אפוקליפסה לא עכשיו

כשמדברים על כלכלת הפרמיירליג, שעונת 2012/13 שלה תיפתח בשבת הקרובה, קל מאוד ליפול אל תוך התחזיות האפוקליפטיות הקבועות שמבשרות על ההתרסקות המתקרבת. הרי הליגה הכי עשירה בתבל, על-פי הדוח העדכני של פירמת רואי החשבון Deloitte, עם הכנסות של 2.3 מיליארד ליש"ט בעונת 2010/11 (כשהמתחרות מספרד וגרמניה הרחק מאחור עם 1.6 מיליארד ליש"ט כ"א) לא מצליחה לתעל את תזרימי המזומנים האלו ליצירת עסק שמסוגל לקיים את עצמו: מבדיקת "הגרדיאן" של דוחות 20 הקבוצות, התברר כי העונה המדוברת הסתיימה עם הפסד נקי כולל של 361 מיליון ליש"ט, ורמת הוצאות לא בריאה על משכורות שחקנים, של 70% מסך ההכנסות.

אלו אכן נתונים שמעידים על קפיצה מסוכנת. אבל אם נצלול למעמקי המספרים נגלה שהמצב לא באמת כזה נורא: מבין 20 הקבוצות, שמונה הצליחו לייצר רווחים; 11 קבוצות הפסידו 458 מיליון ליש"ט - אבל 43% מתוך הסכום הזה מיוחס לקבוצה אחת - מנצ'סטר סיטי.

***

ההתעכבות על מנצ'סטר סיטי הכרחית, כדי להבין שאפילו המיזם הגדול והבזבזני ביותר בפרמיירליג ובכלל בכדורגל העולמי בדרך להתיישרות מסוימת. 197 מיליון ליש"ט הפסידה סיטי ב-2010/11, המינוס הכי גדול בהיסטוריה של הכדורגל העולמי למועדון בשנה אחת. אבל בינתיים החלה אלופת אנגליה בצעדי התייעלות, ואחרי שנים של בזבוזים חסרי שליטה, בחסות כספי הנפט של השייח' מאבו-דאבי, בקיץ הזה האלופה רכשה שחקן חדש אחד בלבד - ג'ק רודוול שהגיע מאברטון תמורת 15 מיליון ליש"ט. במקביל, ההכנסות שלה מהישגים (האליפות ב-2012, ההשתתפות בצ'מפיונס ליג שהגיעה רק בעונה החולפת ולא נכללה בדוחות 2010/11) מטפסות מעלה. המנכ"ל החדש שאמור להתמנות בימים הקרובים, פראן סוריאנו (לשעבר סגן נשיא ברצלונה), אמור לעזור לצמיחה משמעותית במיזמי הפרסום והשיווק של הקבוצה באנגליה וברחבי העולם. אם תמשיך ככה, סיטי תצליח בעוד כמה שנים לצאת מהבור שלה.

אם נעזוב לרגע את סיטי ונביט על התמונה הכוללת, יש עוד הרבה סימנים לכך שהפרמיירליג לא עומדת בפני שוקת שבורה. בתוך שנה אחת הצליחו הקבוצות לחתוך את חובות העתק שלהן בסכום של 351 מיליון ליש"ט (13%), אל סך של 2.4 מיליארד ליש"ט, הרמה הנמוכה ביותר מאז 2006. כשיתפרסמו נתוני 2011/12, החובות צפויים להיחתך עוד יותר - הרבה בזכות צמצום משמעותי בהיקפים שעשתה מנצ'סטר יונייטד, החייבת הגדולה מכולם. שלא לדבר על דוחות 2013, שיכללו גם את כספי ההנפקה בוול סטריט, שתצמצם עוד יותר את ההתחייבויות של יונייטד כלפי משפחת גלייזר, הבעלים הגזלנים של המועדון.

בתמונה הכוללת יש גם הסכם שידורים מקומי חדש, שייכנס לתוקף ב-2013/14, ויכניס לליגה 3.018 מיליארד ליש"ט לשלוש עונות, זינוק פנטסטי של 71% לעומת הסכמי זכויות השידור הנוכחיים. יחד עם עלייה צפויה גם בזכויות בחו"ל ובניו-מדיה לפרמיירליג מובטחת בוננזה בסך 5 מיליארד ליש"ט בין 2013 ל-2016.

לא רק בגזרת הטלוויזיה ההכנסות עולות ועולות: מבדיקה של אתר Sportingintelligence, עולה כי הספונסרים המרכזיים בפרמיירליג (נותני החסות הראשית על קדמת החולצות) ישלמו בעונה הקרובה ל-20 המועדונים 147.1 מיליון ליש"ט, קפיצה של 25% לעומת העונה החולפת.

***

העניין היותר משמעותי הוא לא ההכנסות המוגדלות, אלא העובדה שהן יגיעו במקביל לצמצומי הוצאות שיהיו חייבים להתקיים בליגה בעקבות כניסת חוקי הפייננשל פייר-פליי של אופ"א. החוקים האלו אולי נראים כרגע קצת חסרי שיניים וחסרי השפעה אמיתית, בהתחשב במה שהשכנה מעבר לתעלה, פריז סן-ז'רמן, עושה לליגה הצרפתית; אבל בכל מקרה הם מייצרים הרתעה ומצליחים לכווץ את ההוצאות של הכדורגל כלפי מטה. לראיה, שוק ההעברות הנוכחי הרדום בפרמיירליג: מלבד צ'לסי, שהוציאה 70.5 מיליון ליש"ט הקיץ על רכש (ואולי היא יכולה להרשות את זה לעצמה, בעקבות הכנסות אדירות שרשמה בעונה החולפת בגין הזכייה בצ'מפיונס ליג - 60 מיליון אירו רק מבונוסים של אופ"א), אף קבוצה לא פתחה את הארנק יותר מדי. אפילו לא יונייטד, למרות שצירפה אתמול את רובין ואן פרסי מארסנל תמורת 23 מיליון ליש"ט.

ומה שאולי לא יצליחו לעשות הרגולציות של אופ"א, ודאי תצליח רגולציה פנימית בפרמיירליג: הליגה הקימה החודש ועדת בדיקה חדשה, שתמליץ בתוך מספר חודשים על רפורמות פיננסיות חדשות שאמורות לדלל את היכולת של המועדונים לבזבז כספים. כל המלצה והמלצה תעלה להצבעה בקרב הנהלת הליגה, שמורכבת מ-20 נציגי הקבוצות. את עיקר הלובי כלפי יישום הרגולציות כבר התחילו להפעיל בעלי הקבוצות הגדולות האמריקאים - ג'ון וו. הנרי מליברפול, הגלייזרים ביונייטד, וסטן קרונקי בארסנל. מה שעובד טוב בליגות המקצועניות המפוקחות והשקופות בארצות הברית, הם חושבים, יכול בהחלט להתאים גם לליגת הכדורגל המצליחה והפופולרית של אנגליה.