מאות בתי-ספר בישראל זוכים בשם חינוכי: "בית-ספר פיס"

ב-11 בדצמבר 2005 התכנסה מועצת העיר תל-אביב והחליטה לשנות באופן רשמי את שמו של מוזיאון תל-אביב ל"מוזיאון תל-אביב על-שם אביבה וסמי עופר", חרף התנגדות ציבורית רחבה, גם אם טהרנית ומתחסדת. 20 מיליון דולר, הסכום שנידבה המשפחה, אמורים היו לגבור על הזעם.

חודש וחצי מאוחר יותר, כשנראה היה שהסערה מסרבת לדעוך, בוטלה התרומה, והשלט השנוי במחלוקת הוסר כלא היה. שמו של בעל הון לא צריך להתנוסס במקום כזה, טענו כמנצחים שוחרי התרבות והצדק, בטח לא בעסקה שכללה סעיף אזהרה בטאבו.

כמה אירוני להיזכר בסערה הזאת, סערה בכוס תה בפרספקטיבה של חצי עשור, כשלוקחים בחשבון שכמה שנים מוקדם יותר התקבלה החלטה הרבה יותר שנויה במחלוקת, עם הרבה יותר השלכות, בלי שהדבר גרר גל של הפגנות ומאמרים חוצבי להבות.

זה קרה בינואר 2002. אריאל שרון ראש ממשלה, סילבן שלום שר האוצר, ואברהם כץ-עוז הוא יו"ר מפעל הפיס. השלושה מודיעים בחגיגיות כי הכנסות הפיס יופנו לראשונה גם לטובת בניית כיתות לימוד. הפיס יקבל היתר להגרלות נוספות, והמדינה תקבל יותר בתי-ספר.

דיל שכולם מרוויחים בו לכאורה: הורים, תלמידים וקבלנים. מי בכלל חשב על המהמרים, אלה שיגרדו את כרטיסי ההגרלה החדשים וישלשלו עוד מטבע ועוד שטר כדי לזכות בפרסים גדולים עם סיכויים קלושים. יש מי שקורא לזה מס של עניים, ואלפי בתי-ספר חדשים קרויים מאז על שמם.

טוב, זה לא מדויק. למעשה, כל בית-ספר שנבנה מאז אותו דיל כלל שם בולט אחד וברור: "בית-ספר פיס". לא בית-ספר רוגוזין, בית-ספר רבין או בית-ספר ביאליק - השמות השחוקים והלא חשובים האלה הופיעו, אם בכלל, באותיות קטנות, לעתים במיקום צדדי. בחזית בית-הספר אין מקום לספק מי בנה את המקום, מי השפריץ את השליכט שעל הבטון, מי יהיה הגורם הראשון שעליו הילד שלכם יחשוב רגע לפני הצלצול: פיס. מפעל הפיס.

813 בתי-ספר וגני ילדים כאלה נבנו על-ידי הפיס מאז 2002, ואלה כוללים 7,300 כיתות. העלות הכוללת: 4 מיליארד שקל. את השלטים הגדולים לא תוכלו לפספס, אם בין רחובות צפופים ואם בנסיעה על כביש החוף. הם בכל פינה: ברעננה, באשדוד, בנתניה, בתל-אביב, באום אל-פחם, בטורעאן, בנתיבות, בבית-שמש, ביבנה - איפה לא. פיס בכפר, פיס בעיר, פיס הופך עני לעשיר.

זה אולי לב העניין: לא עצם העובדה שמפעל הפיס בונה בתי-ספר (הוא הרי בונה גם מתנ"סים, היכלי תרבות ומועדוני קשישים) - אלא הנראות, הבוטות של השלטים והיומרה לקרוא למוסדות חינוך על שם הפיס; ניכוס התשתית הפיזית לצורך הקמפיין המשומן של ההגרלות. הרי יש הבדל בין אדם בן 80 שנכנס למועדון קשישים, והוא יודע שלפעמים צריך פיס בחיים - לבין תלמיד כיתה א', שאין לו שום סיבה לחשוב שהעולם הרבה יותר ציני ממה שסיפרו לו.

"כל המבנים שמקים מפעל הפיס נושאים את השם של המפעל, כדי שיידעו לאן הולך הכסף", מסבירים לנו במפעל הפיס. יחד עם זאת, הם אומרים, יו"ר הפיס, עוזי דיין, הוא שביקש לאחרונה מיוזמתו להוביל מהלך שבו השלטים של הפיס יהיו בעתיד צנועים יותר, לפחות ביחס לשלטים האחרים שיישאו שמות שלא מזכירים את מפעל ההגרלות. זה עניין של נראות, אמר דיין לאנשיו.

מתי זה יקרה? לא ברור. מה שבטוח, לפיס אין באמת אינטרס לעשות את זה. בתי-הספר האלה, יחד עם המרכזים הקהילתיים, הפכו עם השנים לשלטי ענק, פרסומת חינם בלב הערים, כשבתוכם קהל צעיר ושבוי.

התלמידים האלה לא זקוקים לתשדיר המפורסם עם אראלה מהפיס, זו שמתקשרת לבשר על עוד זכייה במכונית או סתם חצי מיליון לכיס. בכל בוקר, כשהקטנטנים האלה מתקרבים לשער בית-הספר, הם יודעים דבר אחד: "בזכות הפיס". המתקן היפה הזה, החדיש, עם מגרש הכדורסל הצמוד - זה לא מהמסים של אבא ושל אימא, זה מהטופס שמילאה הדודה מחדרה.

מי כאן הריבון

במפעל הפיס לא אשמים. המדינה הטילה על מפעל להימורים לבנות בתי-ספר, והם בנו בתי-ספר. ומהרגע שבתי-הספר שלהם, של הפיס, ככה הם גם נראים. לכאורה הפיס הוא רק הקבלן, אין לו זכות על המקרקעין, אז מי הוא שיתלה שלטים בגובה של בניין?

אלא שזה הרבה יותר מורכב מכך: הרשויות המקומיות, שהן הריבון במקרה הזה, הן חלק מהמפעל. הן מרכיבות את המרכז לשלטון מקומי, שהוא למעשה בעל השליטה בפיס. רוב הדירקטוריון של הפיס מורכב מראשי רשויות, שנהנים מכספי הפיס ומהתמיכות שלו. אז לבית-הספר יקראו בית-ספר פיס. אף אחד לא ימות מזה.

ומה חושבים על כל זה במשרד החינוך? הם הרי לא אחראים, כידוע, על בניית בתי-הספר, אבל הם בטח אחראים על התלמידים שמבלים בהם כמה שעות ביום. שר החינוך גדעון סער מנצל כל הזדמנות כדי לדבר על ערכים ועל מורשת, אז חשבנו שלמשרדו ודאי יהיה משהו ערכי לומר על הסיפור. הנה התגובה שקיבלנו, תחזיקו חזק: "מפעל הפיס פועל בהתאם להגדרות השילוט של ההיתר".

בשנת 2011 שבר מפעל הפיס שיא נוסף בהכנסות, שהגיעו ל-4.7 מיליארד שקל. למרות הדיווחים על עלייה מתונה אך עקבית בשיעורי האבטלה, לא יהיה זה מפתיע אם שנת 2012 תסתיים בשיא חדש.

תלמידי ישראל, במיוחד אלה הלומדים ב"בית-ספר פיס", ילמדו שיעור מאלף בכלכלה. או כמו שאומרים שם במפעל: "שיידעו לאן הולך הכסף".