אדם בגובה 1.90-2.00 מטר או יותר, ובלתי אפשרי יהיה למצוא שיאן עולם בגובה 1.70 מ'. אפילו מארק ספיץ בזמנו, מעבר לכישרון, נהנה מגובה שהעניק לו יתרון (1.85 מ'). "בענף ההתעמלות", אומר ד"ר ג'וינר, "יש מתאם ברור בין המשקל של המתעמל לבין הכוח שהוא מפיק - ולכן לספורטאים נמוכים יש יתרון על פני ספורטאים גבוהים".

ומה לגבי רצים למרחקים ארוכים? "לפני שנתיים בדקנו את 50 האנשים שהצליחו לרדת מ-27 דקות בריצת 10,000 מטר, ומצאנו ש-49 מהם היו מזרח-אפריקאים שהגובה הממוצע שלהם היה 1.60 מ' והם שקלו בין 54 ל-58 ק"ג".

אבל עדיין, הגנטיקה והנתונים הפיזיולוגיים הם לא הסיפור. לפי המחקר של ג'וינר ובוסטוויק רק 20% מהנתונים הפיזיולוגיים צריך לשייך ליכולת שהאתלט מייצר. אז מה גורם להבדלים הגדולים בין אלופים, לבין סתם אנשים שרצים מהר, קופצים גבוה או שוחים מהר? האימון. או ליתר דיוק: השיפור העצום בתנאי האימון, בשיטות האימון ובטכניקות האימון.

במלים אחרות, זמן לא רב יעבור עד שאתלט אחר ייהנה משיטות אימון מתקדמות עוד יותר, כדי להפוך את יוסיין בולט לאנקדוטה זמנית בספר השיאים של ריצת ה-100 מטר.