נגמר לדנקנר החמצן

היה הייתה משפחה, אצולת ממון, חזקה, מאוחדת, צנועה ואמיצה - עד שהדור השלישי מוטט אותה ואת עצמו. היה היה איש חזק, משפיע, נדיב, נערץ, בעל מידות רוחניות-עסקיות, קראו לו מידאס עם מגע הזהב - שהפך ל"טייקון" האולטימטיבי, משל ושנינה לכסף חדש, נובו-ריש, נצלני, יהיר, הון-שלטון, לימים גם עיתון.

היה הייתה מדינה שכרעה ברך והתבטלה בפני האביר כחול העיניים, שבשבת שתה קפה במרפסת בית סופי השבוע של ראש הממשלה ובאמצע השבוע שר האוצר עלה אליו לרגל - עד שכמה צעירים נלהבים ניערו אותה ואת עמה ומאז הכול היסטוריה.

היה הייתה שושלת דנקנר, הסב-האב, משה, רכש מהנציב הבריטי את מונופול תעשיות מלח. ששת בני המשפחה, הדור השני, בהנהגת שמואל, הקימו, בשלהי שנות ה-60, את דנקנר השקעות, אימפריה של פעם. פטרוכימיה, פלסטיק, טלוויזיה בכבלים בארץ ובחו"ל, אלפי יחידות בנייה, צבר קרקעות מהגדולים במדינה. אימפריה שהעזה לצאת למלחמה בקרטל חברות הדלק והקימה את דור אנרגיה, ולימים הצטרפה לגרעין השליטה בבנק הפועלים.

הדור השלישי התפצל והתפזר כשהוא מלקק את פצעיו והפסדיו, ובכותרות הארץ נותרו רק שניים מנכדי משה: דני דנקנר, פעם הברון הקירח והשזוף עם מקל ההליכה שניהל ביד רמה את בנק הפועלים, עד שהודח, והיום מסובך בחקירות פליליות וכתבי אישום על שוחד, הפרדת אמונים; ונוחי דנקנר, הנכד המבריק, מושא קנאה, שקרא תיגר על המשפחתיות, ומכר ב-1999 לדודיו ובני דודיו את חלק משפחתו בדנקנר השקעות, שהייתה אז, כמו המשק, בשיא.

בני המשפחה האחרים לקחו הלוואות יקרות כדי לשלם לו 100 מיליון דולר, אבל מהר מאוד פגשו באינתיפאדה השנייה פה ובפקיעת בועת ההיי-טק בעולם, שקעו בחובות שנגררו שנים עד שאיבדו את השליטה בחברות. נוחי, אז עורך דין פעיל, קיבל מזומנים כבדים והתחיל לתכנן, במחברות פרטיות, בכתב יד ברור, בפירוט, עם הדגשים בצבע, ובנסיעות תודעה לנפאל וטיבט, איך להפוך את המדינה על פניה. ב-2003 הוא עשה את זה. בענק. יחד עם שותפים הוא רכש את קבוצת אי.די.בי, מהגדולות, המשפיעות והמעורבות ביותר במשק. את הקנייה תכנן וביצע בעיצומו של מיתון עמוק ובכך הפך לקטר שהתחיל למשוך את המשק מעלה ולסיים את אווירת הנכאים.

ומאז הוא קופץ. גם את משבר 2008-2009 הוא עבר בשלום. אפשר שאז התחיל בעצמו להאמין לסיפורי האגדה שאנשיו הפיצו על נוחי האל הכול יכול. כך קרה שהאיש שהתחיל כשמרן, זהיר, קשוב, בעל שליטה וגבולות עצמיים שביקש לקבל ביקורת מסביבתו, החליף את הקפיצות בזינוקי ענק, מסוכנים מדי. הוא הסתער על ההימלאיה. מהר מדי, עד שנגמר לו החמצן. האיש שהתחיל בקורס טיס, נכנס לסחרור גבהים.

בדיעבד אפשר לזהות כמה מהמהמורות המסמנות את תחילת הגלישה. אירוע ראשון, עסקת גנדן ב-2009. גנדן תיירות, חברה פרטית בשליטתו, שהחזיקה בישראייר, רשמה גירעונות צבורים של עשרות מיליוני שקלים. דירקטוריון אי. די.בי, בשליטתו, מחליט גם לקנות את החברה וגם לשחרר את בעלי השליטה בה מערבויות אישיות של עשרות מיליונים. מובן שמעריכי שווי בכירים הופעלו והגישו הערכות "משכנעות". בפועל החברה המשיכה להפסיד, העיקר שנוחי הצליח להעביר לעצמו כסף ציבורי. עסקת בעלי עניין ברמה הכי נמוכה.

אירוע שני: המגרש בלאס וגאס. אמצע 2007. שיא בועת הנדל"ן בארה"ב. דנקנר נשבה בקסם האמריקני של יצחק תשובה וקונה איתו קרקע לפרויקט מלונאות ענק. המינוף היה אדיר, 1.25 מיליארד דולר, המוכר היה אחד הנדל"ניסטים האמריקנים המשופשפים, אבל אף ישראלי לא שאל למה האמריקני רץ להיפטר מהעסק. נוחי קנה ונתקע. בגדול. אחר כך באה עסקת קרדיט סוויס. נוחי דנקנר ואיל נפט סעודי קנו מניות באימפריה הפיננסית בערך באותו זמן. הנפילה הגיעה בהמשך. לקינוח: רכישת "מעריב", תאגיד מפסיד. ההתלהבות, האדרת הכוח האישי, גברה על שיקול הדעת העסקי. וכך הגענו עד הלום.

הוא לא נפל. השאלה היא האם האיש מסוגל לאמן את התודעה שלו ולהפוך מווינר בריבוע, למנהל חותך הוצאות, מצמצם שכר, מוכר ומכווץ. אם כן, הוא יעבור גם את זה. אם לא, קבוצת אי.די.בי תהפוך להיות סימן דרך בכלכלת ישראל, כאשר תעבור לשליטת בעליה הנוכחיים - הציבור.

stella-k@globes.co.il