הקו האדום הוא לפחדנים

"קו אדום" הוא הביטוי החדש שהשתלט על השיח בעניין איראן. נתניהו אוהב את הקו הזה ודורש מארה"ב לקבוע אותו, וה"ניו יורק טיימס" מדווח, שהנשיא אובמה אכן שוקל זאת.

קו אדום נותן הרגשה שזהו, יותר לא צריכים לחשוב ולדבר. יש קו שהוא הקובע עכשיו. במבט ראשון נראה הקו האדום אמצעי יעיל כדי לאלץ גם את איראן, וגם את המערב, להגיע להכרעה. קו אדום, זו ההרגשה, שם קץ להתלבטויות.

קו של פחדנות

ובכן, זה לא בהכרח כך. ראיתי בימי חיי כמה וכמה קווים אדומים, חשובים יותר או פחות, בתחומים שונים ומשונים. כלומר, אולטימטומים, שהרי זו משמעות הקו האדום. ראיתי את הקו האדום נקבע, ראיתי איך הוא מתקרב, וראיתי גם איך הוא עובר בקלילות מעל לקו, מבלי שנעשה דבר. קו אדום הוא לא אקט של נחישות.

אדרבא, הקו האדום הוא מפלטם של הפחדנים, החששנים והמתלבטים. הקו האדום הוא המקלט של המנהיגים שלא רוצים, או אינם מסוגלים להחליט. הקו האדום נקבע על ידם כדי שהוא, הקו האדום, יחליט בשבילם.

הקו הקובע

נניח שקובעים את הקו האדום ל-1 בינואר 2013. ונניח שהימים עוברים מבלי שאיראן ממלאת את התנאים הנדרשים ממנה. כולם כבר ערוכים לפעול ביום שאחרי. אבל יום לפני כן, איראן אומרת שהיא מוכנה לדבר, או מודיעה על נכונות לייצר רכיב זה או אחר של הפצצה, או משהו אחר בעל אופי פייסני. כיצד ינהגו מנהיגי המערב? יסרבו להצעה? יאמרו: "מצטערים, אבל הקו האדום כבר הגיע?". הרי מיד תקום קול צעקה גדולה: מה, בגלל שנקבע תאריך, נצא למלחמה קשה ואכזרית? וטיעון נוסף שיישמע: אסור שקו כלשהו, אדום, כחול או טורקיז, יקבע את עתיד העולם. מכאן לשם, הצעות, דיבורים, ויכוחים - והקו האדום מאחורינו. ומי שהציב אותו יוצא מגוחך. לא רציני.

והכי חשוב: הקו האדום מוציא את היוזמה גם מבעליו. מי שמציב קו כזה מכניס את הצד שכנגד למיטת סדום - הצורך להחליט עד למועד שנקבע, או לשלם את המחיר. אבל יחד אתו נכנס למיטה גם הצד שמציב את הקו.

הוא לא יכול לשנות את מועד התקיפה אם רצונו בכך, הוא יתקשה לפתוח ביוזמה מדינית כלשהי אם זו מהווה חציה של הקו. בקיצור: הקו האדום מפקיע מידי כל הצדדים את יכולת התמרון המדיני והצבאי.

הקו האדום אינו תחליף

למנהיג שדורש קו אדום הייתי אומר: "אדוני, אתה הקו האדום. אתה המנהיג. אתה צריך להחליט. אנחנו לא בחרנו בקו כזה או אחר כדי שיחליט בשבילנו. בחרנו בך. אל תברח מהאחריות שביקשת - וקיבלת". קו אדום בשום אופן אינו תחליף למנהיגות מדינית. הוא ההיפך מכך.