האם וינשטיין יגיש כתב אישום נגד ליברמן?

תיק ליברמן מתנדנד: היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, מצוי בהתלבטות מקצועית קשה, בשאלה אם להגיש כתב אישום נגד שר החוץ אביגדור ליברמן. ההתלבטות הקשה, שנחשפה בישיבות המקצועיות שניהל וינשטיין בלשכתו בתיק זה, היא הסיבה לעיכוב הנוסף בהחלטה הסופית אם להגיש כתב אישום או לסגור את התיק סופית, לאחר יותר מ-6 שנות חקירה וטיפול בפרקליטות.

ממידע שהגיע ל"גלובס" עולה כי ספקותיו של וינשטיין נעוצים הן במורכבות המשפטית בתיק, והן בעובדה שמדובר בפאזל עובדתי סבוך ביותר. עם זאת, וינשטיין איננו ניצב בהכרח בפני הכרעה דיכוטומית של סגירה לעומת הגשת כתב אישום, ועל הפרק עומדת גם בחירת סעיפי האישום, אם יוחלט להעמיד את ליברמן לדין.

תיק החקירה נגד ליברמן הוא אחד הקשים והרגישים שטופלו במערכת אכיפת החוק בשנים האחרונות. ואולם, מלבד הבעיות המשפטיות, שנחשפו בשימוע שנערך לסנגוריו של ליברמן ושלובנו בהמשך בסדרת התכתבויות בין הפרקליטות לבין הסניגורים, לכל החלטה מקצועית בתיק תהיה גם השלכה פוליטית מיידית. זאת, נוכח ההלכות השיפוטיות, שלפיהן עם הגשת כתב האישום יחויב ליברמן להתפטר מהממשלה, ואם לא יעשה כן - ראש הממשלה, בנימין נתניהו, יחויב לפטרו.

אם יוגש נגד ליברמן כתב אישום, ובהנחה שמשפטו יארך זמן רב, לא ניתן יהיה למנותו מחדש לממשלה שתקום לאחר הבחירות הבאות. עם זאת, כל עוד לא הורשע ליברמן בדין, אין מניעה לשבצו ברשימת מפלגתו "ישראל ביתנו" לכנסת הבאה, והוא יוכל להמשיך לכהן כחבר כנסת מן המניין במהלך ניהול משפטו.

תקבולי עתק

באפריל 2011, לפני קרוב לשנה וחצי, החליט וינשטיין להעמיד לדין את ליברמן, בכפוף לשימוע, בעבירות של מרמה והפרת אמונים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הלבנת הון והטרדת עד - אך לא בעבירות של לקיחת שוחד ושיבוש מהלכי משפט. מדובר בעבירות שבוצעו לכאורה על-ידי ליברמן במהלך כהונותיו כשר בממשלה וכחבר כנסת, בין השנים 2001-2008.

לפי ממצאי החקירה, לאחר פרישתו מתפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה בשנת 1997, החל ליברמן בפעילות עסקית בארץ ובעולם, באמצעות שתי חברות שהקים בישראל ובקפריסין. לפי החשד, לצד פעילותן של החברות, קיים ליברמן מערכות קשרים עם אנשי עסקים בארץ ובחו"ל, שכתוצאה מהם התקבלו בחברות הללו, ומאוחר יותר גם בתאגידים נוספים שהקים, כספים בשיעור-עתק, לרבות כספים שלא הגיעו כתוצאה מפעילות אותם תאגידים, "ולא שיקפו תמורה עבור פעילותם".

לקראת מינויו לשר ובמהלך תקופות כהונותיו הציבוריות לאחר מכן, קשר ליברמן לכאורה קשר עם עו"ד יואב מני לגיבוש תוכנית, לצורך המשך הפעילות הפיננסית, שלא כדין. השניים פעלו, על-פי החשד, באופן שיטתי ומכוון להסתרת הפעילות, תוך ביצוע מעשי מירמה שיטתיים ומתמשכים כלפי הציבור ומוסדות המדינה. "במקביל לכהונותיו הציבוריות, המשיך ליברמן לקיים את עסקיו הפרטיים, ובתוך כך המשיך גם ליהנות מהזרמתם של אותם תקבולים לחברות שבשליטתו, תוך הפרת חובות הדיווח על פעילותו האמורה ותוך הגשת דו"חות כוזבים על פעילותו ונכסיו", מסר משרד המשפטים ב-2011.

שימוש באנשי קש

לפי החשד, ליברמן הציג מצג כוזב כלפי הציבור ומבקר המדינה, ולפיו הוא מכר את כל זכויותיו בחברות, ואין לו כל נגיעה אליהן. זאת, על אף שהמשיך לקיים את עסקיו על-ידי אותם תאגידים, ונהנה מהזרמת אותם תקבולים לחברות שבשליטתו. זאת, באמצעות תאגידים חדשים שייסד או שרכש בישראל, בקפריסין ובאיי הבתולה הבריטיים, שנרשמו על שם אנשי-קש אחרים.

בשנת 2009 המליצה המשטרה, בתום חקירתה, להעמיד את ליברמן לדין בעבירות של לקיחת שוחד, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים, שיבוש מהלכי משפט, הטרדת עד והלבנת הון. חודשים אחדים לאחר שהמשטרה סיימה את חקירתה והעבירה את המלצותיה, ביקשה המחלקה הכלכלית לבצע השלמות חקירה.

במקביל החלו דיונים בשיתוף פרקליט המדינה, משה לדור, והיועץ דאז, מני מזוז. מזוז התלבט אם לקבל החלטה בתיק, לפחות החלטה עקרונית - לפני שימוע - עד תום כהונתו בינואר 2010, ואולם החליט לבסוף להותיר את הנושא ליורשו, וינשטיין.

ממשרד המשפטים נמסר: "תהליך קבלת ההחלטות בעיצומו ואין בדעתנו לפרט באשר לתכני הדיונים. כל פרסום בעניין זה הוא באחריות המפרסם בלבד".