הקוביות של ריאן

השבוע הבא בארצות הברית יעמוד בסימן הוועידה הארבע-שנתית של המפלגה הרפובליקאית. היא תתכנס בטאמפה, פלורידה, למנות את מועמדה לנשיאות. זה עניין פורמלי, שמו של המועמד ידוע זה ארבעה חודשים ויותר. אבל זו הזדמנות עונתית למצעד של אישים ושל רעיונות. מפלגת האופוזיציה היא הראשונה בתור. שבוע אחד אחר כך יערכו הדמוקרטים את ועידתם.

ועידה מוצלחת היא זו המצליחה להקפיץ את מועמד המפלגה בסקרים ולהעניק לו יתרון פתיחה. ההקפצה היא כמעט בלתי נמנעת, אפילו וולטר מונדייל נהנה ממנה ב-1984, בבחירות שבהן הביס אותו רונלד רייגן בהפרש של 20%. כאשר ההפרש בין שתי המפלגות קטן, הוועידות, וממילא ההקפצות, נוטות לבטל זו את זו. העבודה הקשה מתחילה בשבוע השני של ספטמבר, כאשר אמריקה חוזרת מפגרת הקיץ.

מי יודע מה יקרה בספטמבר, לא רק בארצות הברית אלא בזירות רחוקות. מה יקרה באיטליה, בספרד וביוון; מה יקרה בסוריה ובין ישראל ואיראן; מה יקרה בין סין ודרום קוריאה ויפן. כל החישובים הקונבנציונליים עשויים להיטרף, כפי שאמנם נטרפו בספטמבר 2008 (התמוטטות ליהמן ברדרס, לא הרטוריקה של ברק אובמה, הוציאה את הרפובליקאים מן הבית הלבן).

אבל אם נניח ששום תקרה לא תתמוטט, ומכליות נפט לא יבערו במצרי הורמוז, ביומה של מערכת הבחירות ימלא תפקיד מרכזי. כניסת פול ריאן לזירה, באמצע החודש, הייתה אקט של דרמה מחושבת. ציר הקונגרס הצעיר ממדינת וויסקונסין יהיה סגן נשיא ארצות הברית, אם ייבחר מיט רומני בנובמבר. הכרזת מינויו הוסיפה ברק למסע בחירות דהוי ומשעמם.

נולד X, נראה X

בין הבדיחות שרווחו למחרת המינוי: תודה לאל שמיט רומני רזה, הוא לפחות אינו מסתיר את פול ריאן. קצת קשה להיזכר אימתי מועמד לסגן נשיא נהנה מתשומת לב כזאת. כמובן, לפני ארבע שנים שרה פיילין שבתה את דמיונם של רבים. אבל איש לא חשב שהיא ניחנה בכובד-ראש ובידיעות המכשירות אותה להיות נשיאה.

בעיני מעריציו, ריאן כל-כך מתאים, עד שבעצם הוא מתאים יותר מרומני. הוא בוודאי מתאים הרבה יותר מרומני לענוד את התווית "שמרן" במפלגה הרוחשת בוז כלפי התארים "מתון" ו"פרגמטי". ריאן גם קורן נעורים. אם ייבחר, הוא יהיה ראשון לדור ה-X. נולד ב-1970. אבל לא סתם נולד שם. הוא נראה כמו דור ה-X.

הלצה אחרת של הימים האחרונים: הרפובליקאים צריכים לדרוש שוויכוח הטלוויזיה בין המועמדים לסגן הנשיא (אמצע אוקטובר) יתקיים בלי חולצות. ג'ו באיידן בן ה-70 נבחר לסנאט בפעם הראשונה כאשר ריאן היה בן שנתיים. הוא אמנם שתל שיער והבריק את השיניים, אבל לא בטוח כלל שהיה רוצה להראות מה יש לו סביב המותניים.

ריאן היה יכול להראות, גם אם התערטלות חלקית של צירי קונגרס אינה נוטה לעזור להם. בשנה האחרונה הסתיימה הקריירה של שניים מהם, לאחר שהפיצו צילומים דיגיטליים של פלגי גופם העליון. ב-2008, בזמן הבחירות המקדימות של הדמוקרטים, ברק אובמה הצטלם כשהוא משכשך בחופי הוואי. נשים אמריקאיות נמסו בהמוניהן. "ידעתי שהוא נראה טוב, אבל לא ידעתי שהוא אדוניס", צוטטה אחת מהן. מעטים האמינו לאובמה כאשר התלונן על תשומת הלב שהקדישה העיתונות לשרירי בטנו. היחליט ריאן לנצל את הוועידה בטאמפה בשבוע הבא כדי לטבול בים?

ריאן, כמובן, לא נולד עם כתפיים רחבות ועם קיבורות שרירים. הוא עבד קשה כדי להשיג אותם. ב-14 שנותיו בבית הנבחרים הוא הנהיג קבוצה קטנה של עמיתיו במכון הכושר של הקונגרס בסדרת תרגילים המכונה P90X. ההשראה באה ממאמן כושר ששמו טוני הורטון. הוא פיתח נוסחה פופולרית "להביך את שרירי הגוף". על-פי הערך הידידותי מאוד בוויקיפדיה (אנגלית), התקליטור של P90X נמכר בשלושה מיליון עותקים.

כמה "סופרמנים" הוא מסוגל לעשות?

האם עצם הדיון בשש קוביותיו של ריאן הוא ביטוי של חוסר רצינות? אולי, אבל הנה חיווי רציני בהחלט: כושרו הגופני של מועמד לכהונה פוליטית הוא מעניינו של הבוחר. לא סתם כושרו הגופני, אלא יכולת ההתמדה שלו, מחויבותו, אפילו התוצאות של מאמציו. התקשורת דיווחה ששיעור השומן בגופו של ריאן הוא בין 6% ל-8%. זה נתון מדהים. הוא היה מחמיא גם לבני 20 בכושר מצוין.

אין זאת אומרת שכל פוליטיקאי עם קוביות הוא בהכרח פוליטיקאי טוב. יותר מחצי האמריקאים חושבים למשל שאובמה נכשל בניהול הכלכלה. ג'ורג' דאבליו בוש, קנאי של פעילות ספורטיבית מכל הסוגים, היה, לפי דעת היסטוריון או שניים, "הנשיא הגרוע ביותר" בתולדות ארצות הברית. לעומת זאת, ביל קלינטון, שתאבונו לאוכל-זבל התפתח לממדי אגדה, היה מן הנשיאים הריאליסטיים ביותר של זמננו.

כושר גופני אינו יכול להיות מבחן הלקמוס של פוליטיקאי, אבל הוא יכול בהחלט להיות ממבחני הלקמוס של רצינותו. האם הוא מסוגל לרוץ מרתון, למשל? האם הוא מסוגל להתאמן שעה וחצי ביום במכון כושר? כמה כפיפות מרפקים, כמה שכיבות שמיכה, כמה "סופרמנים" הוא מסוגל לעשות? ואיך הוא על ה-TRX? כל אלה הם ביטויים של משמעת עצמית, של יכולת ריכוז, וגם של דבקות במטרה. פוליטיקאי היודע שלהתמדה יש תוצאות, מסוגל להתעלם מהסחות דעת ומקפריזות של סקרים.

לא, אינני חושב שהקוביות של ריאן הן סיבה להצביע בעדו. אבל הן אומרות, לצד דברים רבים אחרים, שהוא איש רציני.

לרשימות קודמות: yoavkarny.com