גן אימא: כך עובדים גני הילדים עם מעורבות הורית

רוב ההורים רוצים לשים בבוקר את הילד בגן, לקחת אותו אחר הצהריים ובאמצע לא לשמוע מהגן. הם מעדיפים שמישהו אחר יעשה את העבודה ושלהם יהיה שקט", אומרת תמי עמית, מטפלת באמנות בת 39 מהרצליה. "גם מהמחאה החברתית השתקפה הפנטזיה שמישהו אחר יעשה בשבילנו את הדברים - למשל, משרד החינוך. אבל זה לא עובד כך. ההורים צריכים לעשות את הדברים בפועל, זאת האחריות שלנו".

עמית לא רק מדברת אלא גם עושה: את אכזבתה מאיכותם של הגנים הפרטיים בסביבת מגוריה היא תיעלה למסלול מעשי כאשר ייסדה לפני כארבע שנים, יחד עם שלוש משפחות נוספות, את גן מעורבות ההורים "ברל'ה". "כל משפחה נתנה לגן הלוואה של 15 אלף שקלים, שכרנו מבנה בשכונת נווה ישראל ורכשנו ציוד", היא משחזרת. "בהמשך בחרנו צוות ובכל שנה מצטרפות משפחות נוספות. כולן משתתפות בניהול הגן".

גני מעורבות הורים קיימים בישראל מאז שנות ה-80, אולם נדמה שבשנים האחרונות יש הרבה יותר מהם. בעוד בגנים "קונבנציונליים" מעורבות ההורים נדחקת לשוליים, לעתים קרובות בעידודם, בגני המעורבות ההורים הם חלק מחיי היומיום. ההבדל הזה רחוק מלהיות קוסמטי: אם בגנים הרגילים, משימה שאליה נדרשים ההורים - מעוגות לקבלת שבת ועד רחמנא לצלן חברות בוועד - יוצרת התנגדויות ואף כעסים, בגני המעורבות ההורים מוכנים לעבוד קשה בתמורה ליכולת להשפיע על כל מה שנעשה בין הקירות שבהם מבלים עולליהם את רוב שעות היום.

"במקום להפקיד את חינוך ילדינו בידי נשות מקצוע ש'זהו תפקידן', ניתן להחזיר את חינוך הילדים לידינו", מכריזה אפרת וולפסון, בת 30 ממושב שדמה ואחת ממייסדות 'גן הורים', שלדבריה מהווה "אלטרנטיבה לתרבות החברתית השלטת סביבנו, של הישרדות, רמיסת החלשים, תחרותיות, חומרנות, אלימות מילולית ופיזית וכו'". הגן שהקימו וולפסון ושלוש אימהות נוספות פועל במודל אחר מזה של גן "ברל'ה": במקום להעסיק צוות, ההורים משמשים בתפקידי הגננות השונים.

"ברל'ה" ו"גן הורים" מייצגים שני מודלים של גני מעורבות שמתחילים את מסלולם החינוכי כמעין "קבוצות רכישה" קטנות ואידיאולוגיות. כלל ההורים משמשים כבעלים וכמנהלים של הגן, המתקיים כמוסד ללא כוונת רווח - כלומר רק הצוות החינוכי שבו מקבל שכר. בשני המודלים האג'נדה ברורה: חינוך וטיפול איכותי לצד יצירת מקום שבו ירגישו העוללים הכי קרוב לבית וכן שותפות בכל ההחלטות המשמעותיות המתקבלות בגן: מהתכנים הנלמדים, מספר הילדים וטווח הגילאים שלהם; דרך טיב התזונה והמשחקים הנרכשים וכלה בבחירת הירקן שיספק את מיטב סחורתו לעוללים.

בגנים הללו, ההורים הם אלה שמטפלים בכל ההיבטים הניהוליים והלוגיסטיים. "הרעיון הוא שהצוות יהיה פנוי ויקדיש את כל זמנו לילדים", מסבירה עמית מגן ברל'ה, שבו כל משפחה משתתפת באחת מהוועדות המנהלות את הגן: תחזוקה, תזונה, גיוס משפחות חדשות, גיוס צוות חינוכי, תרבות ועוד. "הגננת, למשל, לא מתעסקת בכלל עם כסף, בשביל זה יש גזברות. הורה אחד משמש כנציג ההורים והוא זה שאליו פונה הגננת בכל דבר - מזגן שהתקלקל, בעיה שמתעוררת מול העירייה, אוכל שצריך להזמין - והנציג מתפעל את ההורים האחראים על התחום".

