ארה"ב נמצאת בעיצומה של מערכת הבחירות לנשיאות ולבתי המחוקקים. המרוץ לנשיאות צמוד, ועדיין לא הוכרע. ההערכות הן, שבשני הבתים בקונגרס צפוי רוב רפובליקני. עם זאת, נותרו חודשיים לבחירות - וכמובן שהכול יכול לקרות. לכן מאמר זה הינו בחזקת תזה בלבד, חומר למחשבה.
מחקר שנעשה לפני שנים הראה שמאז מלחה"ע השנייה לא נבחר נשיא אמריקני לכהונה שנייה, אם שיעור האבטלה היה גבוה מ-7.4% בעת הבחירות. שיעור האבטלה באוגוסט הוא 8.2%; לכן, על פי מדד זה הנשיא ברק אובמה לא יצליח להיבחר שנית.
שיעור אבטלה של 8.2% הוא הגבוה ביותר שהיה בשנת בחירות בארה"ב ב-76 השנים האחרונות. אבטלה גבוהה מפחידה עשרות מיליוני עובדים ובני משפחותיהם שחוששים מפיטורים אם לא תהיה צמיחה, והם כוח אלקטורלי משמעותי ביותר.
בארה"ב החיסכון נמוך מאוד, ולכן משפחות של מובטלים נמצאות בצרה כלכלית גדולה מאוד: אין להם מהיכן לשלם את ביטוח הבריאות, את החינוך לילדים, את המשכנתא, את החוב על הרכב וכיוצא באלה. בארה"ב, תעסוקה היא סם החיים, ולכן שיעור ההשתתפות בכוח העבודה הוא הגבוה ביותר מבין המדינות המפותחות.
איך אמר ביל קלינטון לג'ורג' בוש האב כשהביס אותו בבחירות לכהונה שנייה ב-1992 (שהייתה שנת מיתון, עם שיעור אבטלה של 7.5%): "It is the Economy, stupid".
זכאי למועד ב'?
כפי שהדבר נראה, גם מרוץ זה לכהונה השנייה של אובמה יוכרע רק על בסיס כלכלי פנימי של ארה"ב. אובמה קיבל כלכלה במשבר חריף ביותר, שאותה הצליח להציל, לייצב ולהחזיר למגמת צמיחה. ואולם זה נעשה לאט מדי. היו לו 4 שנים, והוא לא הצליח להוריד את האבטלה ולהאיץ את הצמיחה במידה מספקת.
הצמיחה המצטברת של ארה"ב בכל ארבע שנות כהונת אובמה - 2009-2012 - נאמדת ב-3% בלבד, עם שיעור אבטלה של 8.2%. זו תופעה מתסכלת שלא חווה אף נשיא מאז המשבר הגדול של 1929. האם יצליח אובמה לשכנע שהמקרה הפעם קשה יותר מכל מחזורי העסקים, ולכן מגיעה לו כהונה שנייה (כלומר מועד ב')? שהדרך שלו היא הנכונה, אך הקונגרס הרפובליקני הוא שמנע ממנו את היישום?
מיט רומני, רפובליקני שמרן, תומך בהקטנת הגירעון, בהפחתת מסים ובהקטנת ההוצאות. המצע שלו דומה מאוד למצע של רונלד רייגן, שרץ לנשיאות ב-1980 מטעם הרפובליקנים. נראה שרומני רואה ברייגן דמות לחיקוי ומעריך שההיסטוריה חוזרת.
רייגן הביס את ג'ימי קרטר (נשיא דמוקרטי של כהונה אחת, 1977-1980), שמשל לאחר אמברגו הנפט ובעת עליית חומיני לשלטון באיראן. התקופה מזכירה את המשבר הנוכחי ואת הנשיא אובמה. בסוף 1980 שיעור האבטלה היה 7.7%, וארה"ב הייתה בשנת מיתון לאחר מחסור וקיצוב בכמויות הבנזין בתחנות הדלק. האינפלציה האמירה ל-13.5%.
קרטר לא היה אשם במשבר הנפט העולמי, וב-4 שנות כהונתו הצמיחה המצטברת הייתה 13%. קרטר עשה דברים נכונים וחשובים לכלכלה, בעיקר בתחום הנפט ואי-השוויון, ואולם בשנת הבחירות שיעור האבטלה היה גבוה מדי, והאמריקנים פחדו מאוד מהאבטלה המתפשטת.
