בית הדין לעבודה: שני סוכני נדל"ן ב"רימקס" יוכרו כשכירים

בישראל פועלים אלפי מתווכי נדל"ן. רוב הסוכנים מועסקים בסוכנויות תיווך הנדל"ן כקבלני משנה, ועל-פי רוב שכרם מבוסס רק על עמלות, והם אינם זוכים לקבל שכר עבודה וזכויות סוציאליות בגין עבודתם. ואולם, פסק דין שניתן באחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב והגיע לידי "גלובס", עשוי לשנות את תמונת המצב הזו.

בפסק הדין הכיר בית הדין לעבודה בשני סוכני תיווך שהועסקו בסוכנות "רימקס", מסוכנויות תיווך הנדל"ן הגדולות בישראל, כעובדים. זאת, למרות שבהסכם ההעסקה שלהם נקבע כי הם סוכנים שפועלים כקבלנים עצמאיים עבור הסוכנות.

לאור ההכרה ביחסי העבודה, חייב בית הדין לעבודה את זכיינית "רימקס" לשלם לעובדים שכר מינימום וזכויות סוציאליות בגין תקופת העסקתם, בנוסף על העמלות שקיבלו.

השופטת לאה גליקסמן ונציגות הציבור רונית אסיא ואורה אופנהיים קבעו כי משיקולי מדיניות אין להכיר במודל ההתקשרות עם הסוכנים, שבו נהגה הזכיינית שהפעילה את סוכנות "רימקס".

זכויות בסיסיות

"ההסכם איפשר למעסיקה להפעיל משרד באמצעות הסוכנים, לנהל את פעילותם ולהפיק ממנה רווחים כמעט ללא עלות, שכן היא לא שילמה לסוכנים שכר בעד עבודתם אלא עמלה בלבד מהעסקאות שהצליחו להביא לחתימתן. זאת, למרות שבמסגרת עבודתם הקדישו חלק מזמנם לקידום פעילותו הכוללת של המשרד... לעומת זאת, כאשר פעילותם של הסוכנים נכשלת, הסוכנים נושאים בהפסד הכרוך בכך, שכן הם נשאו בהוצאות הפרסום ולא קיבלו שכר בעד עבודתם", כתבה השופטת.

לדבריה, "נסיבות מעין אלה, בהן למועסק אין במהות עסק עצמאי משלו והמעסיק מפעיל באמצעותו את עסקו שלו, ויש חלוקה בלתי מאוזנת בעליל של הסיכון להפסד והסיכוי לרווח בין המעסיק לבין המועסק, הן בדיוק הנסיבות בהן משפט העבודה צריך להתערב ולהגן על העובד המועסק, בעל עמדת המיקוח החלשה, ולהבטיח כי העובד ייהנה לפחות מהזכויות הבסיסיות המוקנות לו על-פי דיני העבודה".

השופטת הדגישה כי בעובדה שלפי הסכם ההתקשרות התמורה ששולמה לתובעים נגזרה מהיקף עסקאות הנדל"ן שהשיגו ומשווין הכספי, אין כדי לשלול את מעמדם כעובדים שכירים.

"שכרם של עובדים רבים מחושב באחוזים ממכירות שבוצעו על-ידם, על בסיס תפוקה או על בסיס הכנסות של פעילותם או של מקום עבודתם. חישוב השכר בדרך זו אינו שולל את מעמדם של מועסקים אלה כעובדים, ואין לראות בהעמדת 'זמנו' של עובד כ'סיכון להפסד', ובכך שההכנסה נגזרת באחוזים מהמכירות - סיכוי לרווח".

יחסי עובד-מעביד

במהלך השנים 2007-2008 עבדו ר"פ ו-א"י במשרד תיווך בקריית אונו שהופעל על-ידי מירב לוי, בעלת זיכיון של המותג "רימקס ישראל". בתחילת תקופת העבודה, נחתם ר"פ לבין מירב נחתם הסכם העסקה, המקובל בתחום, שבו נקבע כי בין הצדדים לא ישררו יחסי עובד-מעביד, ור"פ יועסק כקבלן עצמאי. כן נכלל בהסכם סעיף שקבע כי במקרה שרונן יטען כי בין הצדדים התקיימו יחסי עבודה, יהיה עליו להשיב 40% מהתמורה שתשולם לו.

א"י לא חתם על ההסכם, אך בית הדין לעבודה כי הוא הועסק בסוכנות במתכונת דומה. ב-2008 הסתיימה ההתקשרות בין א"י ובין מירב לוי ביוזמת לוי, וההתקשרות בינה לבין ר"פ הסתיימה ביוזמתו של ר"פ.

אחרי סיום ההתקשרות בינם לבין לוי, הגישו א"י ור"פ תביעה נגד לוי, באמצעות עורכי הדין גיא אופיר ועופר מוסקוביץ, לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב.

המחלוקת המרכזית בין הצדדים הייתה בשאלה אם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים. "התובעים השתלבו במסגרת המשרד, עבדו בכפיפות למירב על-פי נהלי המשרד שהוכתבו על-ידה, ונאסר עליהם במפורש לעסוק בתיווך שלא במסגרת המשרד בתקופת ההתקשרות", כתבה השופטת.

לאור קביעתה כי בין הצדדים חלו יחסי עובד-מעביד, חייבה השופטת את לוי לשלם לשניים שכר השווה לשכר מינימום במשק למשך כל תקופת עבודתם.

בפסק הדין נקבע כי לוי תשלם לר"פ שכר עבודה בסך כ-22 אלף שקל וכן פדיון חופשה בסך כ-1,100 שקל. כן קבעה השופטת כי לוי תשלם לא"י שכר עבודה בסך כ-26 אלף שקל, פדיון חופשה בסך כ-1,100 שקל ותמורת הודעה מוקדמת בסך כ-1,000 שקל.

רימקס: "אירוע נקודתי"

לדברי עו"ד אופיר, פסק הדין מהווה מהפכה עבור כל סוכני "רימקס". "מאחר שרוב סוכני תיווך הנדל"ן מועסקים באופן דומה, עשויה להיות לפסק הדין משמעות מרחיקת לכת, שבה כל הסוכנים הללו יוכרו כעובדים ולא קבלני משנה, ולכן הם יהיו זכאים למשכורת ולתנאים סוציאליים".

לדברי אופיר, למרות שפסק הדין ניתן נגד זכיין של "רימקס", "חברת 'רימקס' חשופה אישית, מאחר שהיא יזמה את צורת העסקה הבעייתית הזו וניצחה עליה, שיטה שתכליתה לקפח את העובדים".

"אירוע משפטי נקודתי"

מ"רימקס" נמסר בתגובה: "שיטת העבודה של 'רימקס' פועלת בהצלחה רבה ומקובלת במדינות הנאורות ביותר באירופה ובארה"ב, בהן חוקי העבודה מחמירים פי כמה מאשר בישראל.

"לאור העובדה כי מדובר באירוע משפטי נקודתי, ש'רימקס ישראל' ושאר הזכיינים שלה לא היו מעורבים בו, ולא היו צד לו, אין במקרה בודד זה, על נסיבותיו המיוחדות, כדי להעיד או להשליך על מבנה ענף התיווך בישראל, וכן על ענפים רבים אחרים בישראל, המעסיקים סוכנים בשיווק, שירות ומכירות בצורות העסקה דומות".