הישרדות זה לא רק בערוץ 10

לכאורה, השבוע הזה שמגיע אל קצו, היה שבוע קריטי בתולדותיו של ערוץ 10. ביום ראשון, אם לא יהיו התפתחויות של הרגע האחרון, יחולט הכסף שחייב הערוץ למדינה, ואולי בניגוד לכל התחזיות, כן ייסגר ערוץ בישראל.

אלא שאסור להתייחס לזה כסיפור ברנז'אי של ערוץ טלוויזיה אחד בגבעתיים. למה שקורה בימים אלה לערוץ משמעויות רחבות הרבה יותר, ואלה צריכות להדליק נורה אדומה לכל אזרח ישראלי.

 הישרדות

זה לא הסיפור של ערוץ 10, זה הסיפור של תעשיית התקשורת בישראל. אין זוהר ואין בוהק במדיה הישראלית. הסיפור של 10 הוא במידה לא מועטה גם סיפורו של "מעריב", בשינויים קלים בלבד. יותר מדי גופי תקשורת, עוינים זה לזה, על עוגה קטנה מדי ומעט מדי צרכנים. היום זה הזכיין הזה, מחר זה זכיין אחר. ברגע שאחד ייפול, טור הדומינו הזה לא יפסיק.

זו תעשייה שבנויה על תנודתיות שוק הפרסום, וכל אימת שזה יורד באחוזים קלים, מישהו בה נקלע למשבר. היום כולם במשבר. גם הזכייניות החזקות יותר של ערוץ 2 וגם חברת החדשות של הערוץ. המסך נראה נהדר, הרייטינג מרקיע שחקים, אבל אף אחד לא מצליח לתרגם את זה לכסף, וגם שם מקצצים וחותכים ומפטרים.

בחוקי ההסדרה הקיימים היום במדינה ישראל, אין שום הכרה בחשיבות האופק הכלכלי לגופי תוכן. להפך, הגופים השונים מוגבלים ומסורסים, ואם יש משהו שהפוליטיקאים לא הצליחו (או רצו) להפנים בכל שורת המשברים האחרונים, הוא שיש כאן צורך בשינוי שורשי ועמוק - לא נקודתי לגוף תקשורת כזה או אחר - אחרת לא תישאר פה עיתונות בכלל.

זה לא הסיפור של ערוץ 10, זה הסיפור של שוק העבודה המקומי. כי הרי מי הם עובדי ערוץ 10? אלה בדיוק אותם אנשים שרק בחודש שעבר צוירו בפרופיל של המובטל החדש, כפי שניתחו אותו הפרשנים הכלכליים.

אנשים משכילים, צעירים, שלהם משפחות צעירות ומשכנתא טרייה, שמשתכרים הרבה פחות ממה שראוי על-פי שעות וכמות עבודתם. בתעשייה שהם עובדים בה, חריצות וכישרון לא מביאים בהכרח אופק, ומוטיבציה ונאמנות לא מספקים ביטחון תעסוקתי. הם שבויי הגחמות והקשיים של בעלי מניות ומקבלי החלטות. אם הם יאבדו את מקום עבודתם, לא רק שייאלצו למצוא מקום חדש, הם ייאלצו להמציא את עצמם מחדש.

זה לא הסיפור של ערוץ 10, זה הסיפור של האנשים שמנהלים לנו את המדינה. יש פרט שחשוב מאוד לזכור בכל עת שקוראים כותרת הקשורה לכך שראש הממשלה לא עוזר לערוץ להתקיים: בימים אלה עדיין מתנהל, באופן פעיל, הליך גישור בין ראש הממשלה ורעייתו ובין ערוץ 10.

את הליך הגישור מנהל השופט העליון בדימוס תיאודור אור, והוא אמור להגיש מסקנותיו בראשית החודש הבא לבית המשפט - ממש בזמן שהרשות השנייה תחלט את הכסף לערוץ. בהודעתו אמור אור להסביר אם צלח ההליך או שיש צורך בעוד זמן. הצדדים פנו לגישור, לאחר תביעה שהגיש הזוג נתניהו נגד רביב דרוקר וחדשות הערוץ על התחקיר שכונה "ביבי טורס".

במילים אחרות, המשבר של ערוץ 10, שהכתובת הברורה שלו היא לשכת, ואולי אפילו בית, ראש הממשלה, מתנהל במקביל לחלוטין להליך אישי לחלוטין של ראש הממשלה נגד הערוץ. הגישור לא פסק לרגע, וההתאמה בין שני הדד ליינים, לכל הפחות מדאיגה. האם ההחלטה באשר לעתידו של ערוץ 10 לא קשורה כלל לשר האוצר או לשר התקשורת, אלא תוכרע על-ידי השופט תיאודור אור? (בערוץ 10 סירבו להגיב, ובלשכת ראש הממשלה אמרו כי הנושא לא ידוע להם).

זה לא הסיפור של ערוץ 10, זה הסיפור של כל אחד מאיתנו. הטלוויזיה היא תמיד החיישן למה שקורה בחברה. זה לא רק משחק המילים המתבקש סביב שמה של תוכנית הדגל "הישרדות". זו העובדה שמי שיביט בנו מבחוץ, יראה שהכול נהדר - שעשועים ופרסי ענק. אך הירידה לפרטים - המבט אל מאחורי הקלעים - מגלה כמה באמת קשה כאן וכמה קטנים הם הסיכויים לשרוד בכבוד.