התיאוריה הפרוידיאנית מגדירה "איד" כחלק מהמבנה הנפשי הלא-מודע, שנשלט על-ידי כוחות אינסטינקטיביים המבקשים פורקן מיידי. האיד, כך טען פרויד, נשלט על-ידי עיקרון העונג ולא על-ידי ההיגיון.
מעט מאוד יצרני רכב סדרתיים מעזים לייצר בימינו מכוניות שמכוונות באופן מובהק אל החלק היצרי הזה בנפש האדם. רובם מייצרים מכוניות בטוחות, צפויות וקלות לנהיגה שפונות לסופר-אגו - אותו מרכיב שאחראי על המוסר ועל ההתנהגות החברתית. את הפנייה ליצרים הם מבצעים באמצעות עיצוב הרכב במקרה הטוב, או הקמפיין הפרסומי במקרה הנפוץ.
גם ליצרני הרכב היפנים, שנחשבים לסמל השמרנות, יש כנראה איד אוטומוטיבי מפותח מאוד באישיותם. רוב הזמן הוא מדוכא ונחבא אל הכלים, אבל כשהוא עולה לבסוף אל פני השטח התוצאה מרהיבה.
סובארו, למשל, מקפידה להשיק לפחות פעם אחת בעשור דגם ספורטיבי יוצא דופן. בשנות ה-80 זו הייתה XT. בשנות ה-90 הבליחה לזמן קצר SVX הסהרורית. בשנות האלפיים מילאה את התפקיד STI על שלל גרסאותיה. היצירה-היצרית האחרונה שלה, שפותחה בשיתוף טויוטה (בעלת המניות העיקרית בחברה), היא BRZ.
שוורצנגר בחולצת רשת
חיצונית נראית המכונית כאילו עוצבה על-ידי חבורת גיימרים מכורים לגראן-טוריסמו אחרי לילה ארוך של שתייה. החרטום עוד נראה עדין יחסית ושומר על קווים ספורטיביים מכובדים, למרות כונסי האוויר המזויפים שמעטרים את צדדיו. אבל הזנב כבר משחרר את הרסן עם זכוכית בועה, כנפיים תפוחות, כונס אוויר תעופתי, וצמד מפלטים בקוטר של מרזב המזדקרים מבעד לפגוש אחורי מרושע למראה.
כל העסק דחוס לתוך אורך של משפחתית קומפקטית, אבל עם גג שממוקם בגובה מראות הצד של הפרייבטים שבסביבה. ברחוב הישראלי מקבלת המכונית תשומת לב כאילו הייתה שוורצנגר בחולצת רשת. קרי, לא כולם אוהבים את המראה, אבל אף אחד לא יכול להתעלם.
גג בגובה 1.28 מ', מפתן כניסה בולט ורצפה שממוקמת סנטימטרים בודדים מעל האספלט, דורשים מהנהג להפגין גמישות של יוגה מאסטר בכניסה לרכב וביציאה ממנו. אנחנו, למרבה הצער, לא התברכנו בגמישות כזו וחוליות C5 ו-C4 השחוקות שלנו מחו נמרצות.
לאחר ההתמקמות העניינים משתפרים. מושבי הספורט המצוינים חובקים את הגוף באינטימיות, עמדת הפיקוד מינימליסטית, אבל נאה ואיכותית למגע ומציבה את כל מערך השליטה קרוב מאוד לנהג. הדוושות צמודות וממוקמות היטב והקרבה המיידית לאספלט מכניסה את הנהג למצב רוח קרבי. מאחור העניינים בעייתיים יותר. BRZ אמנם כוללת שני מושבים אחוריים בגובה מלא, אבל הכניסה אליהם והישיבה בהם מוגבלת לילדים רכים בגילם אך קשוחים בנפשם. תא המטען מכיל ללא קושי מטען מזדמן של שני נוסעים, אם כי גלגל רזרבי בגודל מלא תופס נתח נכבד ממנו.
מכוונת לילד הפנימי
כראוי למכונית שמכוונת לילד הפנימי של הנהג, הנהיגה ב-BRZ היא חוויה פיזית מאוד, שמערבת את כל החושים. ההגה ישיר מאוד, דוושת המצמד כבדה ורגישה, וידית ההילוכים קצרת-המהלך דורשת יד ימין שרירית ואינה מזכירה שום ידית שאפשר למצוא כיום במכונית סדרתית (פרט לטויוטה 86GT התאומה). לחוויה יש להוסיף מתלים קשוחים למדי, שנוטים לבחוש את הנהג ואת הנוסעים על כבישים עירוניים משובשים, וגרגור מנוע קולני מאוד וגברי מאוד, שמזכיר את מכוניות הראלי של סובארו, ולא במקרה. התוצאה הסופית היא מכונית שדורשת הסתגלות, ואפילו עלולה להפחיד בהתחלה, אבל הופכת תוך זמן קצר להתמכרות קשה.
