אובמה: "המחויבות שלנו לביטחון ישראל - אסור לערער אותה"

לא קל להתייצב מול אומה ולבקש ממנה להפקיד בידיך את גורלה לארבע שנים נוספות כאשר יותר מ-8% מכוח העבודה שלה מובטל מעבודה ושוק הנדל"ן שלה על הקרשים. לא קל להתנער מהתקפות על מנהיגותך שמשוחות בארס של משטמה אישית. ובוודאי לא קל לשאת נאום שישלהב את תומכיך ובה בעת יגייס תומכים חדשים מבין אלה שפוסחים על שני הסעיפים, אחרי שני נאומים נפלאים שנשאו אשתך, מישל אובמה, ובעל-בריתך ואויבך (לשעבר), ביל קלינטון, יום ויומיים לפניך.

ברק אובמה לא רק עמד בכבוד במשימה הקשה הזו הלילה (ו'), בנאום בוועידת המפלגה הדמוקרטית, שבו קיבל על עצמו את מינוי מפלגתו למועמדות לנשיאות. הוא יצא כוכב עליון. אובמה הוכיח שוב, שהוא לא רק אוראטור בחסד, אלא שהוא מבין את ארצו, יודע מה מניע אותה ומסוגל לנצל את הכריזמה והקסם האישי שלו כדי לסחוף אחריו המונים. זה היה המנהיג בפוטנציה שראינו ערב הבחירות הקודמות לנשיאות. אבל זה לא היה המנהיג בפועל בארבע השנים שלאחר מכן.

פרשנים רבים אמרו אחרי הנאום הבוקר, כי לו אובמה היה מוסיף לטפטף ולו רק מקצת מהיכולות המנהיגותיות שלו אחרי 2008, במהלך שנות נשיאותו, במקום להסתגר בלשכה הסגלגלה, מעמדו עתה היה איתן הרבה יותר.

נאום אובמה, הקרשצ'נדו של הוועידה הדמוקרטית, היה יותר פרוזה ופחות פואטיקה, כפי שאמרה שדרית ב-NBC. אובמה היה פחות זחוח, יותר עניו, בהשוואה לנאומו בוועידת מפלגתו לפני ארבע שנים. קרבות המגע היום-יומיים כמעט עם הקונגרס הרפובליקני לימדו אותו, בדרך הקשה, שמוסד הנשיאות אינו כל יכול, שתקוות לבדן אינן מספיקות לביצוע מלאכת הממשל.

"לא בחרתם בי כדי שאומר לכם מה שאתם רוצים לשמוע"

אבל הוא לא איבד את חזונו ובוודאי לא את רשימת הישגיו. שני אלה שמשו מסד לטיעונו, שהוא הציל את הכלכלה הלאומית מגלישה למיתון נוסח שנות ה-30, שארה"ב נמצאת עתה בתהליך התאוששות ושבחירתו של מיט רומני לנשיאות תסכן את מה שהושג עד עתה. כדבריו: הבוחרים צריכים "לבחור בין שני חזונות שונים מן היסוד לעתידה של אמריקה".
"לא אעמיד פנים שהדרך שאני מציע מהירה או קלה", אמר אובמה. "לא בחרתם בי כדי שאומר לכם מה שאתם רוצים לשמוע. בחרתם בי כדי שאומר לכם את האמת, והאמת היא, שיידרשו יותר מאשר מעט שנים כדי להתמודד עם האתגרים שהצטברו במשך עשרות שנים".

אובמה הזכיר לשומעיו, כי מוטיב התקווה, שאיפיין את נאומו הראשון בוועידה הדמוקרטית ב-2004, כאשר הוא היה רק סנטור צעיר ממדינת אילינוי, המוטיב הזה מוסיף להניע אותו גם עכשיו. "אחרי שמונה שנים, התקווה הזו הועמדה במבחן, מבחן מחיר המלחמה, מבחן אחד מהמשברים הכלכליים החמורים ביותר בהיסטוריה שלנו, ומבחן המבוי הסתום הפוליטי (בקונגרס) שהותיר אותנו תוהים האם בכלל אפשר להתמודד עם האתגרים בתקופה הזו".
"אך דעי זאת, אמריקה, את הבעיות שלנו ניתן לפתור", הכריז המועמד הדמוקרטי. "ניתן להתמודד עם האתגרים שלנו. הדרך שאנו מציעים עלולה להיות קשה יותר, אך היא תוביל למצב טוב יותר. אני מבקש מכם לבחור בעתיד הזה".

"בכל נושא, הבחירה שעומדת לפניכם אינה רק בין שני מועמדים או שתי מפלגות", הוסיף אובמה. "בסופו של דבר, כאשר תתייצבו בקלפי, תצטרכו לבחור בין שתי האפשרויות הברורות והחותכות ביותר".