ההחלטות בגנים מתקבלות בהצבעה דמוקרטית או מתוך הסכמה של כולם, דבר שמצריך לעתים ישיבות ארוכות לתוך הלילה. כך או כך, הגנים הללו אינם סובלים מתופעת לוואי ידועה בגנים אחרים, שבהם הגננת או בעלי הגן מנחיתים על ההורים בשורות שונות ומשונות. "בשום גן אחר הגננת לא תשאל את ההורים מה הם מעדיפים - להגדיל את הקבוצה ולהשאיר את שכר הלימוד על כנו או להישאר קבוצה קטנה ולהעלות מעט את המחיר", מציינת עמית. "השקיפות היא מלאה ואין מצב שהורה מגיע בבוקר ומגלה שהחליפו סייעת".

נשמע טוב? "לפי ההתרשמות שלי, 90% מההורים מאזור הרצליה ורמת השרון ממש נרתעים ואומרים - 'מה אנחנו צריכים את כאב הראש הזה'. יש קושי לגייס משפחות חדשות לגן", מודה בכנות עמית, שבנה הבכור סיים שלוש שנים בברל'ה ובנה הצעיר יחל השבוע את שנת הלימודים בגן, שכולל 17 ילדים בגילים 4.5-2 ולא פחות מחמישה אנשי צוות.

"הצד הנהדר והאיכותי של הגן בא עם הרבה השקעה וזה תובעני. זה כרוך בהרבה בלבול מוח ולפעמים יש דאגות וחרדות, למשל, אם לא מוצאים גננת עד הרגע האחרון כמו שקרה לנו בעבר. אנשים גם לא רוצים לבוא כל חודשיים לאסיפת הורים, להיות אחראים על נושאים מסוימים ולבוא לעבוד בגינה בימי שישי בבוקר. גם לי לפעמים יותר מתחשק ללכת לבית קפה, אבל הפעילויות המשותפות גורמות לילדים להרגיש שייכות ואחריות כלפי הגן - זה שלהם ויש קשר ישיר לבית שלהם. ואם אנחנו לא נתפעל את הגן, לא נחזיק את עצמנו כלכלית ולא נגייס ילדים לשנה הבאה, זה לא יעבוד. זאת אחריות שלנו והיא הדדית. זה עניין של עלות-תועלת ואנחנו הורים שלוקחים אחריות על החינוך של הילדים שלהם".

מדור לדור

מילת הקסם בגני מעורבות הורים היא איכות. ההורים גורסים כי מדובר באיכות יוצאת דופן, מעל ומעבר למה שמקבלים בגנים אחרים, ובראש ובראשונה הכוונה היא לאיכות הצוות. "מרבית תשלומי ההורים מופנת למשכורות עבור אנשי צוות מעולים. אנחנו רוצים שהילדים שלנו יקבלו את הכי טוב שיש", אומרת דנה פלדמן-טסלר, בת 33 מתל אביב, אם לילד הלומד בגן מעורבות ההורים "גן פנדה". "אף אחד לא גוזר קופון בסוף היום. הכול נעשה רק לטובת הילדים".

"גן פנדה" נוסד לפני שש שנים על-ידי קבוצת הורים, ששכרו דירת גן בשכונת הדר יוסף, ומאז הוא עובר מדור אחד של הורים לבא אחריו. לומדים בו 19 ילדים בגילאים 4-2.5 שעליהם מופקדים ארבעה גננים וגננות. "הגן הוא ממש המשך של הבית. גם הילדים וגם ההורים מרגישים בו בנוח, ואחרי ניסיון לא טוב בגן פרטי רגיל, למדתי שהתחושות האלה לא מובנות מאליהן", מספרת פלדמן-טסלר, המשמשת כוועד ההורים ("אני עצמאית ועושה מיליון ואחד דברים וזאת בהחלט עוד עבודה, אבל אין לי ברירה - אני רוצה שלילד שלי יהיה חינוך טוב. זאת עבודה עם תמורה, את עושה ורואה שיש תוצאות").

