בלדה לסוכן כפול

"הסוכנים", ב' 22:30, "הוט בידור ישראלי"

כשהחלו צילומי הסדרה הזאת, היה נדמה שהם פולשים לטריטוריה לא מוכרת בקרב הקהל הישראלי: הסוכנים, האמרגנים והיח"צנים שמאחורי הזמר הים-תיכוני. אלא שהחשיפה שהחלה עם "לה לה לנד", נמשכה עם פרשת מרגול ועומר אדם ולאחרונה הגיעה לשיא עם הפיכת אמרגנו של הזמר קובי פרץ לעד-מדינה נגד הכוכב שלו. מילא שהחיים מוזרים יותר מכל סיפור דמיוני, את זה כבר ידענו, אבל עכשיו הם הפכו למוזרים יותר אפילו מסרט תיעודי!

לקהל הצופים ש"הסוכנים" מכוון אליהם, יש שני רבדים: הרובד החשוב פחות הוא אלה שיצפו בתוכנית כדרך שצופים ב"היפה והחנון", כלומר בצורה מתנשאת מעט. הקהל העיקרי הוא צופים שחשוב להם באמת לדעת מה עומד מאחורי הפסקת העבודה המשותפת בין שרית חדד לקובי פרץ, או מאחורי הפרידה בין ג'ולייטה לבין המנהל האישי שלה.

כמי שלא משתייך למחנה השני, מצאתי את עצמי דווקא מתעניין בעולם הזה, שבו אפילו חלק משמות הכוכבים, לא רק סוכניהם, אינו מוכר לי דיו. לפעמים חייכתי בהתנשאות של אשכנזי שגדל על "כוורת", אבל רוב הזמן נהניתי.

חוג הסילון

"פאן-אם", ב' 22:30, "הוט 3"

זוכרים את הימים שבהם הטובים היו לטייס, והטובות - אם לא לטייסים ממש, אזי לפחות למטוסים? דיילת-אוויר, מי יידע חייך? איך הפכת ממישהי שעומדת על אותה מדרגה עם דוגמניות העל בחוג הסילון למלצרית-מעופפת?

תיכף נחזור לדיילות, אבל אי אפשר להתעלם עוד מהעובדה שהטלוויזיה נשטפת בגל של נוסטלגיה. לכאורה הטרנד הוא עדיין הגבר החדש, זה שמורח קרמים ומזיל דמעה בסרטים טייוואנים בסינמטק. מי שלא מיישר קו, מוקע כקרנף. אלא שהטלוויזיה, דווקא המדיום שהפך, בגלל גחמות המפרסמים, לטריטוריה נשית, מספר סיפור אחר. קצת כמו הפמיניזם שהיה לבון-טון, עד שחטף 50 גוונים של אפור לפנים, כך גם בטלוויזיה: הגברים של "מד-מן" למשל, מרשים לעצמם להעיר הערות סקסיסטיות, אבל הי, אומרות לעצמן עשרות מיליוני צופות, הם לפחות גברים!

כריסטינה ריצ'י (משפחת אדאמס), היא דיילת בפאן-אם, בשנות ה-60, עם מלחמה קרה ברקע, עם נוסעים שהשתייכו ל"חוג הסילון" בימים הטובים ההם, לפני שכל עובד-קבלן יכול היה לפרגן לעצמו חופשת "הכול כלול". בתפריט -הרבה סקס, תככים ומזימות, נו, כל הדברים האלה שנשים טובות בהם (כלומר, ככה חשבו בשנות ה-60, כמובן, הרי אני לא קרנף!). התוצאה היא לא רעה בכלל: לפרקים משעשעת, לפרקים מסקרנת, בדרך-כלל סקסית. זה אולי לא "מד-מן" עם כנפיים, אבל "פאן-אם" בהחלט עושה את העבודה.