המשקיעים מרגישים מרומים

קידוח יבש אינו אסון. כישלונות הם חלק בלתי נפרד מעולם הקידוחים. אך האכזבה מקידוח מירה מחווירה לעומת כישלון יזמי הקידוח למלא חובתם לספק תמונת מצב מהימנה לציבור המשקיעים שנתן בהם אמון.

לו הייתי משקיע של הכשרה אנרגיה, אי.פי.סי או מודיעין, הייתי חש הבוקר מרומה. במשך חודש מסתובבות במדינה שתי גרסאות לגבי הנעשה במירה. הפער ביניהן היה כה גדול, שאפשר היה להתבלבל ולחשוב שבישראל מתנהלים במקביל שני קידוחים בעלי אותו שם. הגרסה הראשונה הסתובבה מתחילת אוגוסט בחוג המצומצם של הגיאולוגים, אנשי המקצוע ויתר הגורמים המעורבים בקידוח, ואפשר לסכמה בשלוש מילים: "הסיפור במירה נגמר".

הגרסה השנייה, זו שחיה ובעטה עד הבוקר, הייתה של היזמים. היא הוצגה לציבור ב-13 באוגוסט במסיבת עיתונאים. כמה ימים קודם לכן חשף "גלובס" כי בשכבת המטרה של הקידוח אין סימני גז. אבל במסיבת העיתונאים נראו השותפים כמי שאינם מבינים על מה הרעש. שכבת המטרה פשוט עמוקה יותר מכפי שסברו תחילה, הסבירו. הייתה תקלה טכנית, נכון, אבל תקלות קורות בכל הקידוחים.

אל תתבלבלו. השותפים במירה הטעו את ציבור המשקיעים באותה מסיבת עיתונאים. הטעיה היא מילה קשה, נכון, אבל במקרה הזה לא מגיעה להם שום הנחה. כשקידוח מגיע לשכבת המטרה ולא מוצא בה גז - זה סימן רע. את זה יודע כל גיאולוג ואת זה ידעו גם השותפים במירה כשכינסו את מסיבת העיתונאים. למרות זאת, הם בחרו להציג לציבור מצג מטעה שלפיו לא חל כל שינוי לרעה ביחס הסיכון-סיכוי של הקידוח. כל מה שהשותפים היו צריכים לומר היה שלא רק שכבת המטרה בקידוח נמוכה יותר מכפי שחשבו - גם סיכויי ההצלחה נמוכים יותר. הם לא אמרו את זה. אפילו לא ברמז, אפילו לא בקריצה.

הבוקר נסגר הפער בין הגרסאות. המשקיעים הבינו שרק נס היה יכול להציל את מירה מכישלון. משקיע שהסתמך על "טיפים" מיודעי דבר קיבל בחודש האחרון שלל הזדמנויות לקפוץ מהספינה הטובעת. לעומת זאת, למשקיע שהסתמך על ההודעות הרשמיות של השותפים במירה, לא הייתה שום סיבה לצאת עד הבוקר, אחרי כשכבר היה מאוחר מדי.

משום כך הכישלון בקידוח מירה הוא קודם כול יום שחור לרשות לניירות ערך, לציבור המשקיעים התמים ולכל מי שקיווה לגייס בשוק ההון מימון לקידוחים בעתיד. הפגיעה באמון המשקיעים חמורה יותר מהפגיעה בכיסם.

אין גז ואין תחרות

הכישלון במירה הוא מכה כואבת. הבשורה הקשה היא אובדנו של מאגר גז משמעותי שהיה יכול לספק למשק גז חיוני אולי כבר מ-2015. הבשורה הקשה יותר היא ניפוץ התקוות להיווצרות תחרות של ממש בשוק ספקי הגז. השליטה המוחלטת של דלק ושותפתה נובל אנרג'י נראית היום איתנה מאי פעם. לא רק מירה יצאה מהמשחק. תרחיש האימים שעליו דיבר צחי סולטן ממודיעין מתממש: הקידוח בשמשון נתקע בגלל קריסתה של חברת ATP.

לא ברור מתי יפותחו רישיונות דניאל, שגם בהם שותפה החברה האמריקנית. שמן מתקשה להשלים את מימון הקידוח בשטחה. לאדירה אין כסף לקדוח בגבריאלה וביצחק. והגרוע מכול: שוק ההון, המקור העיקרי למימון הקידוחים עד היום - נחסם. אף אחד לא יודע כמה זמן יעבור עד שהמשקיעים יתאוששו מהמכה שחטפו במירה. התקווה היחידה לשחקן חדש היא הקידוח המתוכנן של טדי שגיא, הזדמנות ישראלית ובני שטיינמץ ברישיון ישי בדצמבר. ההחלטה לגייס את המימון לקידוח בבורסה של לונדון נראית היום חכמה במיוחד.

הכישלון במירה ממחיש את רמת הסיכון בתעשיית החיפושי הנפט והגז. מירה היא קידוח יבש ראשון אחרי סדרת סטרייקים שהחלה ב-2009 עם תמר. אחרי שהתרגלנו לספור מאגרי הגז שטרם התגלו כמו קופסאות שימורים בסופר, ההסתברות מזכירה לנו את משמעותה. חבל שהתזכורת הזו עלתה 90 מיליון דולר.