"חיפשנו אנשי צוות שבאים מאהבה לילדים ושנהנים להיות איתם", מוסיפה עמית מ"ברל'ה". "פחות חשוב לנו הנושא הדידקטי ויותר שהילדים ירגישו שזה המקום שלהם, שיש מי שרואה אותם ומכבד אותם. נושא התקשורת, לדוגמה, מאוד חשוב לנו - בין הילדים לבין עצמם, שילמדו להסתדר ביניהם; בין הילדים לצוות ובין הצוות לבין עצמו. לא רצינו שיהיה מצב שבו יש גננת מובילה אחת שמנהלת את כולם ואומרת לילדים מה לעשות ולאן ללכת, ואחרת היא זו שמנקה ועושה את העבודות השחורות. זה נשמע טכני, אבל יש לכך משמעות חינוכית. הילדים רואים וקולטים הכול. אצלנו לכל הדמויות יש מילה, כולן משמעותיות והילדים יכולים לבחור לאיזו דמות הם מתחברים".

מבט קצת יותר ארוך טווח על גני המעורבות ניתן לקבל מאחד מחלוצי הגישה בישראל - "גן השלום", הפועל מאז 1992. כיום ממוקם הגן סמוך לנמל תל אביב ולומדים בו 27 ילדים בגילאי 5-2 שעליהם מופקדים חמישה אנשי צוות. הגננת המובילה בגן מאז הקמתו ועד היום היא רונית פילוסוף, המכונה בפי כול פילו, שהפכה במשך השנים לאורים ותומים בנושא. פילו מלווה ומייעצת לגני מעורבות הורים אחרים ומעריכה כי קיימים 35-30 כאלה בישראל, כמחציתם בתל אביב ובירושלים (לא כולל גנים שבהם ההורים משמשים כאנשי הצוות).

הפעילות בגן השלום מבוססת על ערכים של כבוד, שוויון והדדיות בין הילדים למבוגרים. הגישה היא להכיר ביכולתו, בכוחו ובקולו האישי של הילד ולראות בילדים שותפים שניתן גם ללמוד מהם. פילו מספרת שרעיונות שמעלים הילדים הם החומרים שמהם נרקחת תוכנית הלימודים, כולל למשל העלאת קונפליקטים, מציאת פתרונות יצירתיים ועידוד הסקרנות והחקרנות. מעבר לכך, כדי שהתבשיל הזה יצליח, דרושה גם מנה גדושה של אמון הדדי בין ההורים לבין הצוות ויכולות לשים גבולות וגם לסמוך.

- מהו המרכיב העיקרי שנדרש כדי שהמתכון הזה יצליח?

פילו: "הדיאלוג המתמשך בין השותפים העיקריים של המערכת - המשפחה והפדגוגיה. ככל שהדיאלוג יותר הדוק וערכי, כך יש יותר הצלחה ובכך הכול תלוי. השותפות בין הצדדים היא ברמה של ברית. זאת לא רק שותפות ניהולית, אלא גם שותפות בתכנים, כמו איך מתאימים את הטיול לנושא והאם יש צורך בעוד שכבה שתעבה את התוכן".

כמו גנים דומים אחרים, גם גן השלום שם דגש על הקהילה. "יותר ויותר גני מעורבות הורים מסבים את שמם לגני קהילה - שמורכבת מהגן, מהמשפחות ומהסביבה. אנחנו לא רואים רק את הילד אלא את כל המשפחה שלו ואת הסביבה שבה אנו חיים", מסבירה פילו.

"יש לנו ועדה של הורים שאחראית על הקשר עם הקהילה", מוסיפה פלדמן-טסלר מגן פנדה. "יש בהדר יוסף תחושה שזה הרבה יותר מסתם גן, תחושה של קהילה שמתגייסת לטובת נושאים חברתיים ואישיים. היה אצלנו, למשל, גל גדול של ילודה אצל אימהות מהגן. בגן אחר היית אומרת 'מזל טוב' ובכך זה היה נגמר. כאן הקהילה מתגייסת לעזור, להכין אוכל, לסייע למשפחה. האווירה המשפחתית היא שהופכת את הגן לאחר".

מבט מהצוות

השיטה שלפיה מתנהלים גני מעורבות ההורים מעלה את השאלות מה בעצם מכשיר הורים לבחור את אנשי הצוות ולהתוות את החזון החינוכי? לאן נעלמה ההכשרה הפדגוגית של הגננת וניסיונה בניהול הגן והצוות? והאם כל אחד יכול לעשות זאת במקומה?

