המלצה אמיצה, אך קשה ליישום

הנושא הקריטי שוועדת טישלר בחרה לעסוק בו נוגע לנתח הכבד והמכביד ביותר בתקציב הביטחון: שכר וגמלאות. חברי הוועדה העזו לגעת בבעיה הכי מעוותת שבתקציב הזה: "פנסיית הגישור". השאלה היא אם הצעת הפתרון אכן פותרת את הבעיה או שהיא רק מסבכת אותה והופכת למעשה למסלול עוקף להגדלה רב שנתית ומופרזת של תקציב הביטחון.

בכל מצב האמירה הכי עקרונית והכי אמיצה בדוח היא זו "אנו מסכימים שיש בעיה, הן במהות והן בנראות, בקיומה של פנסיית הגישור". יו"ר הוועדה, פרופ' אשר טישלר, הגדיל לעשות כשהשתמש במונח שמעולם לא נעשה בו שימוש בעניין זה: "יש ביקורת בציבור". עד היום הייתה קיימת רק האמירה "יש ביקורת במשרד האוצר". מעכשיו זה כבר כתוב וחתום, על ידי חברים בוועדה ששר הביטחון אהוד ברק מינה במו ידיו, שמדובר בבעיה ציבורית. שכלל הציבור רואה בעין לא נאה את השתוללות השכר והפנסיה ואת העובדה שהציבור מממן את היציאה לגמלאות בגיל 43 או 45 שלדעת טישלר "איננה הוגנת ואיננה שוויונית".

פרק השכר והגמלאות בתקציב הביטחון עומד בשלב זה על מעל שליש מהתקציב הכולל, בסביבות 20 מיליארד שקל לשנה, שרובו ככולו, בסביבות 15 מיליארד שקל, הולכים לשכר קבע וגמלאות . נתח זה גדל מחודש לחודש, ומאיים, ממש כך, על ההתעצמות, האימונים, המוכנות, פיתוח אמצעי הלחימה ויכולת הצבא להגיב ולהיות מי שהוא אמור להיות, צבא הגנה לישראל.

עלות מטורפת לפנסיית הגישור

הבעיה העיקרית היא העלות המטורפת של הפרישה לפנסיה בגיל צעיר גיל הפרישה עמד עד לאחרונה על ממוצע של 43-45 שנים. מיד ביום הפרישה מתחיל הצבא לשלם לפורשיו פנסיה מיוחדת וייחודית, היא "פנסיית גישור". מדובר בתשלומים חודשיים שמשולמים על ידי תקציב הביטחון, במהלך 20-25 שנים עד למועד בו מתחילה הפנסיה הרשמית הרגילה, 67 לגברים ו 62 לנשים.

משרד האוצר, שהיה ער כל השנים להתפתחות המכבידה של עלות הגמלאות בתקציב, טען וטוען כי יש להעלות את גיל הפרישה למשרתי הקבע. אין מדובר בקבע לוחם, אלא בקבע מקצועי, פקידותי ברובו. הצבא התנגד כל השנים לשינוי. בשנת 2010, לאחר מאבק קשה של שר האוצר יובל שטייניץ, ובהתנגדות קולנית של הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי, התקבלה פשרה: גיל הפרישה הממוצע בצה"ל יעלה בהדרגה מגיל 45 ל-50, במהלך מדורג ואטי על פני שנים.

מהו מענק פרישה מתאים?

ועדת טישלר, שגם היא כאמור זיהתה את בור החול הטובעני של "פנסיית הגישור", ממליצה על מהפך: לא להעלות את גיל הפרישה אלא דווקא, בפועל, להביא להורדתו. זאת, תוך ביטול "פנסיית הגישור" המושמצת על ידי הציבור, ובמקומה, כתחליף, לתת לכל פורש צעיר "מענק פרישה". ככתוב בדוח: "עבודה זו מציעה אלטרנטיבה לפיה הפרט יפרוש מהשירות בגיל 45, או מוקדם יותר, ויקבל עם פרישתו מענק פרישה מתאים, אבל לא יקבל פנסיית גישור".

הוועדה מדברת על "מענק פרישה מתאים". שאלת השאלות היא מה זה בדיוק מענק "מתאים" וכמה זה יעלה לנו. הוועדה לא רק שאיננה עונה על כך אלא אפילו מדגישה שיש "מרווח רחב" לגובה המענק. כך כתוב: "על צה"ל לקבוע גובה מענק שיהיה יחסי לשכר שמקבלים הקצינים בתאריך פרישתם מהצבא (קיימת הטרוגניות רבה בשכר הקצינים באותה דרגה ובאותו גיל). בנוסף לכך, על צה"ל לשקול האם יש מקום לשונות בגובה המענק על-פי משתנים נוספים (תחום הפעילות של הפורש , לדוגמה)". מדברי חברי הוועדה היום ניתן להבין כי מדובר במענק בגובה שתיים עד ארבע שנות שכר או יותר. בקיצור: עב"מ. וזה עוד לפני שהתחילה הפוליטיקה של הכסף הגדול. כי מה שמתחיל ב-4 יכול להסתיים גם ב-8 שנים.

האם החלופה של הוועדה למענק פרישה שמחליף פנסיית גישור תפחית או תייעל את תקציב הביטחון ותפנה יותר כסף להתעצמות? או אולי תייקר אותו?. גם לזה אין תשובה ברורה. בדוח כתוב כך "אימוץ הגישה המוצגת כאן יעורר סוגיה תזרימית, אותה יש לפתור. אנו מדגישים כי מדובר בקושי תזרימי קצר מועד, משום שאימוץ המודל שאני מציעים, יגדיל את תשלומי הפנסיה שמשלם צה"ל במשך מספר שנים, מעבר למה שהוא משלם היום.

עם זאת, לאחר מספר שנים תהיה ירידה בסך תשלומי הגמלאות שמשלם צה"ל לרמה הנמוכה מהותית מזו הקיימת היום ובסך הכול מדובר בחיסכון משמעותי וחשוב למשק..."

ומי יממן את הגדלת תשלומי הפנסיה בשנים הראשונות? ברור שהקופה הציבורית.

האם אחרי כן, אחרי השנים הראשונות כבדות ההוצאה, יודיע הצבא למשרד האוצר: די, יותר אנחנו לא צריכים את המימון הנוסף, הגענו למנוחה ולנחלה של "ירידה בסך תשלומי הגמלאות שמשלם צה"ל"? ספק.

הרבה יותר הגיוני, מניסיון השנים, שהתוספות הללו יידבקו לבסיס התקציב בנוסח שטח משוחרר לא יוחזר. כלומר: לנו זה יעלה יותר.