מסעדת "גוצ'ה" מפשלת גם בים וגם ביבשה

יבשה:

הדיינר של גוצ'ה

לפני כמה ימים עיצבנו אותי. רק קצת, אבל עיצבנו.

סלט חסה ב-49 שקל.

נכון, קראו לו סלט קיסר אבל שום דבר בו לא היה קיסרי. חסה, קרוטונים, גבינת פרמז'ן ורוטב. ו-49 שקל.

אז נכון, הדיינר החדש של גוצ'ה ברחוב אבן גבירול בתל-אביב לא המציא את ז'אנר ה"סלט במחיר ארוחה" ואפילו לא את החוצפה לגבות את הסכום המפלצתי הנ"ל גם על סלט חסה, כן או לא קיסר. לצורך העניין אדגיש מיד שהעצבים שלי מופנים אם כן לא רק לבעלי הבית של גוצ'ה אלא לכל, או רוב, בעלי המסעדות בישראל באשר הם.

נדמה לי שכל הקובלנה הזו לא הייתה מתעוררת בי אם לא הייתי שם לב לעובדה המשעשעת, שזו דרך יפה וסלחנית לכנות עובדה מצערת כמו זו שארוחת הילדים שאכל בני הצעיר עלתה רק 41 שקל. והיא הייתה מצוינת. מה שקשה לי לומר על הסלט שלי. המבורגר עסיסי, צ'יפס דק ופריך כמו שצריך, שתייה וגלידה לקינוח וכל זה בשמונה שקלים פחות מהקיסר המהולל שלי, ירום הודו.

סלט הקיסר (שאם הייתי רוצה אגב, לצרף לו גם קצת עוף הייתי נדרש להוסיף עוד שמונה שקלים), היה בסדר. אלא שתמורת 49 שקל נדמה לי שמותר לי לרצות קצת יותר מבסדר. כמו למשל שיכינו את הסלט מלבבות חסה ולא מהעלים החיצוניים הירוקים והמרירים וגם הנבולים קמעה.

וחוץ מזה מרקיז, סליחה, קיסר, הכול בסדר.

המבורגר "קום איל פו"

הדיינר של גוצ'ה, רשת מסעדות הדגים ופירות הים החצי מהירה (הסבר בהמשך), החל את דרכו כסניף נוסף של אותה רשת פופולרית, שרבים מגדירים אותה כאחת ממסעדות ה"תמורה בעד הכסף" הטובות בעיר. באיזשהו שלב החליטו פרנסי הרשת להפוך את הסניף הזה לדיינר אמריקני, ובהתאם לכך להעביר את מירב תשומת הלב של המטבח ושל הסועדים למנות בשר קלאסיות. הדגים ופירות הים עדיין כאן, כמובן, אבל במינונים צנועים בהרבה.

בני הבכור הזמין קרפצ'יו בקר והמבורגר עם כבד אווז, לא פחות. הוא שאמרתי, בחור רציני.

הקרפצי'ו היה קרפצ'יו. עוד קרפצי'ו. סביר. שום דבר לכתוב עליו הביתה. לא טוב ולא רע. ההמבורגר היה גדול ועסיסי והגיע מלווה בלחמנייה רכה, עגבנייה, בצל, חסה וצ'יפס. "קום איל פו". כבד האווז שהתלווה לקציצה היה לעומת זאת מעט רכרוכי, שלא באשמתו. מאז שהפסיקו לפטם אווזים בישראל (מהלך מבורך, לפני שאתם מתנפלים עליי), נאלצים כל חובבי הנתח המושחת והלא מוסרי הזה, להסתפק בכבד קפוא שהופשר. התוצאה בהתאם. נדמה לי שהיה זה כבד האווז האחרון של בני שהבין בעצמו בדיוק את מה שהסברתי עכשיו.

קינחנו בגלידה של הקטנצ'יק ובעוגת שוקולד סטנדרטית.

וכן, אם לא הבנתם עד עכשיו, אני שיחקתי אותה דוגמנית-על והסתפקתי בסלט הקיסר היוקרתי שלי. אבל טעמתי הכול כמובן.

הדיינר הוא מקום גדול ומרווח ואכן מאוד "דיינרי" ברוחו האמריקנית. השירות היה קשוב ומצוין והאווירה מדליקה. למי שעוד לא הבין את ההקדמה הארוכה בדבר ארוחות עם הילדים, הנה לכם ההסבר - נדמה לי שילדים מאוד ייהנו כאן, בדיוק כמו שילדיי שלי נהנו.

כשלעצמי, לא הייתי בא לכאן שוב בלי הילדים. אבל זה אני כאמור.

