"אם יסבסדו מוצרי יסוד, האבטלה תעלה והמשכנתא תתייקר"

"גל התייקרויות במשק", זועקות הכותרות בימים האחרונים. פעילים חברתיים, פוליטיקאים, כלכלנים, אזרחים - כולם מתראיינים, וחלקם מבקשים מהממשלה להתערב ולמנוע את העלאות המחירים.

האם תפקידה של הממשלה לשלוט במחירים? מאז תוכנית הייצוב הכלכלית של יולי 1985 נמנעת הממשלה מסבסוד מוצרי יסוד, כדי למנוע גידול בגירעון התקציבי (כמו אחרי מלחמת יום כיפור, אז כמעט הביאה מדיניות הסבסוד את ישראל לפשיטת-רגל כלכלית).

ישראל של היום, הרואה את עצמה חלק מהעולם המערבי, החברה במועדון OECD היוקרתי, לא יכולה לשוב למנהגיה כמדינה מתפתחת. המציאות היא שאף מדינה החברה במועדון יוקרתי זה לא מסבסדת מוצרי יסוד.

על ישראל להכריע בשאלת זהותה הכלכלית אחת ולתמיד: האם אנו משתייכים למועדון המדינות המפותחות - או שנרצה להידמות למדינות ערב המקיפות אותנו, שמסבסדות את מחירי המזון מחשש שעליות מחירים יוציאו את ההמונים לרחובות.

ליצרנים אין ברירה

בישראל מתנהל שוק חופשי, במסגרתו מחירי המוצרים מייצגים את עלותם. יחס נכון בין מחיר לעלות נועד למנוע הקצאה מוטעית של מקורות. נזכיר כי בימי הסבסוד הכבד היו שנאלצו להאביס בהמות בלחם, כי מחירו היה נמוך ממחיר המספוא. האם לשם נרצה להגיע?

עליית המחירים, גם של מוצרי היסוד, לא מנותקת ממה שקורה בעולם. מאז תחילת יוני השנה עלו מחירי התירס ב-45%, החיטה ב-39%, הסויה ב-22%, הקקאו ב-17% והאורז ב-8%.

אך לא רק זאת. בחודשים האחרונים היינו לפיחות של השקל, לא רק אל מול הדולר אלא גם אל מול סל המטבעות. מאז תחילת השנה מדובר בסך-הכול פיחות של 4% אל מול סל של 28 מטבעות, ושל 5.4% אל מול הדולר, שבו נסחרות הסחורות.

בנוסף, בשנה האחרונה עלו תשלומי המעביד בגין פנסיה לעובדים. לאור זאת, ליצרנים אין ברירה אלא לגלגל לפחות חלק מעליות המחירים אל הצרכן; שאם לא כן הם יצטרכו לסגור את עסקיהם, לפטר את עובדיהם, או לעבור לייצור מוצרים שאינם בפיקוח - ואז ייעלם הלחם האחיד מהמדפים.

השוק החופשי מתאפיין בירידות ובעליות מחירים, במיוחד אם אנחנו חלק מהעולם הגלובלי. הבצורת בעולם, ובעיקר בארה"ב, משפיעה על מחירי הסחורות. במקביל, רק באחרונה חווינו כולנו ירידה משמעותית במחירי התקשורת הסלולרית. זהו טבעה של כלכלה חופשית, המאזנת בין סחורות ושירותים על-פי ההתפתחות בעולם.

הממשלה לא אשמה

כל המאשימים את הממשלה בגל ההתייקרויות מטיחים חול בעיני הציבור. נזכיר כי אין הממשלה קובעת מחירים, אלא מפקחת על מחירי מוצרים חיוניים ומאשרת העלאות במקרים שבהם יש בכך צורך אמיתי.

הבכייה על העלאת המחירים מקורה בטענות פופוליסטיות. הציבור אינו טיפש, וגם הוא מבין שכאשר מחירי הסחורות עולים בכל העולם - גם מחיר הלחם בישראל יכול להתייקר.

האם מצבם של העשירונים התחתונים, שעל גבם מתנהל הדיון הפופוליסטי, בכלל הורע באופן מיוחד בשנה החולפת? הנתונים מלמדים כי ב-12 החודשים האחרונים עלה מדד המחירים לצרכן של שני העשירונים התחתונים ב-1.4% בלבד - בדומה לעלייה של המדד הכללי במשק.

ומה לגבי מחירי הבנזין והעלאות המסים? הממשלה העלתה את שיעור המס על הבנזין ועל שאר מוצרי הדלק, כך שהיום הוא עומד על כ-55%. אך אם נשווה את המצב בישראל לשאר המדינות המפותחות בעולם, נראה כי ישראל בסך-הכול מיישרת קו עם רוב חברותיה במועדון המדינות המפותחות.

לנגד עינינו צריכה כל העת לעמוד ההבנה ש"המדינה" היא אנחנו, ושהשמיכה לעד תהיה קצרה מדי. אם נוריד את המס במקום אחד, נצטרך לגבות אותו במקום אחר. אם לא תטיל הממשלה מס על הבנזין, הגירעון יגדל והיא תצטרך להעלות את המע"מ לא ב-1% אלא ב-4% כמו בבריטניה, שם הועלה המע"מ ל-20% בעקבות העמקת הגירעון התקציבי.

מה עושה הממשלה בכספים שהיא גובה? רק באחרונה הוחלט לסבסד מעונות יום לכ-270 אלף ילדים, כבר בתחילת השנה הקרובה. סבסוד כזה, שמאפשר לאזרחים לצאת לעבודה ולתרום לצמיחת המשק, עדיף פי כמה וכמה על פני סבסוד מצרכי יסוד.

סבסוד מסיבי של מצרכי יסוד היום יביא תוך מספר שנים לעלייה בגירעון התקציבי, בחוב לתוצר, בריבית שהממשלה משלמת לגלגול החוב, ולבסוף גם לעלייה באבטלה ולעלייה חדה בריבית למשכנתאות. מישהו מאתנו מתגעגע לריבית צמודה של 6% או 12% כפי שהיה מספר פעמים בעשורים האחרונים?

ישראל היא מדינה מצליחה, מודרנית, תוססת ומתייעלת. נכון יש מדינות זולות יותר במוצר זה או אחר, אבל אי-אפשר להתעלם מכך שרמת החיים כאן עולה באופן עקבי, בניגוד לעולם: על-פי הנתונים האובייקטים, נרשמה בישראל עלייה של 2.6% ברמת החיים במחצית הראשונה של השנה. זאת, בזמן שרמת החיים באירופה קורסת.

עלינו לשמוח על שישראל פועלת במסגרת שוק חופשי, המביא לידי ביטוי את יכולת היזמים ולא מדכא אותם, כפי שמבקשים המלינים להחזיר אותנו לתקופות חשוכות.

העלייה במחיריהם של חלק מהמוצרים תקוזז בוודאי בירידת מחירים של מוצרים אחרים בהם קיימת תחרות, כגון טלפונים סלולריים, טיסות לחו"ל, טלוויזיות, ותחרות בין רשתות השיווק שהכול נהנים ממנה. האיזון ימשיך להתקיים.

* הכותב הוא כלכלן בכיר ויו"ר הון-ליין.