התחזית: יהיה טראגי

ברזיל אמנם פירקה השבוע 0-8 את סין החלשה והפאתטית במשחק ידידות ברסיפה, אבל רק לפני כמה ימים, ביום שישי בסאו פאולו, הקהל שרק לה בזעם. הניצחון הדחוק 0-1 על דרום אפריקה, נבחרת רק טיפה יותר רצינית מסין, לא עורר ב-50 אלף הצופים התרגשות. הציפיות הגדולות מהנבחרת, כשהן מעומתות עם החולשה על הדשא, יוצרות חשש הולך וגדל, שהטרגדיה האולטימטיבית יכולה לקרות שוב: בעוד שנתיים תארח סוף סוף מדינת הכדורגל החשובה בעולם, שיאנית הזכיות במונדיאל, את הטורניר החשוב ביותר על אדמתה - 64 שנים אחרי הפעם האחרונה והיחידה שעשתה זאת. זה אמור להיות הסיכוי הגדול של ברזיל לרפא את הפצע העמוק, הטראומה הלאומית שהיא נושאת עמה מאז 1950. באצטדיון המראקנה, לעיני קהל שיא שתועד אי-פעם במשחק כדורגל (199,854), הפסידה ברזיל לאורוגוואי, והגביע העולמי שכבר היה בידיים שלה חמק.

בראיון ל"גרדיאן" מ-2010, סיפר אליל הכדורגל האלטרנטיבי של ברזיל שהלך לעולמו השנה, סוקראטס, על ספר בדיוני שהוא רוצה לכתוב לקראת מונדיאל 2014, שיציג את ברזיל האמיתית. בספר, "מנצחת ארגנטינה את ברזיל 0-2 בגמר, משני שערים של מסי". יכול להיות שמה שנראה כרגע כפסגת ההשפלה, יראה בעוד שנתיים כחלום רחוק. כי במצבה, נבחרת ברזיל יכולה רק לחלום על משחק גמר.

***

כן, כן, המועמדת התמידית לזכייה היא פתאום נבחרת עם בעיות רציניות. בעוד שעיתונאי הקטסטרופות עסוקים בחישוב אחוזי השלמת בניית האצטדיונים בברזיל (62%), בפרויקטים של תשתיות שטרם החלו בבנייה (41 מ-101), ביציאה ממסגרות התקציב (12 מיליארד אירו) ובפילים לבנים - עיקר החשש של העם הברזילאי מוקדש לנבחרת.

"קשה להסתכל על משחק של ברזיל בימים אלו", כתב רומאריו, כוכב עבר וחבר פרלמנט בהווה. מאז ההפסד הטראגי של הנבחרת להולנד בחצי גמר המונדיאל האחרון, היא מידרדרת מדחי אל דחי. באוגוסט הגיעה ברזיל למקום ה-13 בדירוג פיפ"א, שפל חסר תקדים. אחרי שדונגה השנוא פוטר ממשרת המאמן, ומאנו מנסס לקח את מקומו, התקוות היו בשיא. אבל כבר במפעל הבא, הקופה אמריקה ב-2011, ברזיל נפלה. עם ניצחון בודד וכישלונות לנצח את ונצואלה ופרגוואי, היא עפה כבר ברבע הגמר (של טורניר עם 12 נבחרות!).

גם במפעל הרשמי הבא, המשחקים האולימפיים בלונדון, נכשלה ברזיל. נכון, הטורניר האולימפי הוא משני בחשיבותו ומשתתפים בו רק שחקני עתודה - אבל זה לא נכון עבור ברזיל. כי ברזיל הגיעו במטרה אחת בלבד, כפי שהבהיר מנסס: "אנחנו פה כדי לזכות בזהב". זהב אולימפי ראשון אי-פעם היה מרגיע קצת את החששות הברזילאים. ולכן הגיעה הנבחרת הטובה ביותר שיכל מנסס להרכיב. נבחרת כמעט זהה להרכב הראשון הברזילאי, וזו שאמורה לזכות בגביע העולם בעוד שנתיים. עם כוכבי-על כמו טיאגו סילבה, מרסלו, ניימאר והאלק. וזו הנבחרת שהפסידה בגמר למקסיקו. בכלל, ברזיל מצליחה להתגבר על נבחרות חלשות ובינוניות, אבל מתקשה מול נבחרות חזקות: מאז המונדיאל הפסידה ברזיל לצרפת, ארגנטינה (פעמיים) וגרמניה, וסיימה בתיקו מול הולנד וארגנטינה, מול ניצחון בודד (על ארגנטינה).