אבל בחייכם, בעלי גוצ'ה דיינר וכל שאר מסעדות העיר, תעשו משהו עם מחירי הסלטים. אנחנו אולי פראיירים אבל לא עיוורים. בינתיים. עד שכבד האווז ינקום את נקמתו המוצדקת.

הדיינר של גוצ'ה: אבן גבירול 14, תל-אביב, 03-6911603. א'-ד': 12:00-02:00, ה': 12:00-03:00, ו': 11:00-02:00, שבת: 11:00-03:00

מחירים:

ארוחת ילדים - המבורגר, צ'יפס, שתייה וגלידה: 41 שקל

סלט קיסר: 49 שקל

קרפצ'יו בקר בעסקית: 12 שקל

המבורגר "רוסיני" עם כבד אווז: 73 שקל

1/3 בירת פילזנר צ'כית מהחבית (מצוינת): 22 שקל

ים: גוצ'ה דיזנגוף

כן, גם במסעדת גוצ'ה עצמה, בסניף הראשון בדיזנגוף שנשאר נאמן למורשת פירות הים והדגים, ביקרתי עם שני בניי. תבעו אותי, כמו שאומרים באנגלית.

אבל אם בדיינר, להוציא את סוגיית המחיר, נהניתי למדי, במגבלות הז'אנר - והן קריטיות לקביעת גזר הדין - הרי שכאן מזל גדול הוא שלקחתי איתי את הילדים. משפטם, לפחות זה של הקטן, היה הרבה יותר חנון ורחום.

סניף דיזנגוף של רשת גוצ'ה הוא אחת המסעדות הכי עסוקות שאני מכיר. גוצ'ה מעולם לא התיימרה להיות מסעדת גורמה. אבל אפילו בלי שום כוונה כזו, עושה רושם שמישהו כאן קצת מזייף.

ארוחת הילדים של הקטנצ'יק כללה המבורגר קטן ויבש. להזכירכם, בסניף הדיינר דווקא יודעים להכין המבורגר טוב אפילו לילדים. הצ'יפס היו סמרטוטיים ורק גלידת הווניל לקינוח הייתה לא רק טובה אלא אפילו מצוינת וכללה וניל אמיתי.

בני הבכור הזמין טונה צרובה מצופה בגרגרי פלפל. מנה זערורית ויקרה אבל סבירה.

אחר כך המשכנו, הוא ואני, בעוז אל עבר העיקריות. הפיש אנד צ'יפס שלו היו מהעצובים ביותר שאכלתי בארץ. להזכירכם אנחנו עדיין בישראל, וכמעט אף אחד ממילא לא יודע להכין כאן טוגני דגים כמו שצריך. אבל זה היה השיא. דגים משועממים מעצמם ועייפים כל-כך לא פגשתי זה זמן רב. ממסעדה שמנות הדגל שלה היא קונוסים של שרימפס וקלמרי מטוגנים עם או בלי צ'יפס, הייתי מצפה לקצת יותר מאמץ. גם הדג הגיע בקונוס נייר ולווה באותם צ'יפס רכרוכיים של ארוחת הילדים.

אני ניסיתי את המוקיקה הברזילאית שהמסעדה גאה בה עד בלי די . מחבת ברזל גדולה מלאה קלמרי, שרימפס, צדפות מול, רצועות קישואים, גזר ופלפלים ברוטב אדום בעל חריפות עדינה, המורכב מחלב קוקוס, צ'ילי, עגבניות, בזילקום וכוסברה, מלווה בצלחת אורז לבן.

בניגוד לשני בניי, אני כבר לא ילד, לפחות בכל הנוגע לאוכל. לכן אין שום תקווה שמי שמתמחר את המנות שלו בהגינות יחסית (אם כי הרבה פחות הגונה וזולה מכפי שדימויה העממי משהו של המסעדה הזו מכתיב או אמור להכתיב), ישתמש בפירות ים טריים. בזה זה מתחיל ובזה זה נגמר. וזה מה שמגיע לי. ובכל זאת, חסר כאן איזה מעוף ועוקץ שאפשר היה אולי להשיג בעזרת תיבול מעט יותר אגרסיבי המתאים למנה כזו.

קינחנו בגלידה של הקטן ובעוגת שוקולד סבירה. מישהו מפשל בגוצ'ה, כבר אמרתי?

מסעדת גוצ'ה: דיזנגוף 171, תל-אביב. 03-5222886. א'-שבת 12:00-01:00

מחירים:

טונה צרובה: 43 שקל

ארוחת ילדים: 39 שקל (אולי בגלל זה היא הייתה פחות טובה מהדיינר?)

פיש אנד צ'יפס: 55 שקל

מוקיקה: 75 שקל

עוגת שוקולד: 37 שקל