מחיר התקיפה באיראן

1. האחריות העיקרית של כל מדינה היא לשמור על הביטחון של אותה מדינה. אם יש צורך להוציא יותר כסף על ביטחון המדינה, אז נצטרך פשוט לעשות את זה ולשלם את זה. קשה מאוד לדעת מה יהיו ההשלכות הכלכליות של תקיפה באיראן. אפשר לתאר תרחישים של מלחמה רחבה שיכול להיות שיהיה מאוד קשה להתמודד איתם. בכל מצב ולכל דבר, אנו צריכים להיות ערוכים לטפל בהשלכות. אנו נערכים לכל מיני משברים וגם למשבר גדול ולמצב ביטחוני הרבה פחות טוב. זה אנו עושים. אנו מתכוננים, עושים תרגילים, עושים אותם ונמשיך לעשות אותם. זה תפקידנו אבל זה לא תפקידי להפחיד אף אחד"

(פרופ' סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל, ערוץ 2 לפני שבוע)

אפשר להניח שפישר ובנק ישראל הכינו תסריטים כלכליים שונים ליום של הפצצה אפשרית באיראן. פישר גם צודק כשהוא מדבר על הקושי לאמוד את ההשלכות הכלכליות כתוצאה מתקיפה באיראן. אפשר להפריח הרבה מספרים, אפשר להעיף כל מיני תסריטים, אפילו קיצוניים, אבל מלחמות והשפעותיהן הכלכליות אינן כמובן מדע מדויק ולא יכולות להיות כאלה. פישר גם צודק כשהוא אומר שביטחון של מדינה נמצא בעדיפות עליונה ואם צריך להוציא יותר כסף על ביטחון אז חייבים למצוא את הדרך לעשות זאת. אבל, זו בדיוק ההשלכה הכלכלית המיידית של תקיפה באיראן: כשנותנים יותר לביטחון, נותנים פחות לתקציבים אזרחיים. זו המשוואה, אי אפשר להתחמק ממנה או מתוצאותיה, גם אם קשה לכמת אותה במספרים כעת.

איננו חושבים שההשלכות הכלכליות של תקיפה אפשרית באיראן צריכות להכריע את הכף בעד או נגד, אבל הן בהחלט צריכות להישמע ולצוף מעל פני השטח, כעוד גורם בוויכוח הלוהט שהתפתח השבוע. נכון, קשה לאמוד אותן וכל מספר שמתעופף באוויר תלוי בדובר ובאינטרס שלו, אבל השפעה כלכלית תהיה גם תהיה, השאלה היא רק כמה השפעה ולכמה זמן. ואת התסריטים הללו היועץ הכלכלי מס' 1 של הממשלה, הנגיד פישר, צריך לשים על שולחן הממשלה.

אחד מקוראי "גלובס" שלח לנו מייל על ההשפעות על המשק כתוצאה מהפטפטת על איראן, עוד לפני תקיפה בפועל. הדיבורים בשבוע האחרון, לטענתו, גורמים נזק אדיר לכלכלה הישראלית. הרצון של מפעלים להשקיע בתקופה של אי ודאות הולך ויורד. שוקי ההון, תמונת הראי של הכלכלה, משקפים את אווירת המלחמה, במיוחד מניות הבנקים שירדו עשרות אחוזים ונסחרות בממוצע ב-40%-60% מהונם העצמי. איגרות החוב הקונצרניות ממשיכות לרדת ואיתן יכולת מיחזור החוב של הפירמות. אווירת המלחמה מבריחה גם את המשקיעים הזרים. בקיצור, אומר הקורא, די עם הדיבורים, הנזק בלתי הפיך.

את הנזק שהקורא מתאר החלטנו לחלק לשניים: האחד, הנזק שמשתקף דרך שוק ההון ובדרך כלל משמש כתמונת ראי למשק; השני, דרך תקציב הביטחון, שבאורח פלא, הדיון בהיקפו בשנים הבאות הגיע בדיוק בשיא הדיון הפומבי על תקיפה באיראן.

2. שוק ההון: לכאורה, אין מה להתרגש. מדדי הבורסה הבולטים ירדו קלות מתחילת השנה ואינם מעידים על שבר, משבר או דבר מה חריג בשוק ההון. הנה, יגידו, למרות ההאטה, למרות איראן, למרות הצרות הגלובליות - הבורסה הישראלית צפה מעל פני המים. אלא שתמונת המדדים מטעה לחלוטין: אם ננטרל את מניות מלאנקוס, כיל וטבע (שלושתן השיגו תשואה חיובית, במיוחד מלאנוקס עם עלייה פנומנלית), נגלה שהמדדים קרסו ב-30% ואף למעלה מכך. כלומר, בלי שהרגשנו התרחשה מפולת בשוק ההון. המפולת הזו כוללת בעיקר מניות פיננסים, מניות תקשורת, מניות של חברות אחזקה וגם מניות נדל"ן. המפולת הזו ייבשה לחלוטין את שוק ההון מגיוסי הון, הן במניות והן באג"ח. התוצאה, עד כמה שהיא תישמע פשטנית: לחברות אין כסף ל"בזבוזים", בין אם זה השקעות אמיתיות שמייצרות תעסוקה, הימורים פיננסיים או סתם חליבת חברות עם שכר מנופח ושאר פעלולים פיננסיים.

