החולשה הכלכלית של ערוץ 10 מפקירה את גופו השברירי לכל דורש. גוף תקשורת עני לא ממלא את תפקידו כערוץ תוכן ובוודאי שלא כמערכת עיתונאית, זאת כבר ידוע. זה קורה בעיקר משום שהמצב הנזקק מעמיד בראש רשימת השיקולים את הצורך להתפרנס ולהתקיים. צרכים אלה גוברים על כל הנאמנויות האחרות. וכשרעבים, בדרך-כלל הלב נוטה אחר מי שמוכן לשלם על הארוחה.
כרגע יש 3 גורמים שבערוץ 10 תולים בהם תקוות. זה שצץ אתמול (ג') הוא עופר עיני, יו"ר ההסתדרות. ל"גלובס" נודע, וכך פרסמנו אתמול, כי בהנהגת העובדים לא פוסלים את האפשרות כי ההסתדרות היא שתספק את הכסף, או לפחות את חלקו, הדרוש לתשלום החוב למדינה. זאת, מתוך קרן שמטרתה לסייע למפעלים במצוקה.
למעשה עיני, גם בשיחתו עם העובדים, הולך ומתגלם כמשיח שיציל את גוף השידור. הוא ממלא בהצלחה את הוואקום שראש הממשלה בנימין נתניהו הותיר בהימנעותו המופגנת לטפל במשבר.
המשחק הזה, כבר ברור, הוא משחק פוליטי לחלוטין. המטרה: לקבל את הקרדיט. הבונוס: אסירות-תודה של ערוץ טלוויזיה מרכזי לאורך זמן.
נתניהו, שיכול היה בקלות ליטול באלגנטיות את ההובלה כאן, הולך ומעניק כלי תקשורת לנאמניה של יריבתו הפוליטית המרכזית כיום, שלי יחימוביץ'. נכון, מוטב היה לראש הממשלה שהערוץ ייסגר, אבל עיני, שגם הצליח בינתיים לעצור את הפיטורים בערוץ, הבהיר: ערוץ 10 יישאר - עם נתניהו או בלעדיו.
כך או אחרת, מי שמוטרד מהעובדה שההסתדרות תציל את ערוץ 10, ראוי לו שיהיה מודאג באותו אופן מכך שנתניהו יציל אותו. לממשלה, כמו לארגון העובדים, יש אינטרסים ברורים בקיומו של ערוץ נאמן, או לחילופין באי-קיומו של ערוץ תגרן.
הגורם השלישי, אגב, שיכול להציל את הערוץ, הוא גם זה שבאמת אמור לעשות זאת - בעלי המניות שלו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