יש לכך מספר סיבות. הראשונה היא טקטית גרידא. "היכולות האישיות של שחקני ברזיל יכולות לכפר על חולשות טקטיות מסוימות", ניסה מאמן גרמניה, יואכים לב, להסתיר ביקורת במחמאה ללא הצלחה לפני שנה. עם קשרים דפנסיביים כמו לוקאס לייבה, ראמירז ודומיהם, לברזיל אין מי שיחבר את ההגנה עם החלק הקדמי. בייחוד כששחקנים כמו ניימאר וגאנסו, מספר 10 המיועד, לא נוהגים לרדת לעזור. לברזיל יש חור במרכז המגרש בגודל של סאו פאולו. ומנסס, כמו דונגה לפניו, מסרב להרכיב שחקנים שיודעים למסור מסירות עומק.

***

גם לזה יש סיבה. מנסס ודונגה הם תוצר של ברזיל החדשה. מאז ההפיכה הצבאית של 1964 השתלטו "הטכנוקרטים" על המדינה, כפי שמציין טים וויקרי בירחון הכדורגל "בליזארד". הצד השמרני של ברזיל, ההגיוני וקר הרוח, זה שיודע לכלכל את מעשיו, למכור ולשווק, מנהל את המדינה. הנבחרות המעולות ששלחה ברזיל למונדיאלים ב-1982 ו-1986 היו תוצר של תגובת נגד. אבל סוקראטס וזיקו נכשלו, למרות אהדת העולם והכדורגל המופלא. הברזילאים, המכורים לניצחונות, בחרו ללכת עם הכדורגל המחושב.

הכדורגל הזה מגיע בעיקר מהדרום השמרני והעשיר של ה"גאוצ'ו", הסביר סוקרטס. מסביבת פורטו אלגרה, שהפכה כוח בכדורגל הברזילאי. פתאום ברזיל לא מייצאת חלוצים אלא מגינים תוקפים, ובלמים שיודעים לשחק. פרשן הטקטיקה המוביל ג'ונתן ווילסון סבור שהדואליות של היחס הברזילאי לכדורגל, הרצון בהצלחה מול רוח ה"ז'וגו בוניטו" שמפרסמת נייקי, הוא זה שמנווט את הנבחרת לאבדון.

אלקס בלוס, המתמטיקאי ששימש כשליח עיתונאי בברזיל וכתב את הספר המעולה "פוטבול: אמנות החיים הברזילאית" , פרסם מאמר שכותרות "איך נייקי קנתה את ברזיל" כבר לפני יותר מעשור. הכניסה של ענקית הלבשת הספורט לשוק הכדורגל שינתה סדרים. הסכום האגדי שהובטח אז לברזיל, 100 מיליון דולר, שולם "כדי לתת לחברה נוכחות ופרופיל. זה היה גם סימן של כוונה אסטרטגית", הסביר הפרופסור לכלכלה ושיווק ספורט, סיימון צ'דוויק.

במסגרת ההסכם, שעדיין תקף, חייבת ברזיל לקיים חמישה משחקים בינלאומיים בשנה בתיאום עם נייקי, ולשתף בהם בהרכב פרזנטורים של החברה. לכן שיחקה ברזיל בשנים האחרונות משחקי ידידות מול נבחרות פופולאריות בלונדון ובארה"ב, למשל. כמו צמד המשחקים בניו ג'רזי בזמן היורו האחרון, מול מקסיקו וארגנטינה, שהביאו קהלי שיא. אלו לא משחקים שמבקש המאמן כדי להתכונן טוב יותר למונדיאל: נייקי רואה בברזיל את אחד משווקי המפתח שלה, שוק שיעבור את סף המיליארד דולר הכנסות אחרי האולימפיאדה ב-2016.

זה לא מפליא שדווקא לפנות בוקר שיחקה ברזיל מול נבחרת סין. גם סין היא שוק מעניין. אה, וליריב הבא קוראים שוב ארגנטינה, כדי לחמם שוב את השאלה "האם ניימאר טוב כמו מסי", כמו שטען פלה (הוא לא, וההשוואה לא מועילה לו). רק להזכיר - לברזיל אין משחקי מוקדמות, רק משחקי הכנה.

פחות משנתיים לפני מה שאמור להיות רגע השיא בתולדות הכדורגל הברזילאי, התיקון ההיסטורי לעוולה הגדולה של 1950, הקתרזיס שכולם מחכים לו - התחזית למונדיאל 2014 נצבעת בגוונים של אפור-שחור.