אני זוכר את החשש וההלם מניצחונו של רייגן שהביעו דמוקרטים מהעשירון העליון והאליטה החברתית באוניברסיטאות המובילות. רייגן היה שמרן רפובליקני קשוח; הוא לא נחשב גאון גדול או מנהיג דגול, וגם לא פילוסוף גדול. בסך הכול הוא היה מושל מדינת קליפורניה ושחקן קולנוע מליגה ב'. ואולם הציבור כל כך לא אהב את קרטר - בגלל שלא הצליח לתקן את הכלכלה המקומית והעולמית, שסבלו ממשבר אנרגיה חריף - עד שבחר ברייגן כתשובה.
בפרספקטיבה היסטורית, רייגן היה נשיא מצוין לארה"ב ולעולם, ותרם רבות לנפילת בריה"מ. ואולם הפריחה הכלכלית של 8 שנות שלטונו הייתה תוצאה של מדיניות קרטר, שהבשילה שנים מאוחר יותר, בעיקר בתחום הנפט.
המהפכה תיעצר
המצב הכלכלי הנוכחי דומה למצב שהיה בארה"ב ב-1980. גם מצבו של הנשיא אובמה דומה למצבו של קרטר בשלהי כהונתו. בשתי התקופות היה משבר כלכלי, בשתי התקופות הייתה בעיה עם מחירי הנפט. בשתי התקופות הייתה בעיה גדולה עם האיראנים. שני הנשיאים נקלעו למצב שלא באשמתם; הם נבחרו כדי להציל את הכלכלה מהמשבר. שניהם לא עמדו בזמנים (4 שנים) - תוכניותיהם היו טובות, אך הביצוע היה לא מספק.
מתברר שהאמריקנים לא פוחדים להחליף נשיאים. הם נתנו צ'אנס לאובמה, אבל אם הוא לא הצליח לעמוד במשימה בזמן, אין להם בעיה לבחור ברפובליקני שמרן, בדיוק כפי שעשו ב-1980.
לדעתי, המדיניות הכלכלית הנוכחית שמציג רומני מוטעית "בגדול", ואולם אם ייכנס לבית הלבן בסוף ינואר 2013, הוא יצטרך להאיץ את הכלכלה ולהמשיך את הקו של אובמה לעידוד הצמיחה, אם כי תוך התעלמות מצמצום הפערים החברתיים. נראה כי המהפכה החברתית שאובמה רצה להוביל תיעצר, אך סביר שלא תלך לאחור. אני לא תומך במדיניות החברתית של רומני, אבל אני לא חי שם, ולכן אין זה מענייני לבקר את סדרי העדיפויות שלהם; אני רק מקווה שזה לא יהיה מודל לחיקוי אצלנו.
הגירעון בתקציב הממשל הפדרלי צפוי לקטון, כי ההכנסות יגדלו. נראה כי החברות הגדולות שם יהיו רווחיות יותר, והצמיחה תחזור לקצב ההיסטורי של 3% (יותר מ-2% לנפש). שיעור האבטלה יירד בהדרגה, וארה"ב צפויה לחזור לגדולתה.
ההשפעה של המדיניות הכלכלית הנכונה של אובמה תתחיל לתת פירות שאותם יקצרו, כמו במקרה של קרטר, הרפובליקנים. לאחר 10 שנים של תהליכי התאמה אנו צופים שגם הפעם מחירי הנפט והסחורות יתחילו לרדת, עם הגידול בהיצע (בדיוק כפי שהיה בתקופת רייגן). התעשייה האמריקנית תאיץ, לסין יעשו קשיים שימנעו ממנה להציף את ארה"ב בסחורות. תפוקת הנפט בארה"ב תגדל, גז טבעי יהיה כמעט בכל מקום וסביר שהממשל הרפובליקני יתחיל לתמוך בשדרוג התשתיות - ולא יקצץ בהוצאות הביטחון.
בקיצור, גם נשיא שמרן יגדיל הוצאות, אבל ההכנסות ייגדלו יותר והגירעון יירד. זה מתבקש שלאחר 4 שנים גרועות צפויות שנים טובות הרבה יותר. לכן, להערכתי, דווקא רומני יוכל להצליח לעשות את מה שאובמה לא הצליח, כי הוא יעשה את זה עם רוח גבית של קונגרס רפובליקני שמרן, כפי שהיה בין 1981 ל-1988, כשנשיא שמרן וקשיש החזיר לאמריקה את גאוותה וזוהרה - דומה לכך שרק הנשיא ניקסון יכול היה להכיר בסין, ורק מנחם בגין יכול היה לעשות שלום עם מצרים.
כלכלת ארהב
* הכותב הוא מנכ"ל מודלים כלכליים בע"מ
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
