חברה חברה, רגע רגע

לפעמים אנחנו עוצרים לרגע ותוהים אם החמצנו את חיינו. זה יכול לקרות משתי סיבות. האחת - שלא חשבנו בכלל על הזמן שעובר, ופתאום התעוררנו ושמנו לב שהוא חלף לידינו. השנייה - אם חשבנו יותר מדי והתעסקנו יותר מדי בחוויה, במקום לחוות אותה.

מגוון תורות רוחניות מתרבויות שונות, ממליצות "לחיות את הרגע". כלומר, להיות מודע לקיומו של הרגע, לקלוט אותו בכל החושים ולהקדיש לו קשב ובו זמנית להימנע מלנתח את הרגע בעת שחווים אותו. מדענים מעלים את האפשרות המדאיגה שלא ניתן באמת לחיות את הרגע - המוח שלנו פשוט לא בנוי לכך.

המאמר שפורסם בכתב העת Neuron עסק בנושא של מטה-קוגניציה, היכולת של אדם לנטר את המחשבות של עצמו ולשלוט בהן (לחשוב על החשיבה). "אחד התפקידים של המוח הוא לעקוב אחרי ההחלטות שלנו והתוצאות שלהן", אומר פרופ' מרק סומר, היום מאוניברסיטת דיוק בארה"ב ובעת ביצוע המחקר פרופ' באוניברסיטת פיטסבורג בארה"ב. "התהליך הזה הוא רציף - אנחנו כל הזמן זוכרים את ההחלטות שלנו כשאנחנו חיים את חיינו, ומשתמשים בניסיון, במקביל לכך שאנחנו חושבים על דברים אחרים".

סומר ושותפיו למחקר חיפשו את האזור במוח שאחראי על זיכרון החלטות העבר והמודעות אליהן במהלך קבלת החלטות חדשות. הוא חיפש אותו בקורטקס הפרונטלי, אזור במוח שאחראי על תפיסת הזהות שלנו, קבלת החלטות וחיים חברתיים.

הוא חיבר אלקטרודות לקריאת שלושה אזורים במוח של הנבדקים - זה שאחראי על קשב חזותי ותנועות עיניים; זה שאחראי על תכנון התנועה, תכנון באופן כללי וניטור פעילות הגוף וכן האזור במוח אשר אחראי על תנועות העיניים המהירות שמאפשרות מיקוד בחפצים נעים בשדה החזותי (אזור ה-SEF).

לאחר חיבור האלקטרודות הנבדקים התבקשו להביט במסך שעליו הופיע רצף של אורות מהבהבים והם התבקשו לנסות לנבא, על-פי התנהגות האורות עד רגע מסוים, היכן יופיע בהמשך האור הבהיר ביותר. נמצא כי בעוד הפעילות העצבית במהלך הניסוי כולו התקיימה בשלושת אזורי המוח שנבדקו, האזור היחיד שבו ההחלטות והניחושים התחברו, היה האזור שאחראי על תנועות העיניים המהירות והמיקוד.

"זהו אזור שקשור במוטיבציה", אומר סומר. "רגע לפני הגשמה של רצון שלנו, יש פעילות עצבית ענפה באזור זה. כדי להמשיך לקבל דברים טובים, צריך להשוות את מה שקורה עכשיו למה שקרה בעבר. לכן כבר באזור של המוח שלנו שמחליט במה נתמקד, יש גם פעילות של זיכרון, ניתוח החלטות העבר, ניתוח של ההווה וקבלת החלטות לגביו".

אם כך, נראה כי התהליכים הללו אינם עצמאיים, ולא ניתן קודם לחוות את הרגע ורק לאחר מכן לנתח אותו. "נראה כי המוח בנוי כך שאדם בריא אינו יכול פשוט לחיות את הרגע", אומר סומר. "חשוב ליהנות מהרגע ומהחיים בכלל, אבל החוויה שלנו אינה רק החושים, אלא מרקם עשיר יותר של דיאלוג בין חושים לבין עולם פנימי".

סומר חושד שדווקא חולים באלצהיימר או בסכיזופרניה, שסובלים מהפרעות בניהול וניטור תהליך המחשבה, כן "חיים את הרגע". "לחולים הללו", אומר סומר, "יש קושי לשמר את הזיכרון של החלטות עברו ולהשתמש בו כדי להנחות החלטות בהווה. ייתכן שהכשל הוא בדיוק באזור המוח הזה, ואת זה אנחנו נבדוק".

קיצור תולדות הזמן

אם לא ניתן לחיות את הרגע, איזו חוויה עלינו לשאוף להפיק מן הרגעים שלנו, כדי ליהנות מהם? מחקר שפורסם לפני מספר חודשים בכתב העת Journal of happiness studies מציע את המונח "איזון תפיסת זמן".

במחקר נמצא כי אנשים שיודעים לאזן בין מחשבה נוסטלגית מהעבר, הנאה מן ההווה וציפייה בהתרגשות לעתיד, היו המסופקים ביותר. מי שהקדיש חלק ניכר מדי מהקשב שלו רק לאחד מאלה - שקע בעבר, חי רק בהווה ללא זיכרון או תכנון, או רק ציפה לעתיד או חרד ממנו, היה מסופק פחות. עורך המחקר, פרופ' ריאן הוול מאוניברסיטת סן פרנסיסקו, טוען כי ניתן לאמן את המוח להתמקד במתחם הזמן שבו אינכם חזקים.