"באמת לא תמיד מצליחים", מודה עמית מברל'ה. "במסגרת חבלי הלידה של השנה הראשונה, למשל, בחרנו גננת לא מתאימה. עם הזמן למדנו על מה לשים דגש, מה אפשר לסנן וכמה זה קריטי לקבל מידע מממליצים ולהקשיב גם לאינטואיציה. אנחנו לא אנשי חינוך, אבל אנחנו יודעים אלו אנשי חינוך אנחנו מחפשים. אנחנו בוחרים את הצוות בקפידה רבה ולמזלנו, מי שהובילה את הראיונות בשנתיים האחרונות היא אימא שבעצמה הייתה גננת בגן מעורבות הורים. את המועמדים המוצלחים פוגשת הגננת ואם כולם מרוצים, יש תקופת ניסיון".

פילו מוסיפה כי בגן השלום, "לרוב האנשים שמתנדבים לוועדה לחיפוש אנשי צוות יש רקע והבנה של מאפייני אישיות. חלקם פסיכולוגים, סוציולוגים או אנשים שעוסקים בניהול מערכות ארגוניות. הם מחפשים את מאפייני האישיות שמתאימים לרעיונות של הקבוצה".

- גננות נרתעות בדרך כלל מגני מעורבות הורים?

"בהחלט", אומרת עמית. "הרבה גננות מראש לא יבואו לגן כזה, הן פוחדות. זה נשמע להן כאילו יהיו להן ארבעים בוסים על הראש, שיכולים להגיד מה לעשות ולשגע להן את השכל. אבל זה בדיוק הפוך. אנחנו סומכים על הצוות לחלוטין ורק מורידים ממנו עבודה ועומס".

"עבור מחנך, זאת מערכת הרבה יותר מעניינת", מאירה פילו נקודה נוספת. "הוא צריך להבין את המערכת שהוא חי בה ובמקרה הזה, היא כוללת תכנים שמעסיקים את הצוות כמו איך חיים יחד עם המשפחות ואיך יוצרים קהילה".

- איך הצוות מסתגל לעבודה מול ההורים?

"זה לא תמיד פשוט", מבהירה פלדמן-טסלר מגן פנדה. "במשוב שערכנו לאחת הגננות, היא אמרה שלקח לה זמן להתרגל לכך שהיא אמנם הולכת הביתה בארבע, אבל לכל ההורים יש מפתח לגן ואנחנו מקיימים תורנות עד ארבע וחצי ואם צריך, גם יותר. גננת אחרת, שעבדה לפני כן בגן רגיל, אמרה לנו: 'אני צריכה לדבר איתכם על הילד, אבל עכשיו אתם מדברים איתי על החוזה שלי'. יש בזה משהו קצת מבלבל".

- כאילו היא עובדת אצלכם.

"אבל זאת ממש לא התחושה. לאנשי הצוות אצלנו יש אחריות מלאה על כל התכנים. אנחנו סומכים עליהם לחלוטין והם אלה שעושים את הגן לכל-כך נפלא".

- מה לגבי מריבות וחיכוכים בין ההורים לבין עצמם? עם מעורבות שכזאת, קשה להאמין שזה פוסח על הגן.

"נכון שיש מי שעושה יותר ויש מי שפחות, אבל זה לא מגיע למריבות. לעתים יש מחלוקות - אימא אחת תעדיף להשקיע את הכסף באוכל בריא יותר והשנייה בחוג נוסף, וזה עובר להצבעה. הכול נלקח בפרופורציה, עדיין זה הגן של הילדים והכול נעשה לטובתם".

"לא אגיד שאין תסכולים", מאשרת וולפסון מ"גן הורים", אם לבת חמש ולבן שלוש. "יש אנשים שנותנים יותר ויש שפחות. אבל תמיד יצאנו מזה, פתרנו את הדברים והחברות נשמרה. המפתח לכך הוא לדבר על הדברים כל הזמן, ישר לבוא ולהגיד ולהימנע משיחות מאחורי הגב. לכן קיימנו ישיבות צוות כל שבועיים-שלושה ולא השארנו דברים בבטן".

