האם הפרודה תירש את בעלה?

על-פי חוק הירושה, כאשר אדם הולך לעולמו, בן זוגו יורש אותו, ובמונח "בן זוג" כלול בראש ובראשונה מי שהיה נשוי למנוח בשעת מותו. לפיכך, לכאורה, עיזבון של אדם אשר לא הניח אחריו צוואה אמור לעבור לבן הזוג גם אם הצדדים פרודים מזה שנים רבות, במיוחד לאור ההלכה העקרונית בפסיקה הקובעת כי כאשר בני זוג נשואים באופן פורמלי, לא נכנסים לציציותיה ולאיכותה של מערכת היחסים בינהם.

חוסר הצדק העולה ממקרים כאלה הגיע לפתחו של בית המשפט העליון כבר לפני 15 שנה, בעניינו של המנוח אברהם סבג. אשתו של סבג חויבה לקבל ממנו גט, אך סרבה להתגרש, ומר סבג קיבל מבית הדין הרבני היתר להשלים את הגט ולשאת אישה שנייה. כתוצאה מכך, על הנייר מר סבג היה נשוי לשתי נשים בעת מותו, והתעוררה השאלה האם גם האישה הראשונה שסרבה להתגרש תהנה מהירושה.

בית המשפט העליון פסק כי במקרה הספציפי האישה הראשונה אכן זכאית לרשת אף היא, מאחר שבית הדין הרבני שינה את דעתו וקבע כי אין מקום לחייבה לקבל את הגט, אך ברמה העקרונית ציין בית המשפט העליון כי במקרים מסוימים ייתכן שיהיה מקום למנוע את זכות הירושה מבן זוג אשר מערכת היחסים עימו תקפה על הנייר בלבד, ואינה מתקיימת במציאות.

בשנת 2009 בית המשפט לענייני משפחה בחיפה ניסה ליישם את רעיון ההפרדה בין בן זוג נשוי פורמלית לבן זוג במהות, במסגרת מאבק בין אלמנה לבנו של המנוח. האלמנה הייתה נשואה למנוח 32 שנה, ועזבה אותו לאנחות 5 שנים לפני מותו.

בין האלמנה למנוח התנהלו הליכים בבית הדין הרבני, במסגרתם האלמנה הוכרזה כאישה מורדת המפסידה את כל הזכויות הרכושיות הנובעות מן הנישואים ואת כתובתה, לאחר שסירבה לשוב לחיים משותפים עם בעלה.

מאוחר יותר בני הזוג אף הגיעו להסכם גירושים שקיבל תוקף של פסק דין, אך הם לא התגרשו בפועל, וכעת משהלך המנוח לעולמו, ביקשה האלמנה ליהנות משני העולמות - הן מן הרכוש שקיבלה במסגרת חלוקת הרכוש בהסכם הגירושים, והן מן העובדה שלא התגרשה באופן פורמלי כדי לקבל חלק מהעיזבון.

בית המשפט לענייני משפחה קבע כי האלמנה אינה יורשת, שכן אינה "בת זוג" במהות אלא רק בצורה, אך פסק הדין בוטל במסגרת ערעור שהוגש בבית המשפט המחוזי.

במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי האלמנה והבן הגיעו להסכמות, ולכן פסק הדין לא פורסם במאגרים המשפטיים, אך בתקשורת פורסם באופן לא פורמלי שבית המשפט המחוזי מתח בקורת על גישתו של בית המשפט לענייני משפחה, הן מבחינת הנימוקים והן מבחינת התוצאה.

בשבוע שעבר ניתן פסק דין נוסף בבית המשפט לענייני משפחה, אשר הולך אף הוא אחר המתווה המבדיל בין בן זוג נשוי לבן זוג בפועל. במקרה זה נתבע העיזבון על-ידי אלמנה שהייתה נשואה למנוח בשנות ה-60 של המאה הקודמת, וחיה ממנו בפירוד במשך למעלה מ 30 שנה, על אף שבני הזוג מעולם לא התגרשו באופן פורמלי.

בית המשפט לענייני משפחה עמד על חוסר הצדק שיגרם אם תירש האלמנה אדם שלא היה לה כל קשר עימו במשך שנים כה רבות, במהלכן אף חיה עם בן זוג אחר כידועים בציבור, ונולדו לה ממנו ילדים. פירוש דווקני של המונח בן זוג יביא לתוצאה במסגרתה האלמנה תזכה לירושה כפולה - הן כאשתו של המנוח, והן כידועה בציבור של האדם עימו חיה בפועל.

השאלה היא כמובן האם יעמוד פסק דין זה בפני ערכאת ערעור, לאור תוצאת בית המשפט המחוזי במקרה הקודם, ולאור ההלכה שאיכותה של מערכת היחסים אינה מהווה פקטור בעת הירושה.

הפתרון הנכון והסופי לסוגיה רבת-סתירות זו צפוי להגיע במסגרת הצעת חוק דיני ממונות, שעברה קריאה ראשונה, והקובעת כי בני זוג נשואים החיים בפירוד במשך תקופה העולה על 3 שנים לא יירשו זה את זאת גם אם נותרו נשואים "על הנייר".

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".