חינוך חינוך חינוך

ביישוב שהם אין רכבת. גם אין קולנוע. ואף על פי כן - למרות הפקקים למרכז, למרות שמדובר בעיר שינה די משעממת ולמרות הרעש של המטוסים בדרך לנתב"ג - מחירי הנדל"ן ביישוב הקטן בשמיים. כשגינדי מכרו לאחרונה דירות במחירי "מבצע" לבני המקום, התנפלו תושבי שהם על 142 דירות כאילו חולקו בחינם. בתוך כמה שעות מכרה גינדי דירות ב-304 מיליון שקל - 2.1 מיליון שקל בממוצע לדירה!

כיצד, ללא תשתיות מיוחדות וללא הקירבה המדוברת לת"א, הפכה שהם להצלחה מסחררת? בשבוע שעבר קיבלנו תשובה די פשוטה: למעלה מ-82% מתלמידי שהם שסיימו כיתה י"ב זכאים לבגרות. הנתון הגבוה בארץ ו-17% יותר מבת"א. בשביל הורים שלא יודעים איזה טיפוסים מסתובבים היום עם הילדים שלהם בבתי ספר, מדובר בנתון שאומר המון. משהו ששווה לעמוד בשבילו בפקקים בדרך לעבודה וממנה.

אבל שהם היא היוצא מן הכלל שבעיקר מעיד על הכלל. נתוני משרד החינוך הבהירו שהחינוך במרכז הארץ - לפחות על פי פרמטר מדיד כמו זכאות לבגרות - עולה בעשרות מונים על המצב בפריפריה. בקרית מלאכי, למשל, עיר מתחתית הרשימה, אחוזי הזכאות עומדים על 38%.

ככה זה אצלנו. במקום להשקיע דווקא בחינוך, ודווקא בקצה המדינה - עם בתי הספר הכי טובים, המורים הכי מתוגמלים וכו' וכו' - אנחנו מעדיפים להשקיע מעבר להרי חושך במענקי מקום, בעזרה פה ושם למפעלים כושלים, או בהבטחה הגדולה של כבישים, מחלפים ורכבות - שמשמשים בעיקר את האנשים (המשכילים) מהמרכז, שבאים ברכבת או ברכב לעבודה בסוף העולם, ובערב יכולים לחזור לחינוך, לאיכות החיים ולמשפחה שמחכים להם במרכז.