לחיי הדיקטטורים הגדולים

א.

שמאלני קקמייקה, זה מה שנהיה ממני. אני לא יכול לשים את האצבע על השנייה המדויקת בה זה קרה לי, אבל מתישהו הפסקתי לראות את הסוף של הדמוקרטיה אורב לי מאחורי כל פינה ובסופה של כל סמטה חשוכה.

האמת שהחיים הרבה יותר משעממים ככה, בלי הנהי ותחושת הצדק האינסופי, אבל בזמנים קשים כמו אלה אני נזכר בעצתה של סבתי ז"ל כשבאתי, ילד רך, להתלונן בפניה על שעמום בחופש הגדול: אם משעמם לך, היא הייתה אומרת, תדפוק את הראש בקיר ותצעק בראבו. כילד אף פעם לא הבנתי מה בדיוק תפקיד הבראבו בתרגיל, אבל כשבגרתי קלטתי.

זה היה כשסיפרו לי את הבדיחה על ההוא שהולך לזונה שלוקחת חמישים שקל יותר על סגנון "ספרדי". בסופו של אקט שואל הלקוח: סליחה, אבל מה בדיוק ספרדי פה? צודק, אומרת הזונה, שכחתי לגמרי, ואז מוחאת כף, מכה באצבע צרידה ומכריזה בקול: אולה!

אולה, בראבו, סוף הדמוקרטיה - דברים שאנחנו אומרים לעצמנו בשביל להרגיש קצת טוב יותר עם זה שנדפקנו.

 דרור פויר

ב.

השבוע, כך נדמה, נשמעו הרבה יותר קריאות - והרבה יותר מקרוב - על סופה של הדמוקרטיה הישראלית, בעקבות אישור שורה של שינויים בתקנון הממשלה שיעניקו לראש ממשלתנו האהוב (ראו סעיף 17 ה' - מעכשיו האהבה היא חובה) סמכויות נרחבות יותר ושליטה גדולה יותר על הממשלה.

יש שם כמה דברים נפלאים. סעיף 13 ג' מאפשר לנתניהו למנוע הגעת מומחה למרות בקשת שר, סעיף 15 ב' מאפשר לו להתעלם מבקשת שר לדחות (או לקיים) דיון בנושא מסוים, סעיף 17 ב' מאפשר לו להעביר החלטה גם בלי הצבעה, סעיף 17 ג' מאפשר לו למנוע משרים נעדרים להצביע באמצעות פתק או ממלא מקום, סעיף 26 ב' מאפשר לו להורות ליו"ר ועדת שרים לדחות דיון מסוים או פשוט לבטל אותו. אין מה לומר, איטס גוד טו בי דה קינג.

ויש שם עוד המון פנינים, במסמך הארוך הזה: סעיף 31 (א) (ה) קובע כי ראש הממשלה יכול להשתתף באיזו ועדת שרים שבא לו, כחבר, לפי בחירתו. הוא יכול (סעיף 30) להפוך ליו"ר של כל ועדת שרים שבא לו, או סתם להשתתף בדיון ולהצביע בו.

הוא יכול לקבוע את סדר היום של ועדת השרים לביטחון לאומי (סעיף 47); הוא יכול לעשות משאלים טלפונים בין השרים כדי להעביר החלטות שאינן החלטות ממשלה.

הוא יכול להחליט שהפרוטוקול של ועדה (כל אחת) יהיה סודי - כולל בפני השרים עצמם - אלא אם החליט אחרת (50 ג'); ואגב, זה הדבר הכי מעולה: כמעט כל סעיף וכל תיקון נחתם במילים "אלא אם כן (רה"מ) החליט אחרת", רוצה לומר: הוא יכול לעשות מה שבא לו, מתי שבא לו. למה? ככה.

אין, זה חלום רטוב של כל אדם, במיוחד בגילאי חמש עד שבע, שליטה מוחלטת בכול. סעיף 10 הוא שירה צרופה, לדעתי חייבים להוסיף את זה לסידור התפילה (כמו גם לקוראן ולברית החדשה) ומיד. תחת הכותרת: "חריגה מהכלל" נכתב כך: "ראש הממשלה רשאי להרשות, לפי הצורך, חריגה מהוראות פרק זה, כולן או מקצתן". אתם הבנתם את זה בדיוק כמוני.

הייתי מבקש להוסיף עוד סעיף קטן, 10 א' שכזה: אם ראש הממשלה אומר סטופ נגעתי באדום, כל השרים צריכים לעמוד על רגל אחת ולעשות קולות של כלי תחבורה דו-גלגליים, או כל קול אחר, לבחירת ראש הממשלה.

וזה ממשיך וממשיך. נתניהו יכול לקבוע שהצבעות ממשלה טלפוניות ו/או החלטות ועדת שרים טלפונית ייחתמו בתוך 12 שעות ממועד תחילתן, וכמובן שהוא יוכל לקצרן או להאריכן כראות עיניו; ויתאפשר לו לערער על הכרעות של ועדות שרים או לבטל ערר שהוכרע.

