אף פעם לא תדעו

אנשים רוצים שיראו אותם. הם יוצאים מעורם כדי להנכיח את עצמם. אתם יודעים איך זה. אנחנו חיים בתרבות אינטנסיבית, שמעוותת את פני הדברים, שבה ביותר מדי מקרים מתקיים יחס הפוך בין המשקל הסגולי שלך לבין רמת הפרסום שלך. אנחנו מוקפים ביותר מדי אנשים שהפכו את הכלום לפרסום, ומשמשים גיבורי תרבות שחורכים את שמי התקשורת, בהתפלשות נרקיסית אקסהיביציוניסטית חסרת בושה. לפעמים עד כדי ניוון מוסרי. ערכם נמדד על פי פרסומם, במקום שזה יהיה הפוך.

אנחנו מביאים לכם סיפור אחר. במידה רבה את האנטיתזה - מקסימום פעילות וערכיות מול אפס פרסום והכרה. אפס.

הן, הנשק הסודי של ישראל, מייצגות הפניית כתף קרה לאתוס הנרקיסיסטי. לוחמות המוסד הן מופת לערכים של ציונות, אבל הן שוכתבו החוצה מהנרטיב שלנו.

ואותן רציתי לפגוש. אותן רציתי להנכיח. המפגש יוצא הדופן עם נשות המבצעים החשאייים היה סוריאליסטי ומופרך. יציאה אוקסימורונית. רעיון שנחצב מתוך היגיון לא הגיוני.

מבחינתי האישית, להתקרב לשדה הזה היה אחת ההתנסויות היותר מרגשות בעבודה העיתונאית. תיארתי לעצמי שאני נכנסת לשדה אטום, לולאתי, בלתי נגיש. קווי המתאר שתויקו אצלי בתודעה היו קשוחים מאוד.

התבדיתי. שוב ושוב ושוב. בכל מפגש הומר הדיאלוג לקובץ אחר. יצאתי מהמפגשים האלה מוזרקת אנרגיה פרועה, אבל גם עם אוסף תובנות עמוקות, מעוררות מחשבה.

נדמה לנו שאנחנו מממשים את עצמנו, עד שפוגשים בהן ומבינים שבעצם אפילו חלקיק מהיכולות האמיתיות שלנו לא מנוצל. זה היה שיעור חזק.

צריך רק להקשיב להן, ולהבין וללמוד. הן יוצקות תוכן חדש לגמרי לתוך המושג מתיחת הגבולות. חיות בשטחי אש מנטליים, רגשיים ופיזיים. בעולם ברוטלי מאוד, מהיר מאוד, שדורש תוצאות. הן חיות בגלות מסיפור חייהן האמיתי, מרחק שנות אור מגן העדן הבורגני המזוקק. ועדיין יכול להיות שתיתקלו בהן באסיפות הורים, ולא תחשדו אפילו. אף פעם לא תדעו.

הן כמעט הפוכות לדמות המסתורית-נוסחתית-קלישאתית שראינו בסרט אחד יותר מדי של אוליבר סטון. הן נשים שעובדות בתדרים מאוד חזקים, מרובות ערוצים בפס רחב. הטמפרטורה הפנימית שלהן רותחת, המציאות משודרגת להיי דפינישן.

תסתכלו עליהן ותראו את המדינה שהיינו רוצים להיות. בטוחה, כל יכולה, צודקת ושופעת חסד. סיפורן הוא הנקודה הארכימדית של הזהות הישראלית.

מוסד "50 המשפיעות של ליידי גלובס", שמנקז אליו את הסיפורים המרכזיים של השנה, נמשח השנה בגוונים ביטחוניים עזים, בסימן האיומים הכבדים שמדאיגים אותנו. בעת הזו אשת השנה היא האישה החזקה ביותר בתעשייה הביטחונית, האישה שתחת ידיה נבנתה התשובה הישראלית לאיום הגדול מכולם - הטילים ארוכי הטווח מאיראן. ענבל קרייס, ראש פרויקט חץ 3, היא יותר מכל סמל מצוינות ופריצת גבולות טכנולוגיים.

ומתחת לצל הביטחוני, ניכר אפקט המחאה החברתית. גם אם נדמה שנדמו הקולות, הם עדיין שם, מתחת לקו. גם אם דולדלו מפגני העוצמה ברחובות, המחאה ממשיכה להשפיע, לשנות תודעה חברתית. העולם השתנה.

התוצאה הבולטת לעין היא דחיקתן של מנהיגות עולם העסקים למקלטים ומעבר למוד של מגננה ואווירת תבוסה.

מה שתרם לזה הוא תהליך הדה-לגיטימציה שנעשה בהתנפלות ההמון. אני עצובה, אומרת לי אחת הבכירות ביותר, לא רוצה למשוך תשומת לב. במציאות הישראלית החדשה שנוצרה, הצלחה כלכלית הפכה להיות שלילית. כשהמצב שברירי מאוד חברתית, המציאות נצבעת בצורה רדודה. כשהסיסמאות פופוליסטיות, לא באמת מסתכלים על התהליכים לעומק.

זו הייתה שנה כמעט ריקה. הכלכלה נחלשה, כמות המובטלים עלתה, הציניות גברה והדכדוך השתלט. המשק תקוע: כמעט אין עסקאות, אין בורסה, אי אפשר למכור עסקים. ומי שרוצה לקנות, מחכה שהזדמנויות בשוק יהפכו מזון לנבלות. ההאטה קשה: מי שצריך כסף לא יכול לגייס. אין מקורות מימון לעסקאות. אין מי שייתן היום כסף.

בבנקים מעידים שזו התקופה הגרועה שהייתה פה אי פעם. לא ששכחנו את המשבר ב-2008, אבל זה היה משבר פיננסי, ובסיכומו של דבר הרגישו אותו בארץ הרבה פחות מכפי שפחדו. עכשיו הדרמה גדולה יותר. המשבר הוא גם פיננסי וגם ריאלי, גם חברתי וגם ביטחוני, וברקע ניטחות כל העת עוד ועוד גזירות רגולטוריות שמזעזעות את המשק. והצמיחה? מי חושב על צמיחה? היעדים הפכו הרבה יותר צנועים: רק לשמור על יציבות, לשרוד.

הדבר מוביל להתכנסות כלכלית. אנשים לא מוכנים לקחת סיכונים. נשמת אפה של הכלכלה נאטמת. סיכון הוא לב לבה של צמיחה. עתה, נוכח ההתפתחויות, הודף ערך היציבות את מעמדו הבכיר של הסיכון כערך מרכזי בעסקים.

הדימוי הצלול של מלחמת עולמות מתקיים גם פה. המנהיגות הכלכליות הבכירות נדחקות מטה. בשנה שעברה היה זה בגלל אקטיביסטית חברתית יוצאת דופן, דפני ליף, שהובילה מחאה רחבת היקף. השנה נדחקות בכירות הכלכלה בידי אלופת ביטחון.

זו הייתה בחירה מודעת. לא להתחמם לאורם של הזרקורים. להביא את העשייה המשמעותית הרלוונטית, גם אם היא אינה מוטחת בעוצמה בפנינו.

מכינה אתכם מראש: לא תכירו חלק מהמשפיעות. רובן לא גיבורות תרבות. ההישגים שלהן לא עשויים מהחומרים שמביאים רייטינג. הן לא משתמשות בחומרי התפחה תקשורתיים.

אבל בגיליון חגיגי זה פועם ריכוז חזק במיוחד של פריצות דרך, ברק אינטלקטואלי והשראה. אל תיבהלו אם זה יעורר בכם התקף פואטי של התרגשות. אחרי זה תרגישו, אני חושבת, ממש ממש טוב, בגלל חיבור תלת-פאזי לישראל האחרת. כן, גם אם היא ממש לא מתחת לפנס.

vered-r@globes.co.il