גראנד חלטורה

רפא נדאל רואה את היו.אס אופן בטלוויזיה. הפציעות ברגליים הכריעו אותו. תוצאה של עומס בלתי סביר של 705 משחקים עד גיל 26. המשחק האחרון שלו היה לפני 65 ימים, ולא ברור מתי יעלה שוב על המגרש. אבל כל זה לא מנע ממנו להגיד כן לבנק ההשקעות הצרפתי BNP Paribas שמממן את טורניר הראווה שייערך באולם המדיסון סקוור גארדן בניו יורק ב-4 במארס.

הסיבה: אף אחד לא אומר לא למשחק ראווה של שעתיים שבו מובטח לו צ'ק של 1.5 מיליון דולר, גם אם הרגליים שלו קצת מתפרקות.

הטורניר במדיסון סקוור גארדן נחשב לטורניר הראווה הגדול בעולם. בעונה שעברה הצליחו המארגנים להביא לקהל את רוג'ר פדרר ואנדי רודיק, ובנוסף משחק נשים בין מריה שראפובה לקרוליין ווז'נייקי. המדיסון סקוור גארדן היה מפוצץ ב-20 אלף איש, הטלוויזיה שידרה חי, והכסף זרם. השנה הלכו על "ערב לטיני" כששיבצו את נדאל הספרדי מול מרטין דל פוטרו הארגנטיני; בנשים הלכו על סרינה וויליאמס-ויקטוריה אזרנקה.

הסיפור עולה לכותרות דווקא עכשיו במהלך היו.אס אופן, בגלל נדאל שהתקשה לסרב לחברה מסחרית ולטורניר פרטי בזמן שהוא לא משחק בסבב המקצועני. והוא מעלה מחדש את הכוח של טורנירי הראווה בעולם ואת הכספים הנוספים ששחקני טניס עושים, שלעתים מתגמלים אותם יותר בנדיבות מטורניר מקצועני.

נדאל יקבל 1.5 מיליון דולר עבור השתתפות במדיסון סקוור גארדן. את הכסף הוא יקבל עבור משחק אחד ועבור עוד כמה שעות של צילומים ופעילות קידום מכירות שהתחייב עבור הספונסר. כהשוואה, מי שיזכה בשבוע הבא ביו.אס אופן ייקח פרס של 1.9 מיליון דולר עבור שבועיים עבודה מאומצת, בסביבות 20-25 שעות טניס נטו תחרותי על המגרש, הרבה לחץ ומריטת עצבים.

העניין השני שקשור לתגמול עבור הופעות בטורנירים כאלו הוא שהכסף בהם לא לגמרי ברור. מה שהופך אותם לעוד יותר כדאיים. הטבלאות הרשמיות שמפרסמות את סכומי הפרסים שטניסאים זוכים בטורנירים, כוללות רק את הכספים עבור פרסים בסבב המקצועני. נדאל עשה במהלך הקריירה 50.06 מיליון דולר מהופעות בטורנירים רשמיים. אבל כמה הוא עשה בנוסף מדמי השתתפות בטורנירים, ומטורנירי ראווה? מריה שראפובה החלה, ממש כמו קבוצות כדורגל, לצאת לסבב משחקי ראווה בתום כל עונה. ב-2009 היא בחרה את דרום אמריקה ויצאה לסבב של 3 משחקים במשך שבוע, בברזיל, צ'ילה וארגנטינה, שלפי פרסומים הכניס לה מיליון דולר. ב-2005 היא בחרה לאסוף את הכסף בסבב ראווה של שלושה משחקים ביפן. כשסוכנה נשאל כמה תמלוגים היא קיבלה עבור ההופעה במדיסון סקוור גארדן בשנה שעברה, הוא סירב להשיב.

שחקנים וסוכנים לעולם לא יחשפו את הסכומים האלו. למה? הטענה העיקרית היא שהכסף הזה "הוא לא לגמרי ברור" מבחינת הדיווח עליו לרשויות המס.

***

מי שנתן קצת מידע על הסיפור הזה הוא הטניסאי האמריקני ג'ון אייזנר, שאמר שהטורנירים הכי גדולים ומתגמלים מחוץ לסבב שכולם רצים אחריהם משוחקים באירופה ובמזרח התיכון, אח"כ ארה"ב. אייזנר ציין כי סכומים כמו אלו שיקבל נדאל במדיסון סקוור גארדן יכולים לקבל רק שלושה שחקנים כיום - נדאל, פדרר ונובאק דיוקוביץ'. "אם מישהו רוצה לשלם לו (לנדאל) סכום כזה, כנראה שהוא מקבל משהו בתמורה. הם לא מפסידים כסף על האירועים האלו", אומר אייזנר. כשנשאל אייזנר מה מצבו בסיפור הזה, הוא הודה שהוא משחק מדי פעם משחקי ראווה ומקבל עבורם כסף. אבל גם הוא לא היה מוכן לנקוב בסכומים.

היתרון של טורנירי הראווה הוא די ברור: המארגנים נהנים מרווחים בטוחים, לעומת טורניר ה-ATP שחלק גדול מהם מפסידים כסף. בטורנירי הראווה מקבלים את השחקנים הכי טובים למפגש אחד ראש בראש, משלמים רק למספר מצומצם של שחקנים, נהנים מיציעים מלאים (איזה ניו-יורקי יוותר על משחק בין פדרר לרודיק?), ולמעשה מדלגים על כל השלבים הגם ככה לא מעניינים שבטורניר רגיל מחויבים אליהם.

כדי למנוע מצב שבו שחקנים מקצועניים יעדיפו את החלטורה, קבעו ב-ATP חוקים ברורים לגבי השתתפות של שחקנים בטורנירים. אבל לא רק לטורניר גראנד סלאם שעליהם גם ככה שחקנים לא מוותרים, אלא אפילו נקבע כי טניסאי טופ-30 מחויב לשחק במהלך שנה לפחות 4 טורנירי ATP-500, שהם טורנירי דרג ארבע מבחינת כמות הניקוד והכסף בהם (אחריהם יש את טורנירי ATP-250, ואחר כך כבר הצ'לנג'רים).

***

הבעיה עם טורנירי הראווה היא רק חלק מהסיפור. שחקנים היום מעדיפים ללכת לכל מקום שיש בו כסף על חשבון הסבב. ליגות מקומיות, ליגות זרות, וכו'. מקומות שבהם הפיקוח על הכסף הוא קלוש. בעיקר שחקני דרג שני ושלישי שלא מתפרנסים בכבוד גדול מדי בסבב המקצועני. כדי למנוע ויתור של שחקנים בכירים נולד לו גם המושג "דמי השתתפות": אין היום ולו שחקן בכיר אחד שלא יגבה דמי השתתפות עבור הופעה שלו בסבב ה-ATP. אם מארגני טורניר פריז באולם רוצים ששראפובה תבוא להתחרות בפברואר על צ'ק בסך 107 אלף דולר (כסף כיס עבורה), הם יצטרכו לשים עוד סכום דומה, אם לא יותר גבוה, כדי לשכנע אותה.

זה לא נגמר שם: אפילו מארגני אליפות ישראל יודעים שעם כל הכבוד לתואר "אלוף ישראל בטניס", דודי סלע יסכים לבוא לשחק רק אחרי שיבטיחו לו חבילה שתספק אותו, מעבר לפרס כספי.