מדי פעם ממלאים עיתונאי אוכל את האינצ'ים שהם חייבים לעיתון במשאל זריז שבו הם שואלים שפים בכירים כאלה ואחרים איזה ספרי בישול השפיעו עליהם.
בין כל השפים המקומיים שמשוויצים כמובן בספרי השפים הגדולים מחו"ל, בולטת תמיד תשובתו של אבי ביטון, השף המוכשר של מסעדת אדורה התל-אביבית. ביטון לא בוחר כמעט אף פעם בשף כוכב מעבר לים ואפילו לא בספריו הוותיקים של אהרוני אלא בספרי הבישול של בני סיידא, הכהן הגדול של הבישול הביתי.
בחנתי את עצמי באיזה ספר הייתי בוחר אני ולמרות שגם הספר שלי הוא מקומי, הרי שבכל זאת יהיה זה ספר התענוגות של עמוס קינן ולא ספר של סיידא. סנוב שכמוני.
לפני כמה שבועות הוציא סיידא ספר בישול חדש. עוד ספר בישול חדש, צריך אולי לומר. זהו כבר ספרו השני השנה וה-50 בכלל. 50. מספר דמיוני וכמעט בלתי-נתפס.
עלעלתי בספר הזה, בתחילה קצת כמי שכפאו שד, אני מודה ומתוודה. אחרי כמה עמודים נכנעתי. "מתכונים שאספתי בדרך", כמו גם "אוכל של אמא" קודמו, הם ספרי בישול מצוינים.
אז, נכון, זה אולי לא ספר התענוגות המופתי של קינן, אבל גם אני מודה שלא פשוט, שלא לומר כמעט בלתי אפשרי, לבשל מספר התענוגות, כמו גם מרבים מספרי הבישול המונחים כאבן שאין לה הופכין על מדפי ספרייתי המתפקעים. מספריו של סיידא אפשר לבשל, יעידו על כך אלפי עקרות ועקרי בית מקומיים. ברכות מר סיידא היקר ותרשה לי לאכול את הכובע. את הרוטב אחפש באחד מספריך, לפחות זה יהיה טעים.
"מתכונים שאספתי בדרך", בני סיידא. הוצאת מודן, 128 שקל
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