אובמה לא ניסה לצבוע את הדרך שמציעים הדמוקרטים בצבעים ורודים. הדרך הזו "תחייב מאמץ משותף, אחריות משותפת ונכונות עקבית, אמיצה, לנסות (תוואים חדשים), נכונות שהנחתה את (הנשיא) פרנקלין רוזוולט במהלך המשבר היחידי בהיסטוריה שלנו שהיה גרוע מהמשבר הנוכחי".

הנשיא לא התיימר להיות נושא הדגל של הדוקטרינה הדמוקרטית הטהורה, שרואה בממשלה חזות הכל. הוא הבין, ששובו לבית הלבן תלוי בבוחרים עצמאיים, אלה שאינם נושאי כרטיס חבר של המפלגה הדמוקרטית. אלה, מראים הסקרים, אנשים פרגמטיים, שמחפשים פתרונות, לא אידיאולוגיות. בפניה לבוחרים האלה הוא אמר: "אלה מאיתנו שנושאים את חזון המפלגה הדמוקרטית (של רוזוולט) צריכים לזכור שלא כל בעיה אפשר לפתור עם תכנית ממשלתית חדשה או באמצעות תכתיב מוושינגטון". הדברים הזכירו הצהרה של ביל קלינטון, בנאום ברדיו ב-1996: " בא קץ עידן הממשלה הגדולה".

אובמה הדגיש באופן ברור את ההבדל בין גישות שתי המפלגות לתפקיד הממשלה: הרפובליקנים מאמינים שהממשלה אינה יכולה למצוא פיתרון לכל הבעיות ולפיכך היא אינה צריכה לעשות כמעט דבר. "(גם) אנחנו לא חושבים שהממשלה יכולה לפתור את כל הבעיות, אבל אנו לא חושבים שהממשלה היא מקור כל הבעיות שלנו, בדיוק כפי שמקבלי קצבאות סעד, או התאגידים, או האיגודים המקצועיים, או ההומוסקסואלים, או כל קבוצה אחרת אינה נושאת באחריות לבעיות שלנו".

אובמה הבליט את ההבדלים בינו לבין רומני בשורת הכרזות מה הוא אינו מוכן לעשות: "רומני וידידיו בקונגרס אומרים לנו שנוכל איכשהו לכווץ את הגרעונות ע"י מתן הטבות מס בשווי טריליוני דולר לעשירים. ובכן, מה אמר על כך ביל קלינטון? תעשו את החשבון לבד. אני מסרב להסכים לכך. כל עוד אני נשיא, זה לא יקרה. אני מסרב לדרוש ממשפחות מעמד הביניים לוותר על הזיכויים במס על משכנתאות או על ילדים, רק כדי לקצץ במיסי המיליונרים. אני מסרב לבקש מהסטודטים לשלם יותר בעד לימודיהם בקולג', או לבטל את ביטוח הבריאות של העניים, הזקנים, הנכים רק כדי שאלה שיש להם הכי הרבה, ישלמו פחות מיסים".

והוא שם ללעג את קוי מדיניות החוץ של רומני, שאותו הגדיר כ"חדש" בתחום מדיניות החוץ ובעיקר את העובדה שרומני הגדיר את רוסיה, לא את אל קאעדה, כאויב מס' 1 של ארה"ב. דגש חזק שם אובמה על חינוך וקרא לתקצב יצירת 100 אלף משרות למורים למתמטיקה ומדעים.

את ישראל הוא הזכיר במשפט אחד, שאותו אמר עשרות פעמים בעבר: "אסור לנו לסטות מהמחויבות שלנו לביטחון ישראל, ואף לא ממאמצינו להשיג שלום".

על המזה"ת הוא אמר: "ממשלת איראן צריכה לראות מולה עולם שניצב מאוחד מול השאיפות הגרעיניות שלה. את השינויים ההיסטוריים שסוחפים עתה את העולם הערבי אנו חייבים להגדיר לא באמצעות אגרוף הברזל של שליט עריץ או משטמה של קיצונים, אלא באמצעות התקוות והשאיפות של אנשים מן השורה, ששואפים ליהנות מאותן זכויות שאותן אנו חוגגים היום".

אובמה סיים את נאומו כך: "אמריקה, מעולם לא אמרתי שהדרך תהיה קלה, ולא אבטיח זאת עכשיו... דרכנו ארוכה יותר, אך אנו צועדים בה יחדיו... איננו משאירים איש מאחור. אנו תומכים זה בזה. אנו שואבים כוח מהנצחונות שלנו, ולומדים מהשגיאות, אך עינינו נשואות אל האופק הרחוק, כי אנו יודעים שההשגחה העליונה איתנו ושאנו מבורכים כאזרחי האומה הגדולה עלי אדמות".

הקהל הריע כאחוז טירוף, טונות קונפטי ריחפו בחלל אולם הוועידות וכך החל השלב האחרון בבחירות 2012. האמריקנים יתייצבו לבחירות בעוד חודשיים פחות יום.