אולמרט רוצה לקנות כבוד בכסף

1. ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, דורש לקנות כבוד בכסף. כמה מתאים, כמה הולם. אומר אולמרט: אני אתן לכם את הכסף שהציבור משלשל לכיסי מדי חודש בחודשו במסגרת ה"תנאים" לראש ממשלה לשעבר - ואתם בתמורה תחליטו שאין קלון במעשיי, שאני צדיק, תם, צח, זך.

איזה קשר יש בין קלון לכסף? מה קשורים, בושה, חרפה, כלימה, ביזיון והיעדר כבוד - ל"ויתור" על 4.5 מיליון שקל שאולמרט מקבל השנה?

2. בשביל כבוד צריך לעבוד, לא לשלם. אות קלון קשור למוסר, ליושרה ליושר אישי. להטיל אות קלון זה הכרזת גינוי, הודעה שאין האיש ראוי להיות מנהיג, מוביל דרך ומקבל החלטות הנוגעות לדיני נפשות, וגם לא ראוי לתודת הציבור שמתממשת באמצעות "תנאים לראש ממשלה לשעבר" - לשכה של 175 מ"ר, עוזרים, נהג, מזכירות, מכונית אאודי מפוארת, עיתונים, טלפונים, וגם מאבטחים.

3. לפני כ-45 שנה הגדיר שופט בית המשפט העליון, חיים כהן, מהו קלון: "הקלון הוא פגם מוסרי המעיד על בעליו שאין הוא ראוי לבוא בקהל ישרים, ו'קלון' זה צריך אמנם שיהא דבק בגלל חטאו, גם לאחר המעשה והעונש". שום דבר לא השתנה מאז, חוץ מהחוצפה ומההתרסה הדבוקות באישיותו של אולמרט: אתם אומרים שאני תאוותן ואספן כספים כפייתי - אז הנה לכם, אני אראה לכם שגם אתם כאלה, שכסף מסובב גם אתכם...

4. הציניות, היוהרה והזלזול בציבור שמציגים אולמרט, פרקליטיו ושלל חבריו המתוקשרים והתקשורתיים, באים שוב לביטוי בעצם העובדה שהוא נהנה ברצון מהכספים הללו מאז הושלך מהתפקיד לפני 3.5 שנים. האמת היא שנשארו לו בסך-הכול עוד שנה וחצי לחגוג עליהם, שכן סל הטבות לראש ממשלה לשעבר ניתן ל-5 שנים בלבד. כך שאת הכסף הגדול, גם את הכסף הזה, אולמרט כבר בלע.

5. הבעיה הגדולה היא, שראוי לה לפרקליטות וראוי להם לפרקליטי המדינה, שיתמקחו איתם ככה, בעליבות. הם הרוויחו ומרוויחים את זה יום-יום. החולשה המתמשכת בהתנהלות מערכת אכיפת החוק הולכת ומחריפה, ואין כמו אולמרט שינצל את זה כל-כך טוב לטובתו.

ניקח את תיק הרשות לעסקים קטנים כמשל. ב-2003 מונה אולמרט לשר התמ"ת, ואז החלה סדרה של מינויים פוליטיים בגופים הרבים הקשורים למשרד התמ"ת. ההתערבות של אולמרט ושל שר האוצר דאז, אברהם הירשזון, ברשות לעסקים קטנים הייתה הבוטה, הגסה והבולטת ביותר.

שנה אחרי החלה בדיקת מבקר המדינה, שהסתיימה באוגוסט 2006 בדוח חמור במיוחד. הפרקליטות הורתה למשטרה לפתוח בחקירה. במאי 2010 מסרה המשטרה כי מצאה תשתית ראייתית לביצוען של עבירות פליליות. התיק עבר לפרקליטות, שבתחילת 2010 הוציאה הודעה על החלטת המחלקה הכלכלית: להעמיד את אולמרט לדין בכפוף לשימוע. כשנתיים וחצי אחרי, ב-21.8.2012, הואילה הפרקליטות להודיע על סגירת התיק בשל "ריבוי ההליכים הפליליים המתקיימים נגד אולמרט".

אילו הטיפול היה מתקיים בזמן סביר, אפשר שכלל לא היה מגיע עידן "ריבוי ההליכים הפליליים". ובכלל, אם לפרקליטות אין תיק הוכחות הולם (ודווקא במקרה של הרשות לעסקים קטנים הדברים היו ברורים וחדים) - מדוע היא לא סגרה את התיק לפני 3 שנים? ואם כן יש הוכחות - למה לנמנם 3 שנים?

המנהג המגונה להותיר נחקרים תלויים ומפוחדים במשך שנים ולא לקבל החלטות לכאן או לכאן, גם מחליש את הפרקליטות, גם מוריד מהערכת הציבור, וגם, כמו במקרה הזה, משחק לרעתה. לכן, בכלל לא פלא שאנשיה התקפלו כל-כך מהר.

נראה כי תוך יממה אחת ומכתב בוטח ומתריס של עו"ד אלי זהר, פרקליטו של אולמרט, הם השתכנעו כי תשלום כספי צנוע, שכמובן בא מכיסי הציבור, די בו כדי להסיר את בקשת הקלון...