האם היהודים שמפחדים מאיראן אובססיביים לשואה? ג'פרי גולדברג, אחד מפרשניה הבכירים של סוכנות בלומברג, מפרסם היום (ג') מאמר מעורר מחשבה (ולא מעט תרעומת) בדבר הקשר שבין הזיכרון הקולקטיבי של היהודים לשואה, לבין פרשנותם את אמירותיהם של מנהיגי אירופה - הקוראים להשמיד את ישראל - לחומרה, מתוך "טראומה" ואובססיביות.
גולדברג מצטט את מאמריו של רון רוזנבאום, מחבר הספר "להסביר את היטלר", הטוען כי הדיון בקרב ישראל והיהודים בדבר השואה - אשר הפכה לנושא השגור במיינסטרים - עשויה לגרום לרבים לחשוב כי רצח עם הוא אחד הנושאים הדחופים ביותר העומדים בפני האנושות, וכן כי השואה מלמדת לקחים ספציפיים לגבי האופן בו על היהודים לפרש רטוריקה של שנאה כלפיהם, כיום.
"אם היה ניתן לבדוק באלגוריתם את אופן הסבל שלנו, אולי ניתן היה לקבוע אמפירית שחלק מאיתנו אובססיביים לשואה", כתב רוזנבאום. "זה אחד מה"ממ-ים" האופנתיים ביותר, עבור מי מאיתנו שלא רוצה להתעסק בזכרונות הקשים ממחנות ההשמדה, לדבוק בחשש משואה שנייה".
עוד התעסק רוזנבאום בשאלה מטרידה, ודי מקוממת, לגבי התהיה הבאה: האם יש סימנים של "אובססיית שואה" באופן בו מפרשים ישראל והיהודים בעולם, את רטוריקת השנאה האיראנית כלפיהם?
"דמיינו לכם: לדאוג מהאפשרות של הכחדה, רק בגלל שהיטלר הוציא לפועל את איומי ההכחדה שלו", כתב רוזנבאום. אך האם הפחד אינו מוצדק? רוזנבאום משיב בציניות: "בוודאי, אין סיבה להיות מודאגים ממנהיגים אנטישמיים אשר שואפים להשיג נשק גרעיני ומאיימים בהשמדת ישראל, נכון?".
ובכל זאת, האם השוואה בין המשטר הנאצי למשטר האיתוללות האיראני, באמת במקום? ההסבר בין הרטוריקה הנאצית לרטוריקה האיראנית, היא שהאחרונה הרבה יותר בוטה. האיראנים קראו מספר פעמים להשמדת "המשטר הציוני", ומנהיג איראן עלי חמינאי כינה השנה את ישראל "גידול סרטני, אותו יש להסיר".
אז האם בסופו של דבר החשש של ישראל והיהודים מאיראן נובע מ"אובססיה", או שהוא דווקא מוצדק? גולדברג, וגם רוזנבאום, בוחרים להשאיר את השאלה הזו, בינתיים, ללא תשובה מובהקת.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
