זהירות, סעודיה

על העובדה הזו אין חולק: המשטר הסורי נלחם לא רק במורדים שהכריזו עליו מלחמה, אלא גם במדינות שתומכות בהם. כשבשאר אסד טען בנאומיו כי מזימה בינלאומית נרקמה נגדו, הוא לא שאב זאת מדמיונו. סעודיה, קטאר וטורקיה עשו יד אחת להפילו, ומדינות רבות במערב תומכות בהן מוראלית ודיפלומטית. נכון שבשאר הוא עריץ שראוי לענישה, אבל שונאיו אינם נקיים.

מה שהיה עד לפני חודשים מעטים הערכה מעורפלת, התברר מאז כמציאות בעלת תוקף. סעודיה וקטאר מזרימות בחשאי כסף למורדים, וגם נשק שמעצים דרמטית את איכות הלחימה שלהם. טורקיה מעמידה לרשותם מחנות אימונים בשטחה, וגם מאפשרת להם להתחמש דרך נמליה. הישגי המורדים מרשימים. בימים אלה שרוי אסד בעיצומה של מערכה נואשת להצלת חאלב, בירת העסקים והעיר השנייה בגודלה בסוריה.

מה שנחזה להיות "התקוממות עממית" היא מלחמה על סוריה, בהובלתה של הממלכה הסעודית. רעשי רקע מפריעים לראות את התמונה הבהירה. חלק מרעשים אלה מחוללות המעצמות המערביות, שתומכות בציר הסעודי ומעניקות לו גיבוי שבשתיקה. מעצמות אלה, ובראשן ארה"ב, יפטרו את עצמן ביום שאחרי מכל אחריות למרחץ הדמים שיפרוץ בסוריה וישפיע לרעה גם על ישראל, בדיוק כפי שעשו בלוב. המלחמה בין סעודיה לסוריה היא חלק ממאבק האיתנים בין העולם הסוני לברית העלאווית-שיעית.

השפעה מתוחכמת

בניגוד לישראל ולאיראן, שבוחשות בענייני אחרים ומותירות סימנים בגודל של רגלי פיל, ההשפעה הסעודית במזה"ת מתוחכמת. מאחורי הקלעים היטיב הארמון בריאד למשוך בחוטים, לתכך, להפעיל אחרים, ובקדמת הבימה שיחק פני פוקר. לאורך עשרות שנים תמך בית סעוד בארגוני ג'יהאד סונים, מימן מכללות אסלאמיות בפקיסטן, סיפק נשק למורדים באפגניסטן, בנה מסגדים ברומא ובלונדון, ואיש במערב לא הזדקף. במקביל, ניהל יחסים הדוקים עם הבית הלבן. יחסים אלה התבססו בעיקר על אינטרס הנפט והעניקו לריאד חותמת כשרות בינלאומית.

מאחורי מדיניות זו מסתתרת המחשבה כי מי שנתמך על-ידי הסעודים לא יפגע בהם. הם הרבו לתווך בסכסוכים שונים בעולם הערבי, לרוב באמצעי שכנוע שעליו רשמו פטנט - מזוודות מזומנים. אחרי שניסו לפשר בין פת"ח לחמאס ללא הצלחה רבה, הם פעלו בשקט לקנות קולות בבחירות בלבנון כדי להציב משוכות על דרכה של חיזבאללה. באינתיפאדה השנייה הם חישקו את יאסר ערפאת, כשהפכו את ירושלים לבעייתו של העולם האסלאמי כולו. בכך הם הפקיעו מידו את ההחלטה אם להתפשר בגינה עם הישראלים. אחר-כך חייכו אל העולם את חיוכם התמים בדמות יוזמת השלום הסעודית, שהעניקה להם יוקרה ודימוי של מדינה רודפת שלום, אבל לא דרשה מהם כל מחיר.

בזמן שהדיפלומטים הסעודים ניסו לשכנע את המערב כי נוסחת השלום היא פתרון לסכסוך הישראלי-ערבי, מימנו משלוחי המזומנים שלהם את ארגוני אל-קאעידה בעיראק. פיגועי 11 בספטמבר, שאותם הגה משיח שקר סעודי וביצעו 15 אזרחי הממלכה, היו שיאו של פרי הבאושים שהצמיחה מדיניות התמיכה הסעודית בארגוני הג'יהאד. אבל בחוכמתם, הם הצליחו לתמרן את ממשל בוש לצאת למסע נקמה באחרים.

עתה הם חוזרים על המודל גם בסוריה. הון סעודי משמן את תנועת הצעירים הסונים, שזורמת לשם מארצות שכנות תמורת תשלום יפה. בעולם הרחב קוראים לזה אל-קאעידה. נכון יותר לקרוא לזה צבא שכיר. בעיראק שאחרי סדאם חוסיין הם פעלו כדי לצמצם את ההשפעה האיראנית הגוברת. במקרה הסורי הם רואים הזדמנות בלתי חוזרת להחליש את הציר האיראני באמצעות הפלתו של אסד.

מה יקרה ביום שאחרי בשאר? הסעודים בונים על תמיכתם במורדים, שתעניק להם קירבה אליהם. מיומנותם למשוך בחוטים בתוך ארגונים כאלה, בחוכמה של זקני שבט, משמשת להם תרופת הרגעה. ומעל לכול הם יודעים שדמשק היא בעיה רחוקה. מי שיישאר עם הצרות יהיו, מן הסתם, שכנותיה הקרובות של סוריה.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל