איזו תוכנית טלוויזיה תהיה "חטופים" הבאה?

"זגורי אימפריה", דרמה יומית גוף שידור: HOT מועד שידור: טרם נקבע

 מאור זגורי / צלם: איל יצהר

פרויקט בעבודה: הסדרה "זגורי אימפריה" של HOT ואולפני הרצליה. "הסדרה, שיצרתי ואני כותב בשיתוף עם אורי וייסברוד היא דרמה יומית על משפחה מרובת ילדים שגרה בבית צפוף בבאר שבע. הבן האובד של המשפחה שב הביתה אחרי הרבה שנים ומגלה שהוטלה עליו ועל המשפחה קללה. השאר היסטריה".

תוכנית טלוויזיה זכורה מהילדות: "'הלב' עם מרקו וקופיפו. הסדרה הזאת הייתה קורעת אותי רגשית. כל פרק לווה בבכי ארוך ומתמשך. כמה דרמה אפשר לדחוס לתוך סיפור אחד של ילד שמחפש את אמא שלו. זה הסיפור המושלם".

סצנה קולנועית או טלוויזיונית שנחרתה בזיכרון: "'לפגוש את ג'ו בלאק' הוא סרט לא מוצלח במיוחד, אבל יש בו כמה סצנות בלתי נשכחות: סצנת האהבה, שרואים רק את הבעות הפנים של השחקנים. והסצנה בהתחלה, שהם הולכים ברחוב ומסתובבים לסירוגין אחד אל השני עד שהוא נדרס ומת".

מודל לחיקוי: בישראל הייתי רוצה לכתוב דרמה כמו שעמיר בניון כותב מילים לשירים. כן, פיוטי ועממי. בעולם הייתי רוצה לכתוב כמו הסופר איאן מקיואן. הוא לא תסריטאי, אבל הספרים שלו הפכו לסרטים מאוד מוצלחים. היכולת שלו ללכוד במילים את כל מה שסיטואציה יכולה להכיל - האנשים, האוויר, הרעשים והדבורים מעבר לחלון בגן. הכל".

"בני ערובה", סדרת מתח גוף שידור: ערוץ 10 מועד שידור: 2013

 רותם שמיר / צלם: איל יצהר

 עמרי גבעון / צלם: איל יצהר

פרויקט בעבודה: בימים אלו מסיימים לכתוב את העונה הראשונה של "בני ערובה" - סדרת מתח שבמרכזה מנתחת כירורגית שמשפחתה נחטפת על ידי רעולי פנים חמושים, ובתמורה לשחרורם היא מצווה להרוג את ראש הממשלה על שולחן הניתוחים. הזכויות לסדרה נמכרו לאולפני וורנר ברדרס ולחברת ההפקה של ג'רי ברוקהיימר.

תוכנית טלוויזיה זכורה מהילדות: שמיר: "'צוות לעניין'. גרנו ברמת הגולן וקלטנו את ערוץ המידל איסט ששידר 'איי טים' בכל שבת אחר הצהריים. הייתי כל כך מכור, שפעם אחת, אחרי שמשחק מטופש נגמר בתאונה די קשה, בדרך לבית החולים, כשאני שכוב מדמם על הברך של אמא שלי, אמרתי לה שרע מאוד שכל זה קרה כי עכשיו אני אפסיד 'איי טים'.

גבעון: "'מנהרת הזמן'. היכולת של טוני ודאג לנוע בין ממדים תמיד עוררה בי קנאה, ובכלל, נסיעה בזמן זה אחד הנושאים הכי קולנועיים שיש".

סצנה קולנועית או טלוויזיונית שנחרתה בזיכרון: שמיר: "סצנת האהבה מ'רומן לא חוקי' של סודרברג. הסצנה ערוכה באופן לא ליניארי בין שיחה בבר לסקס שמתרחש אחרי השיחה בחדר במלון. החוכמה האמתית פה היא העריכה, שבזמנו הייתה מאוד מקורית. הסצנה מרגשת אותי עד היום, לא מעט בגלל המוזיקה המצמררת של דיוויד הולמס שמתפוצצת בדיוק בזמן".

גבעון: "'עידן התמימות' של סקורסזה הוא מסיפורי האהבה הכי חזקים שעבדו עליי בקולנוע. יש כמה סצנות בין דניאל דיי לואיס ומישל פייפר, שרק מבט ביניהם מעביר את האהבה הגדולה שלהם, שדינה לא להתממש".

מודל לחיקוי: שמיר: "בישראל, למרות הקלישאתיות, אורי זוהר. יש משהו באותנטיות שלו שחוצה זמנים. לאורי זוהר הייתה היכולת להביט פנימה ואז להקיא החוצה את מה שהוא רואה בכנות כובשת. זה לא תמיד היה מצוחצח והרבה פעמים רחוק מלהיות מקצועי, אבל זה היה אמתי וכן ברמה שאי אפשר להישאר אליה אדיש. בעולם, וינס גיליגאן, היוצר של 'שובר שורות'. הסדרה מופתית בעיניי - שילוב מנצח של טלוויזיה מרתקת ומאתגרת, אבל לא מתנשאת ומאוד מבדרת. זו גם סדרה של יוצר אחד והמגע שלו ניכר בכל פרק ופרק והיא שומרת על רמתה הגבוהה גם בעונה האחרונה. הייתי מאוד רוצה להצליח להביא למסך הישראלי משהו אפל, קצבי וקולנועי כל כך".

גבעון: "בישראל, שבי גביזון. אחד היוצרים היחידים בארץ בעל טביעת אצבע ייחודית ועולם פנימי משלו. בעולם, הייתי רוצה לכתוב כמו האחים כהן, כי אין מילה אחת מיותרת בכל הסרטים שלהם, הייתי רוצה לביים כמו דיוויד פינצ'ר, כי הוא מגייס את היכולות הוויזואליות האדירות שלו אך ורק לטובת הסיפור, והייתי רוצה את התקציבים של מייקל ביי, כי עלות סצנה אחת בסרט שלו מספיקה לעשרה סרטים ישראליים".

"ג'וני ואבירי הגליל", דרמה קומית גוף שידור: yes מועד שידור: 2013

 דני רוזנברג / צלם: איל יצהר

 תום שובל/ צלם: איל יצהר

פרויקט בעבודה: סדרת דרמה קומית ל-yes, "ג'וני ואבירי הגליל", בהפקת יולי אוגוסט הפקות. "זהו סיפורם של ארבעה חברי ילדות ממושב בגליל, העולים על רעיון עסקי מקורי ופותחים משרד ליווי לנשים בלבד, הראשון מסוגו בצפון הארץ. המשרד הופך להצלחה מפתיעה בגליל, בעוד ארבעת החברים מתמודדים עם זהותם החדשה והמאתגרת כג'יגולואים. תוך הפניית זרקור אל חדר המיטות, הסדרה חושפת בחריפות את יחסי הכוחות והמתחים בין המינים, המעמדות והלאומים בחברה הישראלית. הגברים בסדרה לא רואים את מכירת גופם כזנות, אלא כהזדמנות עסקית מפתה למקסום רווחים וניצול אופציות מקסימלי בשוק, אך באופן פרדוקסלי, דווקא העסק ה'מפוקפק' מייצר סולידריות בין הדמויות. זוהי סדרה המחפשת את האהבה במקום שוויתר על שירותיה".

תוכנית טלוויזיה זכורה מהילדות: שובל: "'הזינוק לאתמול', סדרה שהייתי מכור לה ועד היום אני נזכר בה בהתרגשות. סקוט באקולה מגלם את דוקטור סם בקט, הממציא מכונה שמאפשרת נסיעה בזמן. בכל פרק הוא מתגלגל לגוף של מישהו אחר, ובהיותו רופא הוא מנסה לעזור לאדם שבגופו הוא כלוא להתגבר על בעיותיו. הקונספט הגאוני של הסדרה משתמש במדיום הטלוויזיוני באופן וירטואוזי ממש. כילד, הסדרה הזו הייתה חוויה מסעירה ומסקרנת. בדיעבד, רק שנים אחר כך גיליתי את המוטיבים הנוצריים ואת דידקטיות היתר, אבל למי אכפת, היא עדיין מגניבה".

רוזנברג: ""אני קלאודיוס', ששודרה בערוץ הראשון. כילד הייתה זאת התבוננות ראשונית ומרתקת אל תוך רזי הנפש האנושית ותשוקותיה, כמו גם מפגש מבלבל ומעורר שאלות עם האפלה שבתוכה".

סצנה קולנועית או טלוויזיונית שנחרתה בזיכרון: שובל: "סצנת אהבה מסרט איטלקי מ-1961 בשם 'המשרה', של הבמאי ארמנו אולמי. זהו סרט על בחור צעיר בשם דומניקו, המנסה להתקבל לעבודה בחברה גדולה, ולשם כך עליו לעבור סדרת מבחני קבלה. במבחנים הוא פוגש בבחורה בשם אנטוניה, השניים מתחברים ובהפסקה שבין המבחנים יוצאים יחדיו לעיר וטועמים בפעם הראשונה אספרסו בבית קפה הומה. בהמשך הסרט שניהם מתקבלים לחברה, אך כל אחד עובד במחלקה אחרת ולכן הם לא נפגשים יותר לעולם, למעט פעם אחת חטופה. הלב דופק בחוזקה כל פעם שאני נזכר בסרט הזה".

"רוזנברג: "סצנת הסיום מכמירת הלב ב'אורות הכרך' של צ'רלי צ'פלין. וגם מותה של ננה בסוף של 'לחיות את חייה', של ז'אן לוק גודאר. הסרט הזה ליווה אותי לאורך גיל ההתבגרות. שנים מאוחר יותר אני צופה בסרט במבט מעט שונה, אך סופו מכאיב לי כמו בפעם הראשונה".

מודל לחיקוי: "בישראל, תמיד התקנאתי ביכולתו המופלאה של אסי דיין לזקק את הנפש הישראלית למשפטי מחץ מופתיים. בעיניי, 'שלאגר' הוא פנינה קולנועית אמתית, הכתובה בידי אמן. דיין יצר סרט הנושק לגבהים של סרטי האחים מארקס. בעולם, אני שפוט של קוונטין טרנטינו. אם יש במאי שמייצג בשבילי קולנוע עכשווי המחובר בעבותות לחוויית הצפייה של ילדותי - זה הוא".

רוזנברג: "בישראל, אני שואף למלאות ריאליסטית, עזות מבע ובערה יצירתית כשל אורי זוהר, לברק ולכישרון לבניית סיטואציות חריפות וקומיות של אפרים קישון, ולכתיבה רגישה, מאופקת ובעלת נשמה יתרה כשל איתן גרין. בעולם מודל החיקוי הוא אולי מספר הסיפורים הטוב ביותר, בילי ויילדר, במאי ותסריטאי בעל כישרון וידע פנומנלי בבניית נרטיב משוכלל ומורכב ודיאלוגים מושחזים, יכולת חדה כסכין בניתוח ורישום הטבע האנושי, יחד עם ביקורת חברתית נוקבת".

"צחוק מעבודה" עונה 7 גוף שידור: רשת, ערוץ 2 מועד שידור: שישי בערב (כבר באוויר)

 ליאור פריד / צלם: איל יצהר

פרויקט בעבודה: כתיבה לעונה השביעית של התוכנית "צחוק מעבודה". "התוכנית הזאת זורמת בעורקיי החל מהעונה הראשונה. אני מאוד אוהב אותה וגאה בה. המשרד שמפיק את התוכנית 'ניהול פלוס' של יואב גרוס ובני מנשה ורשת הם הבית שלי ושל היצירות שלי בשנים האחרונות. חלק ענק מהניסיון והביטחון שלי אני חב להם".

תוכנית טלוויזיה זכורה מהילדות: "'סיינפלד'. עוד כילד התוכנית הזאת הייתה גאונית בעיניי. ההומור, הסיטואציות והדמויות הצבעוניות הלהיבו אותי".

סצנה קולנועית או טלוויזיונית שנחרתה בזיכרון: "הסצנה שהכי יושבת בזיכרוני היא דווקא סצנה כחול-לבן ממיני סדרה קטנה וענקית ששודרה ב-HOT, בשם 'תעשה לי ילד'. באחד הפרקים יש סצנת אהבה מדהימה בין השחקנים גל תורן וגאלה קוגן. הסצנה נעשתה בנועזות מצד התסריטאים, השחקנים, הבמאי וגם מצד HOT. מי צריך הוליווד כשיש לנו איכות כזאת פה מתחת לאף?".

מודל לחיקוי: בישראל - עמית ליאור. הכרתי אותו כשכתבתי לסדרה (שעתידה לצאת) 'שנות ה-80'. הוא שימש כעורך תסריט של הסדרה והצליח להדהים אותי במחוננות התסריטאית שלו, היכולות שלו לבנות סיפור, להבין דמויות ולעשות לתסריטאי מבוהל סדר בבלגן הן יוצאות דופן. בחו"ל הייתי רוצה ליצור כמו סטיבן ספילברג. אני מודה שהבחירה קצת בנאלית ומסחרית, אבל היכולת להוליד יצירה שפונה ומדברת לחלק כל כך רחב באוכלוסייה מדהימה בעיניי".

"שטיסל", סדרת דרמה בת 12 פרקים גוף שידור: yes מועד שידור: 2013

 יהונתן אינדורסקי / צלם: איל יצהר

פרויקט בעבודה: "שטיסל", סדרת דרמה בת 12 פרקים שתשודר ב-yes במהלך 2013. "הסדרה עוסקת באב ובנו המתגוררים בדירה קטנה בשכונת גאולה החרדית בירושלים. אחרי שהאם נפטרה, הם חיים כשותפים לדירה, מחפשים חום ואהבה, וחולקים ביניהם הומור ציני וגעגועים לקוגל ירושלמי עם חתיכת מלפפון חמוץ וכוס סודה בצד. את הסדרה יצרנו וכתבנו אורי אלון ואני, מפיקים אותה דקלה ברקאי ויונתן ארוך ומביים אלון זינגמן. לתפקידים הראשיים לוהקו דובל'ה גליקמן, מיכאל אלוני, איילת זורר, דבורה קדר, נטע ריסקין, זוהר שטראוס ואורלי זילברשץ".

תוכנית טלוויזיה זכורה מהילדות: "בבית הוריי לא הייתה טלוויזיה. סבי וסבתי, שעברו בסוף ימיהם לשכונת ילדותי החרדית, גבעת שאול בירושלים, הביאו עמם את מכשיר הטלוויזיה הישן, ואנחנו הנכדים הורשינו להיכנס לחדר שבו שכנה אך ורק באירועים מיוחדים, כמו במדגמי הבחירות או בטקס יום העצמאות ששודר מהר הרצל. אלו היו רגעים יקרים של ילדו*ת, והזיקוקים שנראו בטלוויזיה הקטנה היו זוהרים ומרגשים יותר מהזיקוקים עצמם, שנשקפו מהמרפסת".

סצנה קולנועית או טלוויזיונית שנחרתה בזיכרון: "האפיזודה האחרונה ב'כאוס', סרטם של האחים טביאני, מספרת את סיפורו של לואיג'י פירנדלו, הסופר האיטלקי שעל פי סיפוריו נכתב הסרט, ששב לבית ילדותו בכפר סיציליאני קטן ונזכר באמו המתה. היא נגלית לעיניו ומספרת לו על זיכרון מילדותה, שבו היא נוסעת עם אמה ואחיה לאי מאלטה כדי לבקר את אביהם הגולה. בדרך הם עוצרים בהרי חול עצומים, והתמונה שבה הילדים קופצים בתוך ענני החול הלבנים אל הים הכחול הגדול היא סצנת אהבה בלתי נשכחת".

מודל לחיקוי: "בישראל - יואל הופמן. בעיקר 'אפרים', ספר שכולו מקבץ של תמונות על אהבה וזיכרון, שכל אחת מהן יכולה להיות סצנת קולנוע מופתית. בעולם - ג'ים ג'רמוש. ההומור, האהבה הגדולה והגעגוע, השוליים היקרים של העולם והאדם, והמסע שאף פעם לא נגמר".

סדרת מתח העוסקת באירועים ביטחוניים ממשלתיים גוף שידור: קשת מועד שידור: טרם נקבע

 ניב שטנדל / צלם: איל יצהר

 נדב בן סימון / צלם: איל יצהר

פרויקט בעבודה: סדרת מתח העוסקת באירועים המשפיעים על המהלכים הביטחוניים שאיתם מתמודד הציבור בישראל וממשלתו. הממשלה נאלצת לנווט את דרכה בתוך סערה ציבורית, מתקפה תקשורתית ולחצים פוליטיים, ומנסה לפתור את המשבר בלי להסלים את המצב.

תוכנית טלוויזיה זכורה מהילדות: שטנדל: "אני זוכר בערך את כל תוכניות הילדים ואוהב כ-90% מהן. הערצתי את 'הרובוטריקים' ואת 'כוח המחץ', חשבתי ש'באטמן' המצוירת מופלאה וש'סיפורי מוש' חתרנית. אבל הייתי ממש מכור ל'היה היה'".

בן סימון: "בתור ילד קיבוצניק לא ראיתי יותר מדי טלוויזיה, אבל אהבתי מאוד את 'זהו זה'. בתור נער הכי אהבתי את 'החמישייה הקאמרית'". כשהויברגר אמר שהוא יושב על הזבובים שלא עושים ריבה כמו נאצי, פשוט התפוצץ לי הראש".

סצנה קולנועית או טלוויזיונית שנחרתה בזיכרון: "שון פן מגיע לזירת הרצח של בתו ב'מיסטיק ריבר'. קלינט איסטווד הוא מומחה בהרכבת ופירוק פצצות רגש".

בן סימון: "אוולין, אל תלכי!" ב"חולה אהבה בשיכון ג'" של שבי גביזון. כמה עומק וחוכמה ורגשות סותרים בסצנה אחת. פשוט מקסים".

מודל לחיקוי: שטנדל: "יש המון יוצרים מצוינים בישראל, אבל אם לבחור באחד אז עוזי וייל. יוצר שנון ושובר מוסכמות. בעולם אני מעריץ את האגדיים, כמו סקורסזה, והמתים, כמו קורסאווה, אבל הייתי בוחר באחים כהן, כריסטופר נולאן ודיוויד סיימון. האחים כהן הם כותבי דיאלוגים מחוננים והמשחקים שלהם בז'אנרים מבריקים. נולאן הוא מאסטר של כתיבת סיפור שהוא גם מלוטש וגם וירטואוזי ומורכב. וסיימון פשוט מצפצף על הכללים וכותב סיפורים ריאליסטיים מרתקים שמשלבים בידור מעולה עם אמירה חדה. וחוץ מהם - טרנטינו, כי הוא פשוט מממש את הפנטזיות הפרועות שלו, ואני מקנא בו על כך. ואיסטווד. כשאהיה גדול, אני רוצה להיות קלינט איסטווד".

בן סימון: "בישראל, הייתי רוצה להיות חכם כמו מאיר שלו, רגיש כמו דויד גרוסמן, מצחיק כמו אסף צפור, חתיך כמו ארי פולמן, ערכי כמו רני בלייר, מגניב כמו שבי גביזון, עמוק כמו יוסי סידר, מתוחכם כמו דנה מודן וקול כמו רשף לוי. בעולם: קלינט איסטווד, האיש שהייתי רוצה להיות".

דרמה קומית על עורכת דין המגלה שהיא זקוקה להשתלת כליה דחופה גוף שידור: קשת מועד שידור: טרם נקבע

 מגי אוצרי / צלם: איל יצהר

 יסמין רובין / צלם: איל יצהר

פרויקט בעבודה: סדרה, עדיין ללא שם, העוסקת בעורכת דין צעירה המגלה שהיא זקוקה להשתלת כליה דחופה. היא יוצאת למסע לאיתור תורם מתאים ומתארת את התהליך שהיא עוברת. המסע מוביל אותה לסיטואציות קומיות בלתי אפשריות.

תוכנית טלוויזיה זכורה מהילדות: אוצרי: "'שנות הקסם'. היה בה משהו שסימן עבורי את גיל ההתבגרות שהייתי רוצה שיהיה לי, אבל לא ממש היה. עד היום יש לי מאסטר פלאן לכתוב את הגרסה שלי לסדרה הזו, שתתעסק בגיל ההתבגרות שלי בשנות התשעים. יקראו לזה 'שנות השיער הגרוע, העור השמנוני והדחיות החברתיות'".

רובין: "'החבובות'. לא אשכח את היום בפקולטה למשפטים בו גיליתי בשיעור משפט ופמיניזם שמיס פיגי היא לא מודל פמיניסטי. לבי נשבר".

סצנה קולנועית או טלוויזיונית שנחרתה בזיכרון: אוצרי: "סצנת הסיום של סרט האגרוף 'לוחם', של גאווין אוקונור. יש שם שני אחים שלא דיברו במשך שנים, ובקליימקס מטורף של קרב אגרוף מותח בין השניים אחד האחים אומר לשני שהוא אוהב אותו. ייבבתי קשות".

רובין: "הסצנה הרומנטית ביותר מבחינתי היא סצנת הסיום של 'אמלי'. מדובר בסוג של חלום שלי - לרכוב על אופניים בפריז עם בן זוגי ושיהיה לי השיער של אודרי טוטו". סצנה עצובה שזכורה לי במיוחד היא ב'כנר על הגג', כשטוביה החולב מנדה את בתו בגלל שבחרה להתחתן עם גוי. זה רגע קשה של בחירה בין אהבה, משפחה ואמונה, שגורם לי לבכות בכל פעם מחדש".

מודל לחיקוי: אוצרי: "בישראל, סייד קשוע. בעולם, דיוויד אנגל, פיטר קייסי ודיוויד לי - שלושת היוצרים של 'פרייז'ר'. הדבר הראשון שמסבירים לך בכל ספרי ההדרכה לתסריטאים מתחילים הוא שצריך לגרום לקהל להתאהב בדמויות שלך. הם הצליחו לעשות את זה בגדול ב'פרייז'ר, וזה לא פשוט, כשהדמויות הראשיות שלך הן צמד פסיכיאטרים סנובים מהאליטה של סיאטל".

רובין: "הייתי רוצה ליצור כמו עירית לינור ב'שירת הסירנה', ודנה מודן ב'אהבה זה כואב'. אני מתחברת לאופן שבו הן מציגות את האהבה - 30% מתוקה, 70% מרירה. כמו שוקולד איכותי. בעולם הייתי רוצה לכתוב כמו וודי אלן, אבל בינינו, מי לא היה רוצה?".