תעמולה נגד אובמה בקולנוע

שנאה ופוליטיקה שלובות זו בזו. גם אם הפוליטיקה אינה מתחילה בשנאה, השנאה באה מאליה. דמוניזציה של היריב היא לחם חוק. אבל בין חוסר-אבירות ובין זירת הגלדיאטורים יכול להיות הבדל. בארצות הברית, חודשיים ופחות לפני הבחירות לנשיאות, ההבדל נעלם והולך.

בסוף השבוע שעבר שילמתי תמורת העונג לצפות בסרט "2016: אמריקה של אובמה". הסרט הזה שייך לז'אנר שמייקל מור העניק לו עדנה בתחילת העשור שעבר: תעמולה פוליטית מחופשת לסרט תעודה. מור עשה את זה מן השמאל הקיצוני, נגד ג'ורג' בוש. יוצר הסרט הזה אינו בדיוק "מור של הימין".

הוא אינטלקטואל רך דיבור, אשר בילה את 35 השנה האחרונות של חייו בהתפלמסות פוליטית. שמו דינש ד'סוזה (Dinesh D'souza), והוא נולד בהודו, בדיוק בשנה שבה נולד אובמה בהוואי. הוא התחיל את לימודיו באוניברסיטה אמריקאית בשנה שבה התחיל אובמה. הוא התחתן בשנה שבה התחתן אובמה. והוא לא נבחר לנשיא בשנה שבה נבחר אובמה. הוא טורח להזכיר לצופי הסרט שצבע עורו כהה לא פחות, אולי אפילו קצת יותר, מזה של נשיא ארצות הברית.

ד'סוזה היה שייך לחבורה קטנה של סטודנטים רדיקליים באוניברסיטת דארטמות' רבת-הייחוס, אשר הצליחו להעניק הילה אופנתית לרעיונות ימניים שאז נדמה כי נס ליחם. אחר כך התברר שכלל לא נס. ד'סוזה אפילו הוזמן למלא תפקיד זוטר בסגל הבית הלבן של רונלד רייגן. אף על פי כן, שמו לא היה ידוע ביותר מחוץ לחוגים מצומצמים של אינטלקטואלים ושל פולמוסאים שמרנים.

כל זה השתנה ב-2010. הוא כתב אז ספר על "מקורות הזעם של ברק אובמה", שהסרט מיוסד עליו. את המקורות מצא ד'סוזה בשכונות העוני העלובות של ניירובי, קניה. אמנם ברק חוסיין אובמה השני לא נולד בהן, ולא גדל בהן, ולא התעצב בהן; אבל הן היו חממת גידולו האינטלקטואלי של ברק חוסיין אובמה הראשון, הלוא הוא אביו מולידו.

אבא אמנם התחיל את תהליך הביוץ, אבל פנה עורף לאימא ולרך היילוד הרבה-הרבה לפני שטבע איזשהו חותם. יעברו שנים לפני שברק 2 יפגוש את ברק 1, ויחזור וייעזב. הפגישה הבאה תהיה אצל רגבי עפרו של אבא, שברק 2 יתאר יום אחד באוטוביוגרפיה שלו, "חלומות מאבי". אהה, אומר ד'סוזה, לא "חלומותיו של אבי", אלא "חלומות מאבי", ללמדכם שברק 2 גמר אומר להוציא אל הפועל את חזונו של ברק 1.

עולמי הרוחני של אבא

ד'סוזה פונה אפוא לחשוף את עולמו הרוחני של אבא. אבא וחבריו - הוא מראיין שניים מהם בניירובי - היו לאומנים אפריקאים, שרצו להיפטר משלטון בריטניה ולכונן צדק סוציאליסטי. הם שנאו את המערב, שנאו את אמריקה, שנאו את הקפיטליזם. טביעות אצבעותיו הרוחניות של אבא הרי הן מקועקעות על מצחו של ברק 2. וכי הוא לא סילק את ראש-האבן של וינסטון צ'רצ'יל מן הלשכה הסגלגלה בבית הלבן תיכף לכניסתו?

ד'סוזה מפליג מאוד בפולמיקה שלו. הוא מבטל מעיקרן את הטענות שאובמה נכשל במשימותיו. אדרבא, הוא נחל הצלחה מוחצת. משימתו לא הייתה לחלץ את אמריקה מן המשבר הכלכלי הגדול ביותר מאז שנות ה-30. להפך. ברק 2 רצה להחמיר את המשבר הכלכלי. הוא רצה להחליש את אמריקה גלובלית, לכן ניסה לפייס את אויביה, ולכן בגד בידידיה.

מותר לנחש שרוב הישראלים יהנהנו בהסכמה כאשר ישמעו את ד'סוזה מזכיר את בגידת ברק 2 בישראל. הרקע להכרזה הזו הוא סובטילי מאוד: דגל ישראל יורד מראש התורן ונעלם מן האקרן. אחד מחבריו הזקנים של ברק 1, בבית קפה עלוב בניירובי, אומר לד'סוזה כי על אמריקה "לאלף את ישראל", ש"היא סוס טרויאני במזרח התיכון".

הקריקטורה הגסה הזו מחופשת למסה אינטלקטואלית, אבל שזורה בתיאוריות קונספירציה ובגילויי שרלטנות. "ישראל היום" הספיק לדווח לקוראיו בשבוע שעבר, שהסרט הזה "שובר קופות". מייקל מור שבר הרבה יותר קופות, אבל לא הצליח למנוע את בחירתו החוזרת של ג'ורג' בוש לנשיא ארצות הברית. מור היה אייקון תרבותי של השמאל הרדיקלי, אבל ביטא את פשיטת הרגל של השמאל הזה. כיוצא בזה גם ד'סוזה והימין.

דמוניזציה כחרב פיפיות

השנאה לברק אובמה לובשת ממדים היסטוריים והיסטריים. מספיק לעיין ביבול הספרים שיצאו בשנים האחרונות. הם העמידו בספק את נאמנותו למולדת, אחר כך את עצם תעודת הלידה שלו; הם תיארו את נשיאותו כ"פוסט-אמריקאית" ואת מדיניות החוץ שלו כ"מלחמה על אמריקה".

כשלעצמי אינני ממעריציו. לא הייתי מצביע בעדו ב-2008. חשבתי אז לרלבנטי בהחלט את הדיון ברקע הביוגרפי שלו, אשר הסמיך אותו במרוצת חייו אל רדיקלים שונאי-אמריקה. אבל כל זה הוסר מן הפרק עוד ב-2008. הבוחר האמין בכנות האבולוציה של אובמה ודחה את הדמוניזציה.

קריקטורות קל לצייר. אפשר, למשל, להפיק סרט תעודה רב תעודות, שיטען כי קונספירציה מורמונית גדולת ממדים עומדת מאחורי מיט רומני, ואחת ממטרותיה היא להרוס את הנצרות. אבל הדמוניזציה היא חרב פיפיות, והיא שוחקת בהדרגה, או לא בהדרגה, את האמון בתהליך הדמוקרטי.

אמריקאים הגונים בהחלט יכולים להגיע למסקנה שיש להושיב מישהו אחר בבית הלבן. זה עניינן של בחירות דמוקרטיות. אבל לא מפני שהוא בוגד במולדת, ולא מפני שהוא סוכן גנטי של אביו. אבוי לימין, ואבוי לשמאל, המגיעים עד שם.

לרשימות קודמות: yoavkarny.com