מ-150 שקלים ועד 3,000

שכר הלימוד בגני מעורבות הורים נע לעתים קרובות בטווח של גנים פרטיים אחרים. התשלום בברל'ה עומד על כ-2,800 שקלים לחודש, בגן פנדה הוא מתקרב ל-3,000 שקלים וכשפילו מגן השלום נשאלת על התשלום היא אומרת: "אין לי מושג, ואני רואה בכך פריבילגיה אגדית". נציגת ההורים בגן משלימה את התמונה: 2,950 שקלים בחודש.

"הילד שלי בן 4 ויכול כבר ללמוד במסגרת עירונית, אבל אני בוחרת לוותר על דברים אחרים ולממן את לימודיו בגן, כי חינוך זה אלף-בית בחיים", אומרת פלדמן-טסלר. ואילו בברל'ה עמלו בשנה האחרונה על כך שמשרד החינוך יכיר בגן כעמותה, דבר שאמור להקנות לחלק מהילדים השתתפות חלקית בשכר הלימוד.

וולפסון מ"גן הורים" בשדמה, שהחל לפעול לפני שנתיים וכלל אשתקד שמונה ילדים בגילאים 5-2.5, נוקבת בסכום מעורר קנאה: 150 שקלים בחודש בלבד לכל ילד, כולל אוכל.

- איך הצלחתם לעשות את זה?

"קודם כול, לא שכרנו אנשי צוות. בכל יום שובצו לסידור העבודה בגן שני הורים, מתוך מאגר של כל האימהות ושני אבות. הורים אחרים שובצו לתורנויות אחרות כמו בישול. את הגן הקמנו בתוך 'כיפה' גדולה ('דום') בשטח המשק של המשפחה שלי ובכך חסכנו תשלום על שכירות. מעבר לכך, שכר הלימוד הוא חלק מתפיסה חינוכית. זה גן מאוד מינימליסטי, אבל לא חסר בו דבר. יש בגן צעצועים שחלק בנינו בעצמנו. היו לנו, למשל, שאריות של קרשים מחלונות שבנינו, אז הבאנו נייר שיוף והכנו קוביות עם הילדים. פעם בחודש מתקיים במושב שוק קח-תן, שם רוכשים דברים ממש זולים; וחוץ מזה, הרבה אנשים פשוט הביאו לנו ציוד וכלי אוכל. הרעיון הוא לחשוב באופן יצירתי איך להשיג דברים ללא עלות ורצוי מכך - איך אפשר לעשות אותם עם הילדים".

- ואיך הורים עובדים מצליחים לפנות זמן רב כל-כך לטובת הגן?

"ההורים בגן שלנו עוסקים במקצועות שמאפשרים את זה, אף אחת מהאימהות לא עובדת 'תשע עד חמש'. חלק לומדים, חלק פרילנסרים, עובדים מהבית או עובדים בשעות אחר הצהריים. היתרון הגדול הוא שהדמויות המטפלות אינן זרות לילדים אלא הן מתוך הקהילה; הילדים רואים אותן גם בשעות אחר הצהריים ובסופי שבוע".

- איך גיבשתם את התכנים החינוכיים בגן?

"לא שקדנו על סדר יום נורא מגובש, כל הורה הביא לילדים מהעולם שלו. במקרה או שלא במקרה, להורים המעורבים יש עולם תוכן עשיר - יש למשל מורה למוזיקה ולתנועה ואימא שתופרת ועוסקת באמנות. לא היינו צריכים ללמד אותם שום דבר אלא פשוט לחיות איתם. אנחנו לא חושבים שילדים צריכים ללמוד על עונות השנה מפלקטים אלא פשוט להיות בטבע, ושם הגן נמצא".

החיסרון הגדול של גן כזה הוא התלות בכל אחד ואחד מן ההורים. זאת גם הסיבה שבעטיה הגן לא ייפתח החודש: שתי אימהות לא יוכלו לקחת חלק בתורנות בתקופה הקרובה ולכן הגן, מעריכה וולפסון, ייפתח בעוד כמה חודשים ואם לא תהיה ברירה, רק בספטמבר הבא. בינתיים, חלק מהילדים עברו לחינוך ביתי מלא. "זאת רק חופשה מאולצת", מחייכת וולפסון. "כל אחד מההורים המעורבים עבר תהליך התפתחותי משמעותי, גם כהורה וגם כאדם. עשינו מסע מדהים של שנתיים והוא יימשך בקרוב".