פרשת אלשיך: הפתרון מספק?

רגע לפני סיום פרשיות השופטת ורדה אלשיך ו"הפרוטוקול המשופץ", נראה היה כי שר המשפטים יעקב נאמן, המתמחה בתפירת פשרות ונוסחאות קסם, הצליח שוב לכופף את כל הצדדים לפי רצונותיו.

ההצהרות הלוחמניות של בכירי לשכת עורכי הדין לאורך 8 חודשים לא התיישבו עם הפשרה החלבית שיצאה מבית מדרשו של נאמן, שלפיה כל הצדדים מוחלים זה לזה - הלשכה לאלשיך על שיפוץ הפרוטוקול, ואלשיך לראשי המחוזות על כך שהעזו להתלונן נגדה ולדרוש את הפסקת כהונתה.

על אף שנאמן אוהב לתפור את ההבנות שלו במחשכים, גם בסיפור שלו היו דברים שנרקמו מאחורי הקלעים, שם התנהלו במקביל שתי מגמות נפרדות. באחת, הופעלו לחצים כבדים על אנשי הלשכה לסגת ממאבקם ולהסתפק בהישגים שהשיגו.

למשל, צריבת תודעתם של כלל שופטי ישראל לא לשחק עם הניסוחים שבפרוטוקולים לאחר תום הדיונים, או העובדה שמי שיסטה מהשורה יזכה לטיפול בלתי מתפשר על-ידי האיגוד המקצועי של עורכי הדין. מאז ימי המשוב של ראש הלשכה, עו"ד שלמה כהן, וחרם השופטים על הלשכה, לא נשבו רוחות כה עזות של איומים בין מערכת המשפט לבין הלשכה.

נדמה היה כי בכירי הלשכה, שהפגינו עד עתה אומץ ציבורי לא מבוטל, עתידים להישבר ולהיוותר ללא כלום. אלשיך לא תועמד לדין משמעתי, עניינה לא יבוא בפני הוועדה לבחירת שופטים, היא לא תיאלץ לכתוב מכתב התנצלות, לא תועבר לשפוט במחלקה אחרת, ואפילו תוכל להמשיך לבלות את ימיה כשמולה עורכי הדין בעלי החליפות היקרות, שרובם ככולם חתמו על מכתב התמיכה בה.

אלא שאז התברר כי פרישתה של אלשיך מנציגות השופטים הייתה רק הקדימון המבשר על פרידתה של אלשיך מכס השיפוט. לא מיד, כדי שתוכל להציל משהו מכבודה, ולגלוש בנחת אל הבוררויות, הוועדות הציבוריות ולשאר התופינים הממלאים את ימיהם של שופטים בדימוס.

האם זה ראוי? זה לא ראוי. אלמלא היה מדובר ב"אחת משלנו", הייתה ננקטת דרך המלך, באמצעות המוסדות המוסמכים, בהעמדה לדין משמעתי או פלילי. בתוך ההמולה, אפילו העובדה ששר המשפטים זימן ללשכתו שופטת מכהנת, תוך הפרת הכלל הבלתי כתוב היוצר חומה סינית בין הדרג הפוליטי לכלל השופטים, למעט נשיא בית המשפט העליון, נשכחה מלב.

זה לא תקין ולא ראוי, אך זה הטפל. העיקר הוא שגם אם השורה התחתונה, שמהותה הרחקתה הקרובה של אלשיך מכס השיפוט, היא ראויה, הדרך לשם הייתה רצופה מהמורות. ולאלה יש מחיר, בדמות המשך השחיקה ביוקרתה הציבורית של המערכת המשפטית.