זה רק משחק של זמן

בסוף השבוע האחרון נפגשו ראש ממשלת יוון, אנטוניס סמאראס, וקנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, כשכל אחד מהם רוצה להביא איזשהו הישג כדי להראות למצביעים בבית. הפגישה הייתה חשובה במיוחד עבור סמאראס, מכיוון שהתמיכה הציבורית במפלגתו תלויה בכך שממשלתו תצליח להימנע מתוכניות קיצוצים. סמאראס יודע שאם הקיצוצים יימשכו, הציבור יחזור להפגין, הממשלה עשויה ליפול, וחוסר הוודאות הפוליטי עלול לגרום ליציאתה של יוון מהאיחוד האירופי - דבר שיהפוך את יוון ממדינה שזקוקה לסיוע בהחזר תשלומים, למדינה שזקוקה לסיוע במזון ובתרופות.

מרקל, לעומתו, באה ממדינה שבה המשק נמצא במצב כלכלי טוב, היצוא גדל ורמת האבטלה נמוכה. יחד עם זאת, גם גרמניה אינה חסינה למשבר ומרקל יודעת שהקלות ליוונים משמען הכבדה על המצביעים הגרמנים, שגם כך כועסים על העלייה ביוקר המחיה. המאמר המדובר ביותר בגרמניה בשבוע שעבר טען בציניות כי יש להעלות את מחירי הדלק עוד, כדי שהציבור יפסיק לעבוד ויוריד במשקל. כאשר אנשים לא יעבדו, לא יסיעו את הילדים לגנים וירדו במשקל, טוען המאמר, אז גם המכוניות יהיו קלות יותר וגם הביקושים לדלק ירדו.

וכשזאת האווירה בגרמניה שנה לפני הבחירות, אפילו במפלגתה של מרקל מתרבים הקולות שדורשים לפעול להורדת מחירי המזון והאנרגיה, במקום לסייע לממשלת יוון. לכן, מבחינת פוליטית מרקל לא יכולה הייתה לתת ליוונים שום הקלות.

הולך והופך לקשה יותר

למרקל יש בעיה נוספת. הכלכלה הגרמנית מראה סימני היחלשות בתקופה האחרונה, ומרקל גם יודעת שאם לא תהיה התאוששות בשווקים האירופיים בזמן הקרוב היצוא הגרמני יפחת וימשוך איתו את כל המשק למשבר. בנוסף, מרקל יודעת שעם כל הכעס של הציבור הגרמני על חוסר הנכונות של היוונים לעמוד בהסכמי התשלומים, אם יוון תפשוט רגל הציבור בגרמניה יאבד את הסכומים שהבנקים וקרנות הפנסיה הגרמניות השקיעו ביוון.

מרקל יודעת שההפסדים הללו יהיו גדולים לא פחות מאשר המחיר שהגרמנים משלמים על התמיכה שלהם ביוון. גרוע מכך, פשיטת רגל של יוון עשויה לאותת שהאיחוד האירופי איננו גוף חזק כפי שהוא מנסה להיראות, מה שיוביל לחוסר אמון ברעיון האיחוד - חוסר אמון שעלול להוביל לכך שגם מדינות כמו ספרד, ואולי אפילו איטליה, ייאלצו לפרוש. בתרחיש כזה המשבר באירופה יהפוך עבור גרמניה לשפל כלכלי גדול, שכן כמחצית מהתוצר הגרמני מיועד ליצוא, ואם האירופים לא יקנו, אז לגרמנים לא יהיה למי למכור.

לכן, גם מרקל וגם סמאראס בחרו לשחק על זמן. סמאראס עשה זאת באופן מפורש כאשר הוא טען שממשלת יוון איננה זקוקה לכסף, אלא רק לכך שיאפשרו לה לעכב את ביצוע תוכנית הקיצוצים המתוכננת, עד שהמצב הכלכלי יתאושש ועד שהציבור היווני יוכל לעמוד בעוד גל של פיטורים במגזר הציבורי ובתשלומים של עוד מסים. אלא שהגרמנים לא השתכנעו, בעיקר בגלל שהם משוכנעים שהציבור ביוון מנהל את כל עסקיו בשוק השחור, ולכן ממשלת יוון אינה יכולה ולא תוכל לגבות עוד מסים בשום מקרה.

סמאראס אמנם טען שהיוונים יעשו כל שביכולתם כדי למנוע העלמות מסים, אבל ההבטחה הזאת כנראה לא הספיקה למרקל, מכיוון שהיא הסתפקה בהודעה שהגרמנים מבינים את הצרכים של יוון, אבל הם אינם יכולים לקבל החלטה עד סוף ספטמבר. בינתיים, הבהירה מרקל, היוונים חייבים להמשיך עם תוכנית הקיצוצים.

אבל המשחק על זמן הולך והופך לקשה יותר. ככל שהזמן יעבור, חוסר הוודאות הפוליטית ביוון ילך ויקשה על התפקוד של הממשלה, ולא ברור אם ממשלה חדשה תוכל לשמור על מדיניות שתאפשר הישארות בגוש האירופי. בנוסף, ככל שהזמן עובר השווקים מתכוננים לכך שיוון תעזוב את גוש האירו, ולכן הנזקים מעזיבתה הולכים וקטנים. לכן, למרות שבפגישה הזאת לא הושגה לכאורה כל החלטה, חוסר ההחלטה הוא בעצם הצהרת כוונות שמקרבת את יוון צעד נוסף לפרישה מגוש האירו. אם ההשלכות על אירופה יהיו בכיוון של הקלה או החרפה במשבר, עדיין לא ברור.

הכותב הוא כלכלן התנהגותי ופוליטי במכללה האקדמית נתניה