בשבועות האחרונים מתגלה לעינינו חזיון תעתועים. למול אחד מהרגעים הגורליים ביותר מאז קום המדינה, מתנהל קרב אגרוף מילולי מוזר ומסוכן בין וושינגטון לירושלים. בין נתניהו וברק לבין אובמה, פאנטה וקלינטון. מסיבת העיתונאים המיוחדת שכינסו שר ההגנה האמריקני פאנטה ורמטכ"ל צבא ארה"ב דמפסי לפני מספר ימים הייתה חריגה ביותר. היה לה מסר עיקרי, ולפיו ישראל לא תוכל להשמיד את תוכנית הגרעין של איראן. אך הייתה לה גם כותרת משנה, ולפיה מתבקשים מנהיגי ישראל לשתוק לשם שינוי ולתת לארה"ב לפעול, על-פי התחייבויותיה, בלוח-הזמנים ובקצב הנוח לה.
חילופי הדברים הללו באו לעולם בעקבות סדרת ראיונות ותדרוכים שיזם שר הביטחון ברק בתקשורת העולמית ובארץ. שיאם בשיחתו עם עיתונאי "הארץ" ארי שביט, תחת הכותרת "מקבל ההחלטות". כל עוד הובילו ברק ונתניהו קו תקשורתי תקיף אך סולידי ("כל האופציות על השולחן") ומאמץ דיפלומטי, שדחף את מעצמות תבל לסנקציות חריפות ולפעולה צבאית אפשרית מול איראן, הייתה לכך הצדקה מלאה.
אולם הפטפטת האגרסיבית שיזמו ברק ונתניהו בשבועות האחרונים, עלולה להביא לתוצאה שונה לגמרי. היא הביאה לעימות פומבי חסר תקדים עם בעלת-הברית האמיתית והיחידה שלנו. היא עלולה למלכד את מדינת ישראל בסבך איומיה, ולפגוע ביכולת התמרון המדינית והצבאית שלנו עד כדי פגיעה משמעותית ביכולת ההרתעה שלנו. על כך נזעק נשיא המדינה פרס בדבריו החריגים והנכוחים מסוף השבוע, ובצדק.
מתנשאים וכפויי טובה
אינני שולל התקפה ישראלית, ובוודאי שזכותנו הבסיסית לעשות כן אם נגזר עלינו להסיר מעלינו איום חמור זה. אבל דווקא מתוך נקודת מוצא זו חשוב להבהיר, שאין זו פעולה חד-פעמית ואין היא דומה במאומה למערכות צבאיות ולמלחמות שידענו. היא עלולה להתפתח למערכה אזורית, להימשך זמן רב, והכי חשוב - היא מוכרחה לבוא יחד עם שילוב כוחות ושיתוף-פעולה הדוק עם ארה"ב, שכן ההתקפה כשלעצמה, לא מבטיחה את התוצאה הנדרשת של דחיית תוכנית הגרעין הצבאית האיראנית ועצירתה הסופית.
אנחנו זקוקים ליכולותיה המדיניות והצבאיות של ארה"ב במערכה כזו. אנחנו זקוקים למנהיגותה העולמית ולעוצמתה כדי לעמוד בתרחישים שיתפתחו. אנחנו זקוקים לא רק למעשיה בפועל, אלא גם למראית העין הברורה והוודאית כלפי העולם כולו, שארה"ב וישראל הן צוותא חדא. יותר מכול אנחנו זקוקים לארה"ב ל"יום שאחרי". ברק ונתניהו היו צריכים להבין זאת, אבל בתקופה האחרונה הם עשו בדיוק את ההיפך(!).
דברי התוכחה שיצאו מירושלים נתפסו בבית הלבן ובממשל האמריקני כמתנשאים וככפויי טובה. הם התקבלו כהלבנת פנים בתקופת בחירות עמוסת יצרים לנשיאות ארה"ב, הגם שזו הגיעה עמנו לשיא של שיתוף-פעולה ביטחוני תחת נשיאותו של אובמה. ארה"ב בנתה מערך מדיני אסרטיבי ומשמעותי מול האיראנים, הובילה לסנקציות חסרות תקדים נגדם, והזיזה כוח צבאי עצום לאזור המפרץ הפרסי המוכן בכל רגע לפעולה.
להיכנס לדממת אלחוט
נשיא ארה"ב התחייב פומבית לא לאפשר בשום אופן קיומו של נשק גרעיני איראני. תחת כל זה מרגיש הממשל שהוא חוטף מטח עלבונות ותוכחה בלתי-פוסק, כשבין היתר מזכירים לו נתניהו וברק שוב ושוב את כישלון ארה"ב למנוע פצצה גרעינית צפון-קוריאנית.
אין הנדון דומה כלל לצפון-קוריאה וחבל שברק חוזר על המנטרה הזו. בעלת-בריתה של ארה"ב בחצי האי הזה היא קוריאה-הדרומית. מדינה דמוקרטית, מפותחת ומרשימה. סין, מעצמה עולמית, היא שכנתם המהווה גורם חשוב ביותר בכל הקשור למצב בקוריאה-הצפונית. שתי שחקניות אלו בלמו את ארה"ב מלנקוט פעולה צבאית כלפי המדינה הסוררת והמוטרפת הזו. דווקא קוריאה-הדרומית, בעלת העניין הישירה, אשר לה צבא חזק שמסוגל לחסל את המשטר במדינה הצפונית, נמנעת מכך משיקולים שתקצר היריעה מלפרטם.
לעומת זאת, במקרה האיראני - אין מעצמה שמוכנה לאפשר לאיראן נשק גרעיני. הקהילייה הבינלאומית מתואמת ולוחצת בכל כוחה למנוע את הפצצה האיראנית; ונשיא ארה"ב והממשל נחושים למנוע את התוכנית בתמיכתן הנלהבת של ישראל ומדינות המפרץ ונאט"ו. עלינו להבין, שלארה"ב לוח-זמנים שונה משלנו, הנובע בין היתר מיכולותיה האדירות ומלוח-הזמנים הפנימי שלה. להערכתי, יקל עליה להוביל מערכה צבאית נגד איראן במהלך השנה הבאה, לאחר שימוצו האופציות המדיניות והסנקציות, ולבטח לאחר הבחירות לנשיאות ארה"ב בנובמבר הקרוב. גם במערכה כזו תימצא ישראל במלחמה, אך כחלק ממאמץ עולמי מתואם הנובע מכך.
כמי שישב בדיונים רבים רגישים והרי-גורל, שחלקם זכו רק לפרסומים זרים, אני סבור שלא הייתה תקופה שכזו בתולדות המדינה. שבועות רבים וארוכים נמצא הציבור בישראל במעין תוכנית ריאליטי שנקראת "הקבינט" או "השמינייה". אט-אט הוא מתחיל להבין עד כמה הנושא שעל הפרק רציני וגורלי, וכי זו המציאות עצמה. הוא נחשף למתחים, לתככים, ולהפגזה מתמשכת של מידע היוצא מראשי המדינה שחלקו מוטה, מסונן ומבוקר, שמכוון לבטן הרכה ביותר שלו ולפחדיו הקשים ביותר.
הגיע הזמן שיבינו שם למעלה שהם פוגעים באינטרס החיוני ביותר של ישראל - התיאום המוחלט והמלא עם ארה"ב, דווקא לנוכח האתגר. על נתניהו וברק להיכנס לדממת אלחוט, להגיע בהקדם האפשרי לבית הלבן, ולמצות את הדיון בחדר הסגלגל - טרם שיקבלו כל החלטה אחרת.
הכותב הוא יו"ר סיעת העבודה וחבר ועדת חוץ וביטחון
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
