מי רוצה לקנות ספורט ישראלי?

זכויות שידור הן לא רק הכוח הכלכלי המניע מאחורי הספורט המקצועני, לפעמים הן הסיסמוגרף הטוב ביותר כדי לחוש את מצבו. אם לשפוט על-פי מצבו של הספורט הישראלי בשוק התקשורת, הרי שאנחנו נמצאים במשבר חסר תקדים. בזמן שליגות מקומיות בעולם סוגרות הארכת זכויות שנה או שנתיים לפני תום חוזה, אצלנו הסחורה הכי אטרקטיבית מבחינה ציבורית - מכבי ת"א כדורסל, עדיין על המדף. סחורה לוהטת אחרת, נבחרת ישראל בכדורגל בקמפיין מוקדמות מונדיאל 2014 - נחתמה רק ימים ספורים לפני פתיחת הקמפיין.

הבעיה האובייקטיבית בשוק התקשורת ידועה. אף אחד כבר לא מסתער ביד חפצה על שום דבר, ודאי לא על שידורי ספורט. הבעיה מתחילה כשבעלי הזכויות (מכבי ת"א כדורסל, ההתאחדות לכדורגל), מתקשים להפנים שאת הכסף ששולם בעבר קשה מאוד להשיג היום. אצל מכבי ת"א הדילמה היא גדולה: האם להביט על השורה התחתונה ולנסות להשיג את הכסף שהיו רגילים אליו (כ-3 מיליון דולר לעונה) או ללכת לערוץ שפוטנציאלית החשיפה שלו היא חלשה יותר, וגם המיתוג בו הוא בעייתי.

***

במשך שנים ביססה מכבי ת"א מחצית מתקציבה על סכומי העתק ששולמו לה מרשות השידור. מרגע שנפסק הקשר ההוא עם ערוץ 1, החלה מכבי ת"א לנדוד בין גופי שידור שונים. הניתוק מעטיני הכסף הציבורי הביא איתו גם כמה דברים טובים למועדון: ההכרח לפתח מקורות הכנסה אלטרנטיביים ייעל מאוד את עבודת השיווק, הכנסות מספונסרים ועוד, כך שחלקן של זכויות השידור מסך התקציב הלך ופחת בהדרגה. ועדיין, מדובר במרכיב גדול וחשוב בהכנסות של הצהובים. כאשר עולה משקל ההכנסות מהספונסרים מול ההכנסות משידורי הטלוויזיה, מתעוררות אם כן דילמות חדשות - האם ללכת באמת (לא רק כספין) על שידור משחקי הקבוצה ביורוליג בערוץ 9.

טורניר היורו האחרון הוכיח שהערוץ הישראלי-רוסי היה ונשאר ערוץ נישה מגזרי: המשחקים בו זכו לרייטינג נמוך משמעותית מאשר אלה ששודרו בערוצים "ישראלים". הנתון הזה מעניין כמובן גם את מכבי ת"א שחרדה גם ככה למעמדה הנשחק כ"קבוצה של המדינה", אבל הוא עלול להיות גם קריטי בעיני הספונסרים שלה, שמשלמים ממיטב כספם. לו אני בנעליים של חברת אלקטרה, שמשלמת למכבי מעל 2 מיליון דולר בעונה, לא בטוח שהייתי מוכן שהחשיפה למותג שלי תהיה בערוץ 9.

הבעיה של מכבי, כמו של נבחרת ישראל וליגת העל, היא שמרווח התמרון מצטמצם מאוד. ערוץ 1 בתקופה של התייעלות ופיטורי עובדים לא יוכל להוציא סכומים גדולים על שידור מפעלי ספורט, מה עוד שמבחינה ציבורית יהיה היום קשה להעביר בערוץ החלטה לשדר קבוצה פרטית; ערוץ 10, כלכלית, לא יכול כרגע לקבל החלטות על רכישות כבדות של שידורי ספורט; ערוץ 2, שמשיג בקלות רייטינג של 20% אפילו עם שידורים חוזרים, לא ישלם כדי לשדר מוצר שמניב רייטינג נמוך יותר, אלא אם יכירו לו בשידורי הספורט כהפקת מקור לעניין הרגולציה; כך נותרנו כמעט בלעדית עם ערוצי הנישה: ערוץ 9 וערוצי הספורט.

***

עבור ערוצי הספורט זו עדיין ההזדמנות הטובה ביותר. למה? רק דרך רכישת זכויות יוכל למשל ערוץ הספורט לחזק את המוצר הכי מכניס שלו, ערוץ ה-HD. כשערוץ הספורט רוכש את משחקי החוץ של נבחרת ישראל במוקדמות המונדיאל, הוא יוצא מנקודת הנחה שאם הנבחרת תצליח לשמור את עצמה בתמונת ההעפלה, הרי שאת המשחקים האטרקטיביים הוא יוכל למכור הלאה, תוך שהוא משאיר אצלו את זכויות ה-HD (כפי שהיה עם משחקי מכבי ת"א ביורוליג בעונות הקודמות, כשדאג למכור הלאה לערוץ 10 את שידור המשחקים "הרגילים" והשאיר בידיו את זכויות ה-HD). כמו שאפשר להניח שאת זכויות השידור של המשחקים האולימפיים של 2016 שרכש ערוץ הספורט הוא ידאג להעביר, לפחות בחלקם, הלאה.

בתקופה שבה חלק גדול מהציבור בוחן מחדש את תקציב הפנאי שלו וחותך ערוצים בחבילות השונות, נחשף ערוץ הספורט לאיום של ירידה במכירות ערוצי התשלום שלו. עיבוי של חבילת ה-HD יכול להיות חלק מהפתרון.