סעיף 69 קובע כי לא חלה חובה על ראש הממשלה או על השרים לדווח לממשלה מי יהיו חברי הצוות שיתלוו אליו לנסיעתו ומה יהיה מספרם. כמו כן, שר לא יהיה מחויב להודיע על נסיעתו לחו"ל שבועיים קודם לכן. ויש עוד, כמו: החלטת ממשלה תחייב את חברי הקואליציה גם בהצבעותיהם בוועדות הכנסת וראש הממשלה יוכל להודיע כי הוא חוזר בו מהצעת חוק ממשלתית ולא להעלותה להצבעה. בקיצור, אתם חייבים לקרוא את המסמך הזה (לקישור אליו סרקו את הברקוד המצורף).

ג.

צריך להודות על האמת, נתניהו לא המציא את זה. היו דיקטטורים לפניו, גם אצלנו. התקנון של שרון בקדימה, של ברק בעבודה, של יאיר לפיד ב"יש עתיד" ועוד - זה הרי חלומו של כל מנהיג: להנהיג, ובלי הפרעות אם אפשר.

גם רון חולדאי בתל אביב עושה הכול כדי להצר את צעדי האופוזיציה, כמו שאמרנו כאן בשבוע שעבר. ואתם יודעים מה, אני מבין את זה לגמרי. דמוקרטיה, חייבים להודות שוב, זה די דרעק. כל ההצבעות האלה, והפרוטוקולים, הוועדות, הסדר הטוב - מי צריך את זה לעזאזל? למה אי אפשר פשוט לעשות? לא ככה? למה כל דבר חייב להיתקע תמיד?

מורי ורבי מתי גולן כתב השבוע על ההקשר המחשיד בין שינוי התקנון הנ"ל לבין הדיבורים על תקיפה באיראן. זה כמובן מעורר חשד, אבל אתם יודעים מה, אני בוחר להאמין (לא באמת, אבל נניח) למזכיר הממשלה צבי האוזר שהבהיר חזור והבהר כי השינויים אינם מהותיים, והכחיש נחרצות כל קשר בין שינוי התקנון לבין ההיערכות לקראת הפצצת איראן.

"אני מבקש להשמיע הבהרה חד משמעית שאינה משתמעת לשתי פנים", אמר האוזר, "אין בשינויים שבוצעו היום על-ידי הממשלה שום רלבנטיות לשאלות הקשורות להחלטות הרות גורל".

ז'תומרת, כל השינויים האלה - האנטי דמוקרטיים - לא רלבנטיים וקשורים כלל וכלל להחלטות הרות גורל!

ד.

אז מאליה נשאלת, או לפחות ראויה להישאל, השאלה: לאיזה החלטות הם כן רלבנטיים, כל השינויים הנ"ל? כל שישים העמודים האלה ועשרות הסעיפים, אם הם לא קשורים להחלטות חשובות, לאיזה החלטות הם כן קשורים?

וזו שאלה שמלווה אותי כבר הרבה זמן בנוגע לראש ממשלתנו הנערץ: מה לעזאזל? מה קורה? כל השינויים האלה, כל הרחבות הקואליציה ואז הצרות הקואליציה, מה המטרה הסופית? מלבד לשלוט, כמובן. פעם זה שינוי שיטת הממשל, פעם זה גיוס חרדים, פעם זה חיסול הביורוקרטיה, פעם זה מלחמה ופעם זה שלום - אבל שיטת הממשל לא משתנה, החרדים לא מגויסים ויש ביורוקרטיה אחושילינג ואין מלחמה ואין שלום. אז מה קורה? בשביל מה כל השינויים האלה, מלבד בעבור עצמם ותו לא?

תראו את הדוגמאות שהבאתי לעיל, וזה לא משנה אם מסכימים או לא: שרון הקים את קדימה ובנה לה תקנון דרקוני, אבל עשה התנתקות. ברק הביא אותה בתקנון פסיכי בעבודה, והצליח לרסק את השמאל. חולדאי בונה והורס ומשפץ בשיגעון. אבל מה יצא לנו מהממשלה המנופחת של נתניהו ומהיחלשותה עד כמעט לביטולה של הכנסת? ואם לא שינויים והחלטות הרות גורל, אז מה כן? האם שיפרת את חיינו במשהו, מלבד בחשבונות סלולר מצומקים?

את התשובה אפשר למצוא אולי בהסתייגות המובנית בסופו של כל סעיף, הסתייגות שמבטאת בצורה כמעט מושלמת את התנהלות ראש ממשלתנו: הוא יכול לעשות הכול, מאלף ועד תו, "אלא אם כן החליט אחרת". כנראה שהוא כל הזמן מחליט אחרת. אחרת ממה? ממשהו אחר, אלא מה?

בשבוע הבא אני מתכוון לפרוש בפניכם את התוכנית שלי, במקרה שאתמנה לדיקטטור. אתם הולכים למות על זה, תאמינו לי.

י