תמונת הראי במשק: אם אין כסף לבזבוזים וגם הבנקים מקשיחים את מדיניות האשראי, הפירמות נאלצות להתייעל, לפטר וללחוץ את השכר הריאלי של העובדים למטה ולשלם הרבה פחות מסים למדינה. במקביל, וזו תנועת המלקחיים האכזרית, המחירים רק עולים. הנפט מטפס וגורר איתו את הדלק, הבצורת הקשה זה 50 שנה בארה"ב דוחפת את מחירי המזון למעלה ויחדיו הם נותנים לגיטימציה, בחלקה לא מוצדקת, לעליית מחירים כוללת במשק. התקפה באיראן רק תחריף כמובן את המצב.

3. תקציב הביטחון: האם, לעזאזל, מישהו מהקוראים מצליח להבין מה קורה עם התקציב הגדול ביותר בישראל? יש מתווה ברודט, שמתחלק להוצאות והתייעלות, יש את החלק המט"חי (הצטיידות רכש בארה"ב), החלק השקלי (מנותב בעיקר לשכר ופנסיה), יש תקציב מקורי ויש תקציב בפועל ויש תוספות שפתאום צצות בגלל "משימות לאומיות" - ויש בעיקר חוסר שקיפות שמאפשר מרחב ענק למשחק עם המספרים. זה די מדהים, אבל האופן שבו עפים מיליארדי שקלים, שחסרים באופן דחוף במקומות אחרים, מעורר מחשבות נוגות. אם האוצר טוען שהצבא לא התייעל ב-9 מיליארד שקל כפי שהבטיח והצבא טוען שעשה זאת, אז מי צודק ולאן התעופף הכסף ומי בכלל בודק?

זה לא פלא שמשרד הביטחון טען השבוע בתגובתו ל"גלובס" שכל מי שמנסה להוביל את הדיון למחוזות המספרים הופך אותו לדיון שטחי ולא אחראי ומתעקש להסיט את הדיון על המשימות של מערכת הביטחון. איש לא מזלזל במשימות או באיומים, אבל בסופו של דבר כל המשימות וכל האיומים הופכים לכסף. יותר מדי, פחות מדי, זה דיון לגיטימי, אבל באין שקיפות עם המספרים, איך בכלל אפשר לקיים דיון "אחראי" ולא "שטחי".

שני דברים עקרוניים ברורים: חלק די גדול מהתקציב מנותב לשכר ולפנסיה, ועם כל התרעומת הציבורית על תנאי הפנסיה בצבא (בעיקר למשרתים בעורף), זו עובדה שכבר לא ניתן לשנותה באופן מהותי. יחד עם זאת, צריך להיות גם הוגן עם הצבא: כל המצטרפים החדשים לקבע החל מ-2004 הם בפנסיה צוברת ולא בתקציבית השערורייתית, כך שעד 2023 יותר מ-90% מאנשי הקבע יהיו בפנסיה צוברת. גם האוצר, שמטיף לשקיפות בנושא משרד הביטחון, לא יכול לזרוק לאוויר מספרים מפוצצים על ההתחייבויות הפנסיוניות של עובדי המדינה בהיקף של יותר מ-500 מיליארד שקל, כמחציתם במערכת הביטחון בלבד. האוצר צריך להסביר לציבור כמה המדינה משלמת כיום כהוצאה לפנסיונרים שלה בפנסיה תקציבית, כמה היא צפויה לשלם בשנים הבאות ומה אמור להיות הנטל התקציבי מדי שנה, שרק יילך ויגדל. כך הציבור יבין יותר טוב מה היקף הבעיה.

העניין השני הוא התמהיל של תקציב הביטחון. הצבא סוברני כמעט לחלוטין בנוגע לתקציבו ולתמהיל שבתוכו. הוא רשאי להסיט, להעביר, לחסוך מפה ולהוסיף משם. התעדוף הפנימי הוא החלטה של הצבא בלבד ומעולם לא נערך בו דיון עקרוני-אזרחי. הרמטכ"לים ושרי הביטחון לדורותיהם סגרו את זה בינם לבין עצמם, ראשי הממשלה שיתפו פעולה או עצמו עין.

הירי הבלתי פוסק של מילים על הפצצה אפשרית באיראן רק תנציח את המצב, כי הרי כל דיון על תעדוף או דיון כספי, יהפוך ל"שטחי" בגלל גודל המשימה.

השורה התחתונה: תקציב הביטחון לא יקוצץ בשקל, וימשיך לשמש כקופסה שחורה. ומי ישלם את מחיר החור התקציבי של התקיפה באיראן? נו, אתם כבר יודעים את התשובה: מי שמשלם אותו כל הזמן.