הפעם הכסף לא יזרום לישראל

המחאה הציבורית בארץ מכוונת בעיקר נגד יוקר המחיה. באירופה, לעומת זאת, היא מכוונת בעיקר נגד המוסדות הפיננסיים. האנגלים מפגינים בסיטי של לונדון, הגרמנים חוסמים את הגישה לבנק האירופי המרכזי, והיוונים שורפים בנקים ולפעמים גם בנקאים.

הכעס כלפי הבנקים מוזן בחלקו מהתנהלות מערכת הבנקאות לפני פרוץ המשבר ולאחריו. לפני המשבר, בנקים באירופה ובארה"ב יצרו ניירות-ערך חדשים ומסוכנים ומכרו אותם כניירות-ערך שנותנים תשואה גבוהה בסיכון נמוך. חוסכים שהאמינו להבטחות לגבי הרווחים והסיכון, שמו את כספם בבנקים, והבנקים השתמשו בכסף למימון עוד עסקאות בסיכון גבוה.

חלק גדול מהעסקאות בסיכון גבוה נעשו בשוק הנדל"ן, והתוצאה הייתה שמחירי הנדל"ן הלכו ועלו, כיוון שגם הציבור וגם הקבלנים האמינו שהאשראי ימשיך לזרום והמחירים ימשיכו לעלות. כשהגיע המשבר, התברר כי אין ביקוש לדירות הללו, והרוכשים מצאו עצמם עם נכסים כמעט חסרי ערך ומשכנתאות שצריך לשלם. גרוע מכך, קבלנים רבים נתקעו עם מלאי גדול של דירות בבנייה ונאלצו לפשוט רגל. התוצאה היא ששוקי הנדל"ן בארה"ב, בספרד וביוון הרוסים כמעט לחלוטין, ועובדים רבים שהוכשרו לעבוד בענף מובטלים וללא סיכוי למצוא עבודה.

הבנקאים אשמים

הכעס כלפי הבנקים נובע גם מכך, שכדי להציל את הכסף של החוסכים הממשלות מנסות להגן על הבנקים מפני קריסה. לכן, הן ממשיכות להזרים הון רב לבנקים ודואגות לשמור על ריבית נמוכה כדי להגדיל את הסיכוי שרוכשי דירות יוכלו בכל זאת להחזיר את החובות. במקביל, הממשלות מקוות שהבנקים ישתמשו בכספים שהם מקבלים כדי להעמיד אשראי זול למשקיעים שיבנו עוד מפעלים, ירחיבו את הייצור ויתרמו לצמצום האבטלה.

ממשלות אירופה אפילו הקימו קרן אשראי מיוחדת, בהיקף של כאחוז מהתוצר האירופי, שאמורה לשמש למטרות צמיחה. אלא שלבנקים - במיוחד בספרד, ביוון ובאיטליה - אין למי להזרים את הכספים, כי המשבר השאיר מעט מאוד יזמים המוכנים להקים מפעלים או להרחיב ייצור. לכן, במקום להזרים את הכספים לחברות ולמשקיעים, הבנקים מזרימים אותם לעסקאות בסיכון גבוה, תוך שהם מעקמים כללים ומזייפים נתונים, כך שהסיכונים לחוסכים בספרד וביוון רק הולכים וגדלים.

גרוע מכך, תוכניות החילוץ גרמו לכך שכספי חוסכים מגרמניה, מצרפת ומשאר מדינות אירופה, מועברים לבנקים בספרד, ביוון ובאיטליה, ולכן גדל הסיכון גם לחוסכים מהמדינות החזקות של היבשת, וגדל הסיכוי שמדינות נוספות ייפלו לאותו משבר שבו נמצאות יוון וספרד.

השילוב של התנהלות הבנקאים לפני ואחרי פרוץ המשבר, יחד עם תחושת הציבור כי הבנקאים והפוליטיקאים משתפים פעולה כדי להמשיך להחזיק במערכת שאיננה ממלאת את ייעודה כראוי, גורמים לכך שהציבור איבד את האמון במערכת הבנקאות.

בשלב הנוכחי, אובדן האמון מופנה בעיקר כלפי הבנקים בספרד וביוון, שמהם נעשות משיכות בהיקפים של מיליארדי אירו בכל יום. למעשה, כבר באותו היום שבו ממשלת ספרד קיבלה חבילת חילוץ כדי להציל את אחד הבנקים הגדולים במדינה ולהחזיר את האמון במערכת הבנקאות, נמשכו מאותו בנק חשבונות במיליארדי אירו, ומכל הבנקים בספרד בהיקף של עשרות מיליארדי אירו.

החוסכים והמשקיעים שבורחים מיוון, מספרד וממדינות אחרות, מחפשים מקומות אחרים להשקיע את כספם. במשבר של 2008 חלק מהכספים הללו הגיעו גם לישראל, שנתפסה כמדינה עם מערכת בנקאות יציבה ועם חברות שהיוו יעד טוב להשקעה. הכספים הללו הביאו להתחזקות השקל, אבל אפשרו גם את הורדות הריבית למשקיעים, וסייעו לכך שישראל נפגעה מהמשבר פחות מאשר מקומות אחרים.

כיום, לעומת זאת, למשקיעים בחו"ל נראה שהממשלה בישראל מתקשה לעמוד ביעדי הגירעון, ושהיא מסתירה נתונים לגבי מסים שיוטלו בעתיד ואת השפעתם על הצמיחה. בנוסף, המשקיעים חוששים ממלחמה עם איראן, לכן ספק אם הכספים יזרמו לישראל גם הפעם.

הכותב הוא כלכלן התנהגותי ופוליטי במכללה האקדמית נתניה