הלב נקרע נוכח המראות; שורות-שורות, ללא זיע, גברים, נשים, טף, וגם כמה בעלי חזות קשישה. יושבים. מבטם אטום, גוום זקוף, בגדיהם מהוהים קמעה, לעתים ממש בלואים. ידיהם, ידי כולם, מונפות אל-על. הם נכנעים. הם כנועים. הם ממתינים בסבלנות יגעה לאשר יעלה בגורלם.
חלקם קטועי-גפיים. חלקם מרוצצי גולגולת. בשורה השנייה יושבת אישה. בנה הקטן יושב על ירכה הימנית, ידה הימנית מוטלת על הרצפה. קטועה. לא הרחק ממנה יושב גבר. רגליו לצדו וראשו ניצב על הכיסא שלידו. מאחוריהם - קשיש מהודר ומלוכסן-עין. רק עין אחת. עינו השנייה נעלמה יחד עם מחצית ראשו.
זה היה הרגע שבו החלה גם בטני להיקרע. מצחוק.
למרבה האכזריות, אסרו עליי המארחים לצלם את המראה המטורף הזה. הם חששו שסודותיהם המקצועיים ידלפו כך אל מתחריהם.
גילוי נאות: אני לא פסיכופט סאדיסטי, ומארחיי אינם חברי כת השטן. הם גם לא זרוע סודית של האינקוויזיציה שקמה לתחייה, ולא ממשיכי דרכו של חמלניצקי ימ"ש. הם דווקא מאוד-מאוד נחמדים. רובם מבכירי מרכז המחקר והפיתוח של יצרן הרכב הקוריאני יונדאי. ומרתף-הזוועות המתואר לעיל, אינו אלא האולם שבו ממתינות בובות-הריסוק של מרכז המחקר, עד שייקראו לבוא וליטול חלק חיוני בעוד תאונת-דרכים מסמרת-שיער, שתכתוש עוד כמה מאבריהם.
אכן, רק בבובות למודות-סבל מדובר, אך אני נכון להישבע כי בעיני כמה מהן זיהיתי הבעה של חשש ודאגה עמוקה. בעיקר בעיני הבובות המטופלות בילדים רכים ונימוחים...
מ-0 ל-5 ב-45 שנה
קונצרן יונדאי הוא כיום יצרן הרכב החמישי בגודלו בעולם. יש אומרים - הרביעי. ב-1967 נוסד, ב-1968 הרכיב את המכונית הראשונה (פורד קורטינה), ב-1974 ייצר את המכונית הראשונה משל עצמו (יונדאי פוני), וב-2012 - הוא יצרן הרכב החמישי בגודלו בעולם. כנהוג לומר בעולם הרכב: מ-0 ל-5 ב-45 שנה. אין ספק שמדובר בתאוצה שאין דומה לה.
בשנותיה הראשונות הייתה קצת למשל ולשנינה. שם נרדף לזולות בסיסית, לאמינות נרפית ולעיצוב מפוהק.
בתחילת שנות ה-2000 החל המהפך. יונדאי יצאה לדרך חדשה. עצמאית. גאה. מכירה בערך עצמה. תובעת לעצמה מקום מרכזי בעולם תעשיית הרכב בזכות יכולותיה, ולא רק בזכות מחיר זול. והדרך מאז - כולה בעלייה. תוך שנים ספורות נעשתה למכונית מעוררת אמון, אהדה, ולמובילה בדירוגי שביעות רצון ואמינות.
ועם בעבר הייתה טויוטה המודל המיוחל, היום נשואות העיניים לפולקסוואגן. לא פחות. השאיפה עתה היא להיות ענק איכותי, ייחודי, רב-אופי, הזוכה גם להצלחה מסחרית וגם לכבוד חובק עולם.
אולי כבר ב-2015
מטבע הדברים, שאיפה שכזאת מחייבת מרכזי מחקר ופיתוח עתירי אמצעים ומשאבים, דוגמת המרכז שבו התארחנו. כאן נחקר ומפותח העתיד המוטורי של יונדאי. ולמרבה השמחה (לפחות שמחתי-אני) למדתי שגם קונצרן יונדאי די ספקן לגבי עתידו ויכולותיו של "חלום המכונית החשמלית". ללא היסוס וללא מחוות מיותרות של תקינות פוליטית, הם מכריזים כי מנועי הבנזין והדיזל לא סיימו את תפקידם, ועתיד רב שנים ומשוכלל עוד צפוי להם. הצריכה תרד, גזי-הפליטה יטוהרו עוד ועוד, אך תחליף אמיתי להם - טרם נמצא. למכוניות ההיברידיות יש עתיד, למכוניות החשמליות הטהורות - עדיין לא.
לעומת-זאת, ביונדאי משקיעים מאמץ רב ואמונה רבה בתאי דלק מימניים. אלה הם אותם קסמים כימיים, המאחדים מימן עם חמצן כדי ליצור מים, וכב"דרך אגב" נוצר גם חשמל נחמד ונקי. העתיד, כך מסבירים מומחי יונדאי, טמון בייצור המימן באמצעות חשמל ממקורות ברי קיימא (רוח, שמש, גלים, גרעין, הידרו-אלקטריקה וטרמו-אלקטריקה), והפיכת המימן לחשמל בתוך תא הדלק. אפשר על כן לומר, כי המימן הוא פשוט "תחליף סוללה" לאגירת אנרגיה חשמלית. וככזה, הוא יעיל שבעתיים מכל סוללה מקובלת, שעלותה בשחקים ויעילותה בשאול-תחתיות.
בגאווה מוצדקת הם מספרים כי פתרו את בעיית אחסון המימן, כי פתרו את בעיית התדלוק, וכי בניגוד לדעה המקובלת המימן אינו מסוכן יותר מבנזין. ובגאווה עוד יותר מוצדקת הם מספרים כי מכוניות יונדאי i35 מימניות כבר גמאו עשרות אלפי ק"מ מוצלחים, מתודלקים אך ורק מתחנות-תדלוק לאורך הכבישים, ולא ממכליות שרדפו אחריהן לאורך הדרך. אולי כבר ב-2015, כך מצהירים אנשי יונדאי, תוצע מכונית תא-דלק מימני באורח מסחרי.
בקיצור, סוף-סוף חברה המאמינה שהעתיד טמון (בחלקו) במימן, ולא בשטקר.
במסלול שאורכו כשרוך-נעליים מתוח, התנסיתי בנסיעונת קצרצרה במכונית מימנית שכזאת. מחמת אורכו הדל של השרוך, אינני יכול אלא לומר שהיא נוסעת. בשקט. ודומני שאפילו בזריזות-מה.
בין-לבין, הספקתי גם לטעום טעימת נהיגה ביונדאי "אקווס" - תשובת יונדאי למרצדס S, לב.מ.וו 7, ללקסוס, לאינפינטי ודומותיהן, וב"וולוסטר טורבו", שהיא מכונית הקופ*ה המעוצבת-מאוד והמוכרת של יונדאי, עם מנוע מוגדש ועז יותר.
אקווס מעוררת תחושה משונה. היא פשוט העתק של מרצדס S, חוץ ופנים, שגם עוטר במלאך מכונף על החוטם, בסגנון עדות הרולס-רויסים, להעצמת הרושם. היא מהודרת, מרווחת, יוקרתית... אבל היוקרה - איך נאמר בעדינות - "הושאלה" ממישהו. גם לוולוסטר המוגדשת (204 סוסים) חסר משהו שיבדיל אותה מאחיותיה שאינן קופה, שאינן אמורות להיות ספורטיביות. משהו מייחד. כלומר, שוב, קלסתר משלה.
דומה שזהו בדיוק התחום שבו יונדאי עדיין מחפשת את עצמה. תחום האופי. תחום הייחוד הדינמי. תחום תעודת-הזהות המוטורית. בסדרת i (מ-i10 ועד i40) כבר ניכרת שפת עיצוב משוכללת, מעניינת וייחודית. יש בהן גם רהיטות משכנעת של תכנון, איכות ונוכחות. רק עוד קצת אופי, רק עוד קצת העזה מוטורית ודינמית, וגם בפולקסוואגן יתחילו (ובעצם - ימשיכו...) להזיע.
הכותב היה אורח יונדאי בסיאול
יונדאי 35
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
