יחסים אסורים

"וַיֹּאמֶר לָהּ, בּוֹאִי שִׁכְבִי עִמִּי אֲחוֹתִי. וַתֹּאמֶר לוֹ, אַל-אָחִי אַל-תְּעַנֵּנִי... דַּבֶּר-נָא אֶל-הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ" (שמואל ב', יג' יא').

תילי-תילים של פרשנויות נכתבו כדי לנסות ולהבהיר את הפסוקים לפיהם תמר דוחה את רצונו של אחיה אמנון לקיים עימה יחסים בטענה שעליהם להינשא קודם לכן, וליישב אותם עם מה שנחשב כטאבו כבר אז, נישואים ויחסי מין בין אח לאחות.

כאילו לא עברו אלפי שנים מאז, ואך לפני מספר שבועות פירסם בית הדין האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג פסק דין שמשך תשומת-לב רבה ואשר אישר את פסק דינו של בית המשפט הגרמני, אשר הרשיע אדם בעבירה פלילית של גילוי עריות עם אחותו, ודן אותו למאסר.

בני הזוג שהורשעו, פטריק סטובינג וסוזן קרולבסקי, הם אח ואחות ביולוגיים אשר גודלו בנפרד והפכו בבגרותם לבני זוג נאהבים, ואף הביאו לעולם 4 ילדים משותפים.

האחים ערערו על הרשעתם לבית הדין הארופי, בטענה כי החוק הרואה בגילוי עריות עבירה פלילית אינו חוקתי ופוגע בזכויות יסוד שלהם, שכן מדובר בשני בגירים האחראים למעשיהם הפרטיים ואינם פוגעים באף אחד.

כאמור, בית הדין האירופי דחה את העתירה בקובעו כי הכרה באח ובאחות כזוג תפגע בערך הבסיסי של מוסד המשפחה, והדגיש את הסיכון הגבוה של הולדת ילדים בעלי מום כתוצאה מנישואי קרובים.

מי שחושב שזוגות החוטאים בגילוי עריות הם נחלתם של הגויים בלבד, ייזכר בזעזוע בזוג הרוצחים רוני רון ומארי פיזם, החותן וכלתו, אשר ניהלו חיי משפחה לכל דבר, לרבות הבאת ילדים משותפים לעולם.

רבים יופתעו ודאי לגלות כי בישראל גילוי עריות בין בגירים אינו מהווה עבירה פלילית, ובהיעדר דין פלילי שאוסר זאת, לא ניתן למנוע בצורה חוקית מקרובי עריות לחיות כזוג נשוי.

שאלה מורכבת יותר שטרם ניתנה לה תשובה בפסיקה או בחוק היא האם יוכלו קרובים אלה לקבל הכרה כנשואים.

פרשנות מרחיבה

קרובים בקירבת עריות לא יוכלו להינשא כמובן בתוככי מדינת ישראל, אך לכאורה אם ימצאו מדינה זרה שתכיר בנישואיהם ותנפיק להם תעודת נישואים רשמית, הם יוכלו להביאה לפקיד הרישום במשרד הפנים, אשר על-פי הפסיקה אינו רשאי להפעיל שיקול-דעת עצמאי, ויהיה מחויב לרשום את הקרובים כזוג נשוי.

עם זאת, אם יפנה מי מבני הזוג לבתי המשפט בישראל כדי שיכיר בזכויותיו כתוצאה מנישואים אלה, ייתכן כי ייענה בשלילה מטעמים של פגיעה בתקנת הציבור.

נראה כי המחסום העיקרי מפני הסדרת איסור העריות לצרכי הקמת משפחה בצורה חוקית וברורה הוא המחלוקת סביב עצם ההגדרה של מהם יחסי עריות אסורים, שאנו רוצים למנוע את התרחשותם. בקרב הציבור החילוני מקובל לראות יחסים בין קרובים בקירבת דם כגילוי עריות אסור, אך תפיסה זאת אינה חופפת את הגדרתה של ההלכה היהודית את העריות.

המקרא ופרשנותו מרחיבים מאד את איסור העריות בנוגע לקרובי משפחה, ומגדירים גם יחסים בין חותן לאשת בנו או בין בעל לאחות אשתו כגילוי עריות על אף שאין ביניהם קירבת דם. אין ספק כי מבחינה מוסרית מערכת יחסים כזאת מעוררת דחייה, אך שאלה אחרת היא האם היינו רוצים לראות אותה כעבירה פלילית שדינה מאסר.

מצד שני, חז"ל פסקו כי נישואים בין דוד לאחייניתו לא זאת בלבד שאינם אסורים, אלא שמדובר במצווה של ממש, וזאת על אף קירבת הדם והחשש להולדת צאצאים בעלי מום כתוצאה מכך. אף נישואים בין בני דודים מקירבה ראשונה אינם אסורים על-פי היהדות, ומכאן שגם הגדרה של איסור עריות בין קרובי דם כעבירה פלילית לא תוכל לעמוד בישראל.

נראה כי היעדר כל מגבלה על עריות בישראל הינה גורפת מדי, ובולטת במיוחד לאור פסיקתו החדשה של בית הדין הארופי לזכויות אדם.

גם אם ההגדרה הרחבה של עריות אינה מקובלת על כולם, דומה כי קיים טאבו מוסכם לפחות לגבי קירבת משפחה בדרגת הורים - ילדים, סבים - נכדים ואחים ביולוגיים, שרצוי וראוי להסדיר את המגבלות על סגנון חייהם כזוג נשוי או דמוי נשוי.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".