כשקרקע ניתנת ע"י המדינה בהנחה, וקבלנים מתחרים ביניהם מי יציע את הדירה הזולה ביותר, לא מפתיע שאנחנו פוגשים מציאות הפוכה שמכתיבה את ירידות המחירים בשוק הדיור. הצרה היא שמדינת ישראל - בעלת רוב הקרקעות במדינה - הנפיקה מעט מאוד כרטיסי זכייה מנופחים. במקום לחלק 100 מיליון שקל - התקציב שנקבע למכרזי "מחיר למשתכן" - באופן שוויוני, או אולי דווקא לחלקם באופן שקול ומדוד לחלשים הזקוקים להם, במשרד השיכון מבינים באיחור שהם "נתקעו" עם 200 כרטיסים בלבד, שעל כל אחד מהם מופיעה זכייה בסך חצי מיליון שקל.
בגלל עיוות בכללי המשחק, שמכתיב מחירים אפסיים באזורי עדיפות לאומית, ההטבות זורמות למקומות ולאוכלוסיות מאוד מאוד מסוימים. אז נכון שזה לא נורא ש-200 מחוסרי דירה חרדים או דתיים לאומיים יזכו בפיס, אבל אין שום סיכוי שזה יחולל את המפנה המיוחל על כל שוק המגורים, שם נסגרים בכל שנה כ-100 אלף עסקאות בין קבלנים ופרטיים. מי שלא יצליח להשתחל בהגרלה לקבלת דירה ב-420 אלף שקל בביתר עלית או ב-520 אלף שקל באפרת, ילך חפוי ראש ויצטרך לקנות דירה ביותר מ-1.1 מיליון שקל, בהתאם למחירי השוק שנסגרים שם גם בימים האחרונים.
ברור שגם במשרד השיכון נבהלים מההטבות הלא פרופורציונליות שנקבעו. שבוע אחרי הזכייה עדיין לא מפורסמות באתר התוצאות של ביתר עלית. אחרי שפע ההכרזות של שר השיכון, אריאל אטיאס, על הפוטנציאל הגדול של "מחיר למשתכן", ואחרי ששינה את הקריטריונים כך שיכללו העדפה ליוצאי צבא (בביתר עלית אין העדפה כזאת), מתברר שכל החששות הסקטוריאליים היו מוצדקים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
