השיקול היחיד ב"מעריב" הוא לשרוד

האם גורלו של "מעריב" השתנה בשבוע האחרון, והאם הוא צפוי לעלות חזרה על הפסים עם המעבר למודל הדיגיטלי? כנראה שלא.

מי שחושב שהצעד שעליו הוחלט בדירקטוריון דיסקונט השקעות ייצב את המצב בעיתון ויהפוך אותו למשגשג, טועה. התקופות הקשות של "מעריב" עדיין לפניו. על "מעריב" יהיה לדעת להתמודד עם מודל כלכלי שטרם נוסה בישראל, כזה שבמהלך השבוע העיתון הדיגיטלי נשען רק על הכנסות מפרסום ומנויים באינטרנט ובטאבלט - ובסופי שבוע נשען על מהדורת פרינט מודפסת.

בישראל הכסף הגדול אולי עושה דרכו לשם, אבל עדיין רחוק מלהגיע אל הדיגיטל, ו"מעריב" ואי.די.בי יצטרכו להמשיך ולהמציא את עצמם מחדש ולמצוא את האיזונים הנכונים.

כרגע השיקול היחיד בגוף השידור הזה הוא להתקיים. כלומר להיפטר אט-אט מכל המעמסות, הקשיים ומכל הגיבנות, בהם עובדי דפוס, פעילות הפצה ודפוס וכוח-אדם.

אולם מרגע שהעיתון ירצה לא רק להתקיים, אלא גם להצליח במהדורה החדשה שהוא יבנה לעצמו, יהיה צורך בהשקעה כלכלית חדשה וזורמת כדי להפוך את המוצר הדיגיטלי החדש הזה לכזה שיענה על כל החלל שיותיר אחריו העיתון המודפס.

זה לא שנוחי דנקנר והדירקטוריון שלו לא קיבלו את ההחלטה הנכונה. מעבר לדיגיטל הוא מתבקש. אך אי-אפשר להימנע מהשאלה האם מכל גופי התקשורת המודפסים, בישראל נכון היה שדווקא "מעריב" החלש, במצבו הנוכחי ,יהיה חלוץ המעבר הזה? לא עדיף היה שהקרקע תוכשר על-ידי גוף חזק ועוצמתי, ושנוכל להקיש מתוצאות הניסוי הזה עבור השוק כולו?

ולצד כל אלה, כשעדיין ברקע גופי תקשורת אחרים כמו ערוץ 10 נאבקים על קיומם, לא נותר אלא לפסוק כי מה שיעשה דנקנר ב"מעריב" כדי לקיימו, ללא התערבות חקיקתית שתסדיר את הבעלויות בכל שוק התקשורת ותאפשר מיזוגים חוצי פלטפורמות - לא תהיה תקנה לעיתונות בישראל, המשודרת או המודפסת.