על כבישים מפותלים, למשל, מובטח לנהג עונג צרוף. משקל קל יחסית, הנעה אחורית ומרכז כובד סופר נמוך מאפשרים לה לחתוך פניות בחדות ובנחישות של חרב סמוראים, וההגה המהיר והישיר מחבר ישירות בין האספלט למרכז העונג במוח בלי ריכוך ובלי התערבות אלקטרונית.
המנוע אולי אינו מרגיש חזק כמו שניתן לצפות ממנוע המתהדר ב-200 כ"ס, אבל הוא מגיב מיידית לפקודות הדוושה ומספק כוח לינארי לכל אורך קשת הסל"ד. כשחוצים את קו ה-5,000 סל"ד הופך הרעש לבלתי-נימוסי בעליל, אבל בשלב זה קרוב לוודאי שהנהג כבר מכור מכדי להרגיש בכך.
כשמערכת בקרת המשיכה ומערכת היציבות פועלות, המכונית מפגינה התנהגות סלחנית יחסית ומאפשרת גם לנהגים מתחילים להרגיש כמו סופרמן מאחורי ההגה. אבל אם מישהו רוצה לצלול לאזורים המסוכנים באמת בנפשם של המהנדסים היפניים שתכננו את המכונית הזאת, הוא מוזמן לנתק את מערכות השמרטף האלקטרוניות - פעולה מודעת שדורשת שתי לחיצות ממושכות - ולשחרר את הזנב לחופשי. כאן כבר נדרש הנהג לדעת מה הוא עושה, ואנחנו מוכנים להמר שאי-שם בספר ההוראות היפני של המכוניות חבוי Disclaimer שממליץ לבצע אקטים כאלה על מסלול מרוצים בלבד.
מכיוון שאנחנו לא רוצים לקחת אחריות על פריקת עול ציבורית, נציין רק שללא הבקרות האלקטרונית נוטה הזנב של BRZ להפגין עצמאות רבה נוסח ספורט הדריפטינג היפני הידוע, והנהג נדרש לייצר נעילות נגדיות נמרצות (עיין במדריך למשתמש) כדי למנוע מפגש בלתי-רצוי עם שולי הדרך או עצמים אחרים. לחובבי אקסטרים זוהי כמובן דרגה נוספת של עונג.
באופן מפתיע, מכונית זו גם חסכונית למדי, ובנהיגה נמרצת הוצאנו ממנה 9 ק"מ לליטר.
בלי קשר לתג המחיר הלא-נמוך, שעומד על 220 אלף שקל, BRZ היא בהחלט לא מכונית לכל אחד. אנחנו מניחים שהיא תישא חן בעיני לא מעט צעירים בעלי ממון שידרשו מאבא את הצעצוע החדש והבולט ביותר בסביבה, אולי אפילו בגרסה האוטומטית רחמנא לצלן. אבל הייעוד העיקרי שלה הוא נהגים בוגרים שמכירים את רזי הנהיגה הספורטיבית ומחפשים מכונית שנייה או שלישית לסופשי שבוע שתיתן פורקן ליצריהם, ותפצה אותם על חלום קריירת נהיגת המרוצים המקצועית שלעולם כבר לא יגשימו. לחלומות, כידוע, אין מחיר.
סובארו
חלק מהמתחרות
טויוטה GT86
עם 229 אלף שקל לדגם הידני, GT86 היא המתחרה הצמודה ביותר, ולא בכדי. מדובר בתאומות שמיוצרות על אותו פס ייצור ביפן. ל-GT86 עיצוב מעט יותר אלגנטי אבל שתיהן מכילות את אותם מכללים ומציעות ביצועים דומים. את הקרב ביניהן יכריע כוח המותג.
טויוטה 86GT
אלפא ג'ולייטה
ב-235 אלף שקל מוצעת גרסת העל. אמנם זו לא מכונית ספורט טהורה ואין לה הנעה אחורית, אבל יש לה מותג שמכוון לאותו קהל, חלל נוסעים שימושי יותר, מנוע 1.8 ליטר טורבו עם 235 כ"ס ו-30 קג"מ מומנט, וביצועים נמרצים יותר משל שתי היפניות.
פיז'ו RCZ
הגרסה החזקה מוצעת ב-238 אלף שקל, עם מנוע 1.6 ליטר טורבו, שמייצר 200 כ"ס. היא מכוונת יותר אל הצד האסתטי מאשר לספורטיבי והעיצוב מרהיב. היא מונעת בהנעה קדמית ואינה חדה כמו היפניות, אך מרגישה יוקרתית יותר.
פיז'ו